Kabar yang menurut saya seru banget: Dongker menggandeng Inner Sight Games untuk membuat Dongker vs The Ratocrats, gim roguelite beat 'em up yang musiknya diadaptasi dari album Melankolia Radikal.
Latarnya Ratpublic, negara fiktif yang dikuasai politisi tikus, robot aparat, dan goblin birokrat. Tokoh utamanya Dollar, maskot Dongker yang bisa berubah jadi robot raksasa alias mecha, untuk melawan rezim korup dan menghancurkan simbol-simbol kekuasaan. Jadi selain baku hantam, gim ini juga satir politik.
Ketiga personel Dongker, Delpi, Arno, dan Dzikrie, jadi pilihan pilot dengan gaya bertarung berbeda: karakter gitaris mengandalkan cakar cepat dan perisai energi, vokalis memakai lolongan gelombang kejut dan gigitan, sementara drummer punya pukulan berat dan serangan bor. Pemain akan menjelajahi distrik, kawasan pemerintahan, dan gedung-gedung politik ikonik Ratpublic sambil menghadapi unit antihuru-hara, mesin pengawasan, sampai goblin birokrat.
Bagian musiknya yang paling bikin penasaran: lagu-lagu Melankolia Radikal diolah jadi trek instrumental pengiring pertarungan. Album berisi 11 lagu itu dirilis lewat Greedy Dust Records pada 28 Agustus 2026, termasuk "Takbir Terdengar Kejam", "Lautan Bunga Warna Terang", dan "Lagu Selepas Hujan".
Ini bukan kolaborasi pertama mereka. Sebelumnya ada Dongker Beats, gim ritme bergaya 8-bit untuk ponsel. Dongker vs The Ratocrats masih dalam pengembangan untuk PC lewat Steam, dan tanggal rilisnya belum diumumkan. Kabar terbarunya akan dibagikan lewat Instagram resmi Dongker dan Inner Sight Games.
Sumber: Pophariini
עבדתי כמורה לגיטרה במשך יותר מ-15 שנה, ושואלים אותי שוב ושוב: איך מתחילים מאפס? זה טבעי להרגיש אבוד מול משהו כל כך גדול. השאלה השנייה, כמעט תמיד, היא האם זה מאוחר מדי להתחיל. והתשובה שלי היא חד משמעית: אף פעם לא מאוחר מדי, הרגע הטוב ביותר הוא הרגע שבו אפשר להתחיל, ובעיקר, ליהנות מזה.
הדבר הראשון הוא להשיג גיטרה, ואין צורך להסתבך: אפשר להשתמש בגיטרה שאולה, משומשת או חדשה. התחלתי עם גיטרה ספרדית ישנה שהדוד שלי מצא נטושה באתר בנייה. אם אתם מנגנים בגיטרה חשמלית, מגבר או אוזניות עם אפקטים יכולים לעזור, אבל זה לא חובה ביום הראשון.
לאחר מכן, אתם צריכים מדריך: מורה פרטי, קורס מקוון, סרטונים ביוטיוב או בית ספר בשכונה. לכל אפשרות יש יתרונות וחסרונות, והדבר הנפוץ הוא לשלב בין האפשרויות. חשוב שתהיה לכם דרך ולא לוותר. הלמידה מושגת על ידי הוספת הישגים קטנים: אקורד שנשמע טוב יותר היום ממה שנשמע אתמול, מעבר שמתחיל לצאת בלי לחשוב.
העצה הסופית שלי: תהנו מהתהליך. המוזיקה היא הדבר החשוב ביותר, לא המהירות. אם אתם מהססים, פשוט התחילו, כי לנגן בכלי נגינה היא חוויה חיונית שלא תשכחו.
מקור: דייוויד גרסיה.
3voor12 בחרו ב-Fat Dog כאלבום השבוע, ואחרי שקראתי את הביקורת של Seth de Wildt אני סקרן מאוד. מדובר באלבום השני של הלהקה הלונדונית: Cancel Me (I'm Tired).
החמישייה הוקמה בתקופת הקורונה בדרום לונדון, כתגובה ללהקות שלוקחות את עצמן ברצינות רבה מדי. ההופעות החיות שלהן ידועות כאנרגטיות וכאוטיות במיוחד, ולהקה כבר זכתה לתהילת קאלט לפני שיצאה מוזיקה רשמית. את הדביו מ-2024, WOOF., מתאר המבקר כבלתי מתפשר ועז.
באלבום החדש העוצמה נשארת, אבל יש גם רגעים שקטים יותר. שם האלבום משלב את העייפות מהסיבובים האינסופיים עם תרבות הביטול: כשמבטלים אותך, לפחות אפשר לנוח קצת. המוזיקה משלבת ניו-ווייב, דאנס, פאנק ואינדי.
