Jag har länge haft en svag punkt för Speyburn. Ett destilleri som man i många år bara kunde skymta när man körde förbi utanför Rothes, men som nu äntligen har öppnat dörrarna för besökare. När jag läste Allt om Whiskys intervju med destillerichefen Euan Henderson kände jag igen mig direkt.
Henderson säger precis det jag tänkt: Speyburn är en av Speysides dolda pärlor, lite som grannen Longmorn där han själv jobbat tidigare. Ett litet destilleri med stor karaktär och ett fantastiskt destillat, som jobbar tyst under radarn. "A blender's dream", kallar han det.
Det som gör historien extra fin är familjebandet. Euans pappa är Iain Henderson, ett välkänt namn inom skotsk whisky och nära förknippad med Laphroaig. Euan växte i princip upp på destillerier som Glenlivet och Bladnoch, och hjälpte pappa redan som nioåring.
Whiskyn i sig handlar mycket om gröna äpplen, gamla worm tubs och ett mälteri som väckt nya idéer. Har ni inte testat Speyburn än tycker jag verkligen ni ska ge den en chans - speciellt om ni gillar fräsch, äpplig Speyside till ett snällt pris.
יום הוויסקי הבינלאומי, שנחגג מאז 2012 בכל שבת שלישית של מאי, הומצא על ידי הסופר והטעמן הסקוטי בלייר באומן. לרגל היום פרסמה Infobae כתבה שאוספת דעות של כמה ברמנים ארגנטינאים על האופן שבו משתנה היחס של הצעירים למשקה הזה.
הרעיון המרכזי הוא שוויסקי כבר לא קשור רק לאנשים מבוגרים. מי ששותה אותו היום עושה זאת עם יותר ידע, מעריך איכות, ונהנה ממנו בדרכים שונות: טהור, עם סודה או בקוקטיילים. לפי המרואיינים, הקוקטיילים הם הגשר העיקרי אל הוויסקי. אמיליו טורס מ-Enero Costanera אומר שהם מוסיפים עומק, מבנה וזהות למשקאות.
בין הקלאסיקות שמוזכרות נמצאים Old Fashioned, Manhattan, Whisky Sour, Rob Roy וה-Penicillin, שמשלב דבש, זנגביל ולימון. אזקיאל קונזולו מ-Porte Bar מציין גם שחלק מהמזקקות מייצרות מאלט שמתיישן 12, 15, 18 ואפילו 25 שנים בחביות שרי.
נהניתי לקרוא את הכתבה כי היא לא מתייחסת לוויסקי כאל משהו חגיגי ורציני מדי. להתחיל בקוקטייל ואז להעז לטעום אותו טהור נשמע לי כדרך סבירה מאוד, וסביר להניח שרבים מאיתנו הגענו אליו כך.
מיסוי הוא לא הנושא הכי מרהיב בעולם הוויסקי, אבל הנושא הזה משפיע על מה שמגיע למדפים ולכוסות. בספטמבר קרא ראש ממשלת סקוטלנד, ג'ון סווידני, בפומבי לממשלה הבריטית להפחית את מס הבלו על משקאות חריפים בתקציב הסתיו, לאחר פגישה עם מועצת החברות באיגוד הוויסקי הסקוטי (SWA).
בהצעת התקציב שהגיש האיגוד לאוצר, הוא ביקש משר האוצר ג'ון הילי להפחית את מס הבלו על משקאות חריפים. לטענת האיגוד, המערכת הנוכחית מטילה על סקוץ' ועל משקאות חריפים אחרים מס גבוה פי ארבעה מזה של בירה, סיידר ויין, ומכנה זאת "מודל שבור לסקוטלנד". האיגוד מוסיף כי עלייה של 17% במס הבלו במשך שלוש שנים הפחיתה את הכנסות האוצר והגדילה את הלחץ על היצרנים.
האיגוד מציין כי עסקי האירוח מקבלים 38% מהרווחים הכוללים שלהם ממשקאות חריפים, וכי הבקשה היא חלק מקריאה רחבה יותר של יצרני משקאות חריפים בכל רחבי בריטניה. סווידני אמר שברור שהעלאות המס הפעילו לחץ בלתי הוגן על הענף, והמנכ"ל של האיגוד, מארק קנט, אמר שהפחתה תשפיע בפועל על יצרנים גדולים וקטנים כאחד.