הביקורת מדגישה כמה שירים. «Smile and Wave» נפתח כתקליט פאנק מוצק וברובו כיפי. שיר הנושא הוא סינת'-פופ שמזכיר את שנות התשעים ומתאים יותר לרקוד עליו. «Shit love» מזכיר למבקר פתיחה מדובבת בצורה גרועה של סדרת נוער אמריקאית. «Heart of Darkness» הוא שיר אינדי נגיש עם מלודיה קליטה, והזמר Joe Love בחזית, והשיר הסוגר «Aliens» מתחיל בקטן ומתרחב לאורך הדרך.
המבקר מכנה את האלבום «גזע של פח אשפה שהולך לכל הכיוונים», שונה מהיצירות הקודמות אבל עם הומור מוכר. זה תקליט שאני רוצה להאזין לו בווליום גבוה לפני שאגבש דעה, והתיאור לבדו מלהיב.
מקור: 3voor12
בתעשיית המוזיקה התקבל זה עתה פסק דין בתיק הונאה חריג למדי, ואני חושב שהוא ראוי לסיפור. לפי VnExpress, מייקל סמית, בן 54 מצפון קרוליינה שבארצות הברית, נידון ל-18 חודשי מאסר, לשנתיים של פיקוח ולקנס של יותר מ-8 מיליון דולר, על שהטעה פלטפורמות מוזיקה מקוונות כדי לגזול תמלוגים.
התובע ג'יימי מקדונלד מלשכת התובע של מחוז ניו יורק הדרומי אמר שסמית ניצל בינה מלאכותית לביצוע ההונאה. ה-FBI עצר אותו בספטמבר 2025, והוא הודה באשמה במרץ השנה. התרמית התנהלה בין 2017 ל-2024 בשלושה שלבים: יצירת אלפי חשבונות בוט ב-Spotify, YouTube Music, Apple Music ו-Amazon Music; הפעלה רציפה דרך החשבונות האלה של שירים שנוצרו בבינה מלאכותית, שאותם הציג כיצירותיו; ולבסוף גביית תמלוגים על בסיס האזנות מזויפות.
מספר אחד משך את תשומת ליבי. לפי Tom's Hardware, באפריל 2023 חשבונות הבוט של סמית השמיעו מוזיקת בינה מלאכותית 80.9 מיליון פעמים דרך תוכניות משפחתיות, בעוד שכל הקטלוג של טיילור סוויפט הגיע באותה תקופה ל-9.3 מיליון השמעות ב-YouTube Music בתוכניות משפחתיות. כדי שלא יתגלה, פיזר את ההשמעות על אלפי שירים, כך שאף שיר לא הציג נתוני האזנה חריגים, ובשלב מסוים הפעיל במקביל עד 10,000 חשבונות בוט.
הכתבה מצטטת גם תגובה ב-X הטוענת שסמית השתמש בבינה מלאכותית כדי ליצור גם את המוזיקה וגם את הקהל, והרוויח מיליוני דולרים משירים שלמעשה איש לא האזין להם. מבחינתי, הסיפור הזה מזכיר שאמנים ותעשיית המוזיקה יצטרכו יותר ויותר להבחין בין מאזינים אמיתיים למזויפים.
מקור: VnExpress
Afisha Daily כתב על האלבום החדש של Shortparis, «האיליאדה», אבל הטקסט של הכותבת, שמכנה את עצמה במערכת המעריצה הגדולה ביותר של הלהקה, נקרא כמו מכתב אישי. הנה מה שאני רוצה להעביר הלאה.
האלבום הוקלט עם ניקולאי קומיאגין, שנפטר ב-20 בפברואר 2026. הכותבת ממליצה להאזין לתקליט בלי לקרוא את הודעת העיתונות ובלי להסתכל על העטיפה. היא נזכרת שהקליפים וההופעות של Shortparis נראו פעם כאילו צופים אירועים עתידיים, ומקשרת את שם האלבום להתעניינות המחודשת בהומרוס. לדעתה, המילים של שיר הנושא ושל השיר «פרידה» מתאימות לאותו דפוס. «פרידה» הוא המסלול היחיד שנזקף רק לקומיאגין, בלי הלהקה.
הודעת העיתונות מצטטת את צ'רנישבסקי על «שיר קטן, נועז וחי»: בהופעות קומיאגין נהג לקרוא את הקטע הזה בקול רם כדי להרגיע את הקהל. האלבום נשמע מגוון מאוד: ריפים גיטריסטיים מלוכלכים, שירים אלגנטיים בצרפתית וצליל בוהק, כמעט של אופרת רוק או מחזמר, שבו נושאים טרגיים ומפחידים הופכים לאפיים. מופיעים בו גם מקהלת גוספל וכלי נשיפה.
הכותבת נזכרת שבהספד על קומיאגין ב-Afisha צוטטו דבריו: האלבום הבא יהיה יצירה יוצאת דופן. העיקר הוא ש«האיליאדה» היא הוצאה מתוכננת ולא אוסף שלאחר המוות, ולדעתה זו תשובה משמעותית לשאלה אם שווה בכלל לשיר.
לא שמעתי את האלבום בשלמותו, ולכן איני שופט את הצליל. אבל הדרך שבה מדברים עליו גורמת לי לרצות להוסיף את התקליט לרשימת ההאזנה שלי, ולו רק בגלל «פרידה».
מקור: Afisha Daily
היום מלאו 20 שנה למותו של מארק גרצ'וטה, ו-Interia Muzyka שבה לספר את סיפורו. אני רוצה לסכם את הטקסט הזה, כי הוא מציג את האמן מצד פחות מוכר.
גרצ'וטה נפטר ב-9 באוקטובר 2006 בקרקוב, בגיל 60, מאי-ספיקת לב. הוא נקבר בשדרת הראויים בבית הקברות ראקוביצקי. המוזיקה שלו שילבה שירה עם שירים, ג'אז, רוק וכלי נגינה קלאסיים. בין השירים המפורסמים שלו: «Dni, których nie znamy», «Niepewność», «Będziesz moją panią» ו-«Wiosna, ach to ty».
הוא עבר מזמושץ לקרקוב כדי ללמוד אדריכלות. ב-1966 הקים יחד עם יאן קאנטי פאווּושקיביץ' את הקברט של סטודנטים לאדריכלות בשם «אנאווה», שמאוחר יותר הפך ללהקה שלו. בתקליט הבכורה שלהם מ-1970, «Marek Grechuta & Anawa», הופיעו «Nie dokazuj», «Niepewność» ו-«Będziesz moją panią». עם הלהקה WIEM («W Innej Epoce Muzycznej») חקר ג'אז בתקליטים «Droga za widnokres» ו-«Magia obłoków».
התשומת לב הרבה ביותר הופנתה למחלה שלו. גרצ'וטה סבל מהפרעה דו-קוטבית, ותקופות קשות השפיעו על עבודתו ועל הופעותיו. לפעמים הפסיק או ביטל קונצרטים, ושכח מילים. יש שייחסו זאת לאלכוהול, אך קרוביו הכחישו זאת. בספרה של מרטה שטוקפיש «Chwile, których nie znamy» מתארת מגדה אומר כמה קשה היה לעבוד איתו בתקופות הרעות, והאדם היחיד שסבל את החרדות שלו הייתה אשתו דנוטה, שאותה נשא ב-1970. קורה נזכרת בלחץ של הסיבובים וברגישותו לביקורת.
זמן קצר לפני מותו, ב-2006, קיבל את פרס הגרנד פרי על מפעל חייו בפסטיבל אופולה. בשבילי הסיפור הזה משנה את הדרך שבה אני מאזין לשיריו: מתחת לשלווה הסתתרו הרבה יותר דברים.
מקור: Interia Muzyka
קליפ הווידאו לשיר החדש של RADWIMPS「夕星-ゆうづつ-」יצא לאוויר. לפי כתבה ב-BARKS, השיר הוא שיר הנושא של הסרט 『汝、星のごとく』, והקליפ יצא באותו יום שבו הסרט עלה לאקרנים. השיר עצמו יצא לשירותי הסטרימינג בדיגיטל בחצות ה-2 באוקטובר.
הקליפ בוים על ידי Michihito Fujii, שהוא גם במאי הסרט. הוא צולם באימבארי שבמחוז אהימה, מקום הסרט, במפרץ שבו הדמויות הראשיות קאי אונו ואקאצוקי אינואה מבלות יחד. הקליפ משלב סצנות של הלהקה מנגנת עם סצנות מהסרט. סצנות ההופעה צולמו ביום פסטיבל הזיקוקים Onmaku שנערך באימבארי באוגוסט 2026, ונטען שהלהקה ניגנה מול זיקוקים אמיתיים.
היצירה המקורית היא הרומן 『汝、星のごとく』 מאת יו נגירה. בסרט משתתפים ריוסיי יוקוהמה וסוזו הירוסה בתפקידים הראשיים, התסריט נכתב על ידי נאוקו אדאצ'י והמוזיקה מאת קו אומאמה. הסרט מספר על אהבה וגורל בין שני אנשים לאורך 15 שנה, על איי הים הפנימי של סטו. יוג'ירו נודה הגיב: "אפשר להחליט בעצמך על האושר שלך", ואמר שהיצירה העניקה לו תקווה.