הענף גם בירך על השיפור בגישה לשווקי ארצות הברית והודו ב-2026. באופן אישי, אעקוב מקרוב אחרי התקציב: אם המס אכן ירד, זה יגיד הרבה על מידת הרצינות שבה נלקחת הטענה של הענף.
לקראת התקציב הבריטי לסתיו, שיוצג בחודש הבא, שלח איגוד הוויסקי הסקוטי את הצעתו לאוצר הבריטי. המסר קצר: להוריד מסים, להגדיל הכנסות ולחזק את המדינה.
מנכ"ל האיגוד, מארק קנט, טוען לשלושה דברים. ראשית, הפחתת מס הכנסה על משקאות חריפים. שנית, תיקון הפער המיסויי בין משקאות חריפים לבין משקאות אלכוהוליים אחרים כמו בירה וסיידר, פער שלדבריו הפך בולט יותר בשנים האחרונות. שלישית, תמיכה בצמיחה ובהשקעות בייצור המקומי, כדי שהענף יוכל לנצל הזדמנויות ייצוא. הודו, ארצות הברית וסין מוזכרות כשווקים מרכזיים.
קנט מתאר את המיסוי הנוכחי על משקאות חריפים כ"סופר-מס". ההצעה שפורסמה אינה כוללת שיעורי מס מסוימים או נתוני תעסוקה, ולכן היא קרובה יותר להצהרת כיוון מאשר לחישוב מפורט.
לא משנה מה עמדתכם הפוליטית, הסיפור מזכיר שהמחיר של בקבוק וויסקי אינו נקבע רק לפי הנוזל שבתוכו. המסים מהווים חלק גדול ממה שאנחנו משלמים, והחלטות שמוכרזות בנאום התקציב יכולות להגיע עד למדף הבר. מעניין לראות מה יופיע בסופו של דבר בתקציב.
ב-8 באוקטובר פרסמו איגוד הוויסקי הסקוטי, איגוד הוויסקי האירי ואיגוד הוויסקי הוולשי הצהרה משותפת, שלפיה הוגש ערעור על אישור ציון גיאוגרפי (GI) לוויסקי האנגלי.
שלושת הגופים כותבים שקיוו לפתרון שישמור על שלמות קטגוריית הסינגל מאלט, ויאפשר בה בזמן להמשיך עם ה-GI האנגלי. לפי ההצהרה, לאורך הדרך אף הציעו פשרות לגילדת הוויסקי האנגלי.
הדאגה שנותרה להם איננה ה-GI האנגלי עצמו, אלא האופן שבו הוא אושר. הם מצביעים על אי-עקביות בתהליך ועל המשמעות האפשרית לפרקטיקה בעתיד, ורוצים שקטגוריית הסינגל מאלט תתבסס על הגדרות איכותיות.
הנושא הזה מעניין אותי, כי הוא מראה כמה חשובות כמה מילים בודדות על תווית. לשותה, הביטוי "סינגל מאלט" נראה כעניין שהוכרע, אבל הכללים של כל מדינה יכולים לעצב בשקט את מה שנכנס לבקבוק. אעקוב אחר התפתחות הערעור, ואשמח לדעת איך אנשים במדינות אחרות שמייצרות ויסקי רואים את שאלת ההגדרות האזוריות.
מזקקת דיאנסטון בהיילנדס הסקוטיים מציינת 60 שנה, ועושה זאת בשבוע שלם של אירועים. ב-1966 הופך השטח ממפעל לטוויית כותנה למזקקת ויסקי, וההיסטוריה יוצאת הדופן הזו היא בדיוק מה שמושך אותי לדיאנסטון.
החגיגות נמשכות מ-11 עד 17 באוקטובר 2026. ביום רביעי, 14 באוקטובר, יתקיים יום קהילה עם סיורים וטעימות בחינם לתושבי דיאנסטון, דון וקלנדר, לעמיתים לשעבר ולקבוצות מקומיות. בנוסף יתקיים יום פתוח גדול לכולם; כדאי לבדוק את התאריך המדויק באתר המזקקה לפני הביקור.
בתוכנית: סיורי מאחורי הקלעים, טעימות, מוזיקה חיה, טעימה עם ה-Master Distillers שתעבור על ארבע תקופות של המזקקה, וסיורים עם מנהלים נוכחיים וקודמים. אפשר גם לבקר במפעל הטקסטיל הישן שבו דיאנסטון מבשילה ויסקי מאז 1966. בקבוקי יובל במהדורה מוגבלת נמכרים גם הם.
לכל מי שחוגג 60 בשנת 2026 יש הטבה: עד 21 במרץ 2027 אפשר להביא אורח אחד לסיור או לטעימה בחינם. הכרטיסים נרכשים באתר המזקקה, ולחלק מהאירועים יש מספר מקומות מוגבל.
לפי דיווח של סוכנות הידיעות המרכזית מ-4 ביוני, גרנד הוטל השיק ב-1 ביוני מהדורה מוגבלת של «וויסקי הבנקט הממלכתי יואנשן 2026», וכבר תוך ארבעה ימים נמכרו יותר מ-60% ממנה. הפניות ממשיכות להגיע, גם במקום וגם באינטרנט.
המשקה שואב השראה מ«חדרי הדרקון הזהב», שנפתחו מחדש ב-2026 לאחר שיפוץ, ורוצה להעביר את הסיפור והתרבות של טייוואן לאורחים מכל העולם. הבסיס הוא וויסקי סינגל מאלט OMAR ממפעל נאנטו של תאגיד הטבק והאלכוהול של טייוואן, המעורב מסוגים שונים של חביות אלון. הליבה היא חביות בורבון מסקוטלנד ומהולנד, ולהן נוספו חביות בורבון אירי ואלון אוסטרלי חדש. חביות פירות הפסיפלורה מפולי וחביות ליקר ליצ'י מצ'אנגהואה מוסיפות טעמי פרי, ואילו חביות בורבון בנות 10 שנים וחביות שרי PX בנות 15 שנים מוסיפות עומק ושכבות טעם.
העיצוב של התווית מתמקד בברז הדרקון הזהב, עם קצוות גג מוזהבים, דוגמאות של ענני ומים, וציורים של אורנים וציפורים. בנוסף, חברת הדיוטי פרי Sheng Heng Chang שיתפה פעולה עם מפעל הקאוליאנג של קינמן והשיקה שני סוגי קאוליאנג מקינמן הזמינים אך ורק בחנויות הפטורות ממכס. הנושא הוא «ליטוש השמיים הכחולים, עננים גועשים כמו ים», ואחד מהם מעורב עם משקה שהזדקן יותר מעשר שנים.
מה שמעניין אותי הוא שהוויסקי הזה לא פשוט מעתיק את השיטה הסקוטית. הוא משתמש בחביות פירות מקומיות של טייוואן כדי להעביר את אופיו של המקום ישירות אל המשקה. כשוויסקי טייוואני זוכה ליותר ויותר תשומת לב בזירה הבינלאומית, ניסויים שמחברים בין מלון, מזקקה ופירות מקומיים ראויים למעקב.
פסטיבל המזקקה היוקי-קנוסוקה 2026, שמארגנים יחד קושו ברוינג והמזקקה קנוסוקה בעיר היוקי שבמחוז קגושימה, ייערך ביום ראשון, 25 באוקטובר. הוא יימשך בין השעות 10:00 ל-16:00, ויתקיים גם בגשם.
מקומות האירוע הם מחסן הזיקוק של קושו ברוינג בהיוקי והמזקקה קנוסוקה, והכניסה חינם. בכל מקום אפשר לטעום כוס אחת בחינם. יש גם סמינרים על וויסקי, בר קוקטיילים, משאיות אוכל, הופעות חיות, סיורים במזקקה וחוויית מילוי בקבוקים ביד. יש גם תוכנית מיוחדת שבה נפתח לקהל מחסן ההבשלה של קנוסוקה.
עיקר העניין הוא הבקבוק המוגבל. בקבוק "קנוסוקה סינגל מלט, פסטיבל המזקקה 2026, מהדורה מוגבלת" בנפח 700 מ"ל עולה 16,500 ין (כולל מס), ונמכר בהגרלה. ההרשמה פתוחה מ-11 עד 25 באוקטובר, התוצאות יפורסמו ב-1 בנובמבר, ולכל אדם מותר לקנות עד שני בקבוקים. השנה, בפעם הראשונה, מופיע גם בקבוק מיני של 200 מ"ל במחיר 4,950 ין (כולל מס). הוא נמכר ביום האירוע במזקקה קנוסוקה, בכמות מוגבלת ובסדר הגעה, ולכל אדם רק בקבוק אחד.
יש אוטובוסים חינמיים מתחנת הרכבת JR אייג'ואין, וקו אוטובוס מעגלי מחבר בין שני המקומות. מי שנוהג צריך לזכור שלא יוכל לטעום.
אירועים שבהם אפשר לבקר בנחת במזקקות בוטיק יפניות אינם נפוצים במיוחד, ולכן אני אישית שמח שמופיע בקבוק מיני. נפח נוח לשאת נראה לי מתאים גם למי שרוצה לטעום את קנוסוקה בפעם הראשונה.
מקור: Hokkaido Shimbun Digital (הופץ באמצעות PR TIMES)
סוף של פרויקט מזקקה הוא תמיד עצוב במעט. Owl Distillery, היצרנית של Belgian Owl Single Malt, מעמידה את המלאי שלה למכירה פומבית במספר מכירות מקוונות באמצעות בית המכירות Auctim מאנטוורפן. המזקקה נוסדה ב-2004 והתבססה על שעורה בלגית, על הטרואר של אזור Hesbaye ועל ייצור מסורתי של סינגל מאלט.
בולטים במיוחד שני דודי נחושת משנת 1898. הם הגיעו במקור ממזקקת Caperdonich לשעבר שבספייסייד, וההיקף שלהם כ-11,000 ו-8,000 ליטר. כלול במכירה גם ה-spirit safe המקורי של Caperdonich.
הציוד יוצע במכירה פומבית מ-29 באוקטובר עד 12 בנובמבר 2026. בין הפריטים: silos לשעורה, טוחנת גלילים, מיכלי כתישה ואחסון, מערכות קירור, ייצוב וסינון, מערכת ניקוי CIP, דוד קיטור וקו מלא ואוטומטי של מילוי, תיוג ואריזה משנת 2016.
מכירת הוויסקי כוללת כמעט 3,000 פריטים ובהם כ-20,600 בקבוקים, בין השאר סינגל מאלט בני 5 ו-10 שנים, גימורי Pedro Ximénez ובקבוקי חבית בודדת. גם היא מתחילה ב-29 באוקטובר. הפרטים על יותר מ-3,500 חביות יפורסמו בנפרד.
לפי הדיווח, לא נמצא קונה לכלל העסק, ולכן הנכסים נמכרים כעת בנפרד. לאספנים, המכירה היא ככל הנראה הזדמנות נדירה.
לפי איגוד הוויסקי הסקוטי, המכסים על יצוא סקוטש וויסקי לארצות הברית בוטלו ב-24 ביולי 2026, בעקבות פטור שהוכרז באפריל.
ארצות הברית היא שוק היצוא היקר ביותר לסקוץ' בעולם, עם שווי של 933 מיליון לירות ב-2025, ולכן השינוי חשוב מאוד ליצרנים. המנהל הבינלאומי של האיגוד, איאן דאפי, אמר שחזרת הסחר ללא מכס מועילה לחברות משני צדי האוקיינוס האטלנטי ונותנת להן יותר ביטחון להשקיע ולהגדיל את היצוא.
הוא גם הצביע על שרשרת רחבה יותר התלויה במשקה: חביתנים, חקלאים, מגזר האירוח והקמעונאות, הן בסקוטלנד והן בארצות הברית. האיגוד הודה לכל המעורבים, ובהם המלך צ'ארלס השלישי, שביקורו הרשמי האחרון, לדבריו, סייע. האיגוד מתכנן לבנות על ההתקדמות הזו עם שותפים בשתי המדינות.
כאדם שפשוט אוהב לקרוא על וויסקי, אני מרגיש הקלה לראות חדשות סחר טובות בפעם הנדירה. מכסים כמעט לא מופיעים בהערות טעימה, אבל בסופו של דבר הם משפיעים על מה שמונח על המדפים ובאיזה מחיר. מעניין לראות אם המגוון של הסקוץ' בברים אמריקאיים ישתנה בסתיו הזה.
זוהי מזקקה שאני מתכוון לעקוב אחריה. "קיטה" (Kythe), הממוקמת באזור פרתשייר בסקוטלנד, החלה לייצר משקאות, והמטרה היא לשחזר תכונות שייסוד המזקקה מעריך ביינות הוויסקי הוותיקים של אזור היילנד.
היינות הראשונים יוצרו ב-2 ביולי 2026, לאחר תחילת הבנייה בשנת 2024. המזקקה ממוקמת בחווה "הילס אוף בנדוצ'י" (Hills of Bendochy Farm) ליד בליירגוורי, בשני מבנים חקלאיים שעברו שיפוץ. מאחורי הפרויקט עומדים אנגוס מקריילד, ג'וני מקמילן וארון צ'אן, והעניין המשותף שלהם ביינות הוויסקי הוותיקים עיצב את כל המתקן.
כמה פרטים שגרמו לי להתעניין:
- תפוקה מתוכננת של כ-60,000 ליטר אלכוהול טהור בשנה, עם מיכל לתסיסה המכיל טון של שעורה, ודוד זיקוק בנפח 6,000 ו-4,000 ליטר.
- שימוש בשעורה מסוג "מריס אוטר" (Maris Otter) המיוצרת בעיקר בחווה.
- שימוש בשמר תסיסה ממוחזר מבית "בלהאבן" (Belhaven), יחד עם שמר ייחודי מסוג "M" עם שורשים משנות ה-50. התסיסה מתרחשת בחביות עץ ונמשכת בדרך כלל בין שלושה לשבעה ימים, עם אפשרות לניסויים שיכולים להימשך עד שבועיים.
- דוד זיקוק המופעל ישירות על גחלים, בעוד שדוד הזיקוק השני מחומם באמצעות קיטור. שניהם מחוברים למיכלי קירור מסורתיים.
החביות יהיו מסוג בורבון ושרי, ובטווח הארוך, הדגש יהיה על חביות מילוי חוזר המאפשרות לטעם היינות לדבר בעד עצמו. עם זאת, כבר תוכנית החביות משנת 2025 כללה חביות בורבון חדשות, חביות מילוי חוזר, חביות שהכילו קונטוש ושרי קרם, וחביות שרי עתיקות ממערכות אחסון מסורתיות. הבקבוק הרשמי הראשון צפוי בעוד כ-8 שנים, והיינות ייושרו במזקקה.
נכון לעכשיו, אין עוד יינות שאפשר לטעום, אלא רק את הבחירה של חומרי הגלם, השמר, הציוד והחביות שניתן לבחון. אבל בדיוק בגלל זה זה מרגש: כמה מהמאפיינים של הוויסקי הוותיק של אזור היילנד שואפים אליו יישארו כאשר הכוס הראשונה תוגש?
נתון אחד מתוך Craft Spirits Data Project העדכני גרם לי לחשוב: בסוף אוגוסט 2026 פעלו בארצות הברית 2,131 מזקקות בוטיק פעילות, 6.6 אחוז פחות מלפני שנה (2,282). בפעם הראשונה, יותר עסקים נסגרו משנפתחו.
אגודת משקאות הרוח הבוטיקיים האמריקאית (ACSA) ו-Park Street הציגו את הנתונים בתדריך הכלכלי השנתי שלהם בוושינגטון הבירה. הנתונים מתייחסים לשנה הקלנדרית 2025, ונאספו ישירות מהיצרנים בין יוני לאוגוסט 2026.
הנפח ירד ב-8.0 אחוזים, ל-11.7 מיליון ארגזים של תשעה ליטרים, והערך ירד ב-3.7 אחוזים, ל-7.3 מיליארד דולר. משקאות הרוח הבוטיקיים מהווים 4.2 אחוזים מהנפח ו-7.3 אחוזים מהערך. היצוא צנח ב-13.4 אחוזים, ל-123,000 ארגזים, ומשרות במשרה מלאה ירדו ב-25.6 אחוזים, ל-21,285.
האגודות מצביעות על סיבות כמו מגוון מצומצם אצל סיטונאים שמפחיתים מלאי, שווקי יצוא שמתכווצים בגלל מכסים, והאיסור על משלוח ישיר לצרכנים ברוב המדינות. מעניין אותי שחלקם של חדרי הטעימות בהכנסות הבוטיק עלה מ-14 אחוזים (2015) ל-26 אחוזים (2025).
לחובבי הוויסקי זו לא רק ידיעה ענפית. נראה שמזקקות קטנות רבות שאנחנו אוהבים לטעום נמצאות תחת לחץ.