מה שמעניין במיוחד הוא ההופעה הטלוויזיונית הראשונה. RADWIMPS יופיעו בתוכנית Music Station של TV Asahi ביום שישי 16 באוקטובר, בין 21:00 ל-21:54, שם הם מתכננים לבצע את「夕星-ゆうづつ-」בטלוויזיה לראשונה.
אני באופן אישי מצפה לראות איך ירגיש הביצוע של הלהקה מתחת לזיקוקים אמיתיים, ושיר שכל כך קרוב לסוף הסרט. בינתיים אצפה בקליפ ואחכה ליום של Music Station.
מקור: BARKS
מסתובב ציטוט של תום יורק שמצאתי מנחם באופן מוזר: גם האנשים שעומדים מאחורי יצירה קלאסית יכולים להתעייף ממנה. לפי NME, בשיחה ארוכה עם הארי סטייל'ס עבור Rolling Stone אמר יורק שכבר היה עייף מהאלבום של Radiohead מ־1997, OK Computer, עוד לפני שיצא.
ההיגיון שלו פשוט. הלהקה ניגנה את השירים כל כך הרבה לפני צאת התקליט, שהוא הרגיש צורך להמשיך הלאה. כשהמנג'ר אמר להם שיצטרכו לצאת לסיבוב הופעות של שנתיים כדי לקדם את האלבום, יורק מספר שהתחנן שלא יעשו זאת. הסיבוב נמשך ממאי 1997 עד אפריל 1998 וכלל יותר ממאה הופעות. "שנתיים אחר כך עדיין המשכנו", אמר, וכינה את המצב מבולגן ממש.
הוא נזכר גם בהופעה מנובמבר 1997 בבירמינגהם, כשיצא באמצע בדיקת הסאונד, איבד את אנשי הביטחון שלו והסתתר ברכבת. הוא מתאר את זה כרגע הקרוב ביותר שהגיע לניסיון לברוח. NME מציין שהבסיסט קולין גרינווד כינה ב־2003 את הסיבוב הזה הנקודה הגרועה ביותר של הלהקה, בין היתר בגלל המחיר שגבה מיורק.
יש גם חוט חדש יותר. Radiohead הכריזה על חזרתה להופעות חיות בספטמבר 2025, ההופעות הראשונות שלה ביותר משבע שנים, וניגנה בנובמבר ודצמבר באותה שנה 20 הופעות באולמות גדולים במדריד, בולוניה, לונדון, קופנהגן ובברלין. יורק סיפר לסטייל'ס שסיבוב האיחוד פגע בביטחון העצמי שלו בצורה חזקה, וההתאוששות ממנו לקחה חודשים. מוקדם יותר השנה הציג לו סטייל'ס את פרס Ivor Novello Fellowship, ושם יורק הציג לראשונה שיר חדש בשם "Space Walk".
להקשר: OK Computer זכה באנגליה לתעודת פלטינה כפולה חמש פעמים ונמכר ביותר מ־4.5 מיליון עותקים, והסינגלים המוכרים שבו הם "Paranoid Android" ו־"No Surprises". מה שאני לוקח מזה הוא שאלבום יכול להיות יצירת מופת למאזין ועבודת פרך ליוצריו, ושני הדברים יכולים להיות נכונים יחד.
מקור: NME
קראתי ב-Infobae טור אישי שכתב גיירמו א. פינטוס, לאחר שנודע לו על מותו של הזמר וכותב השירים האיטלקי-ארגנטינאי פיירו. מצאתי בזה דרך יפה להיפרד מאמן: לספר מה המוזיקה שלו הייתה אומרת בבית רגיל.
פינטוס נזכר בילדותו בפאתי אולאוורייה באמצע שנות השבעים ובתחילת שנות השמונים, כשהרדיו והפטיפון ניגנו כל היום והיו שערו לעולם המוזיקה החדשה. הוא מזכיר את ריקרדו סולה ואת הלהקה Vox Dei, ואת האלבום «Cuero caliente» שהמשפחה הביאה מלה פלטה לאחיו. אביו, ויקטור פינטוס, הנחה בימי ראשון תוכנית ספורט בתחנת הרדיו המקומית LU 32, וביום האב פתח את התוכנית בשיר «Mi viejo» וקרא טקסט שכתב לאביו שלו.
לדברי הכותב, השיר מבטא את החיבה בין שני גברים מעטי מילים, שמעולם לא ידעו להתקרב זה לזה או לומר מה הם מרגישים. הוא גם נזכר בצמד של פיירו עם העיתונאי והסופר חוסה צ'רקסקי, שכתב את המילים מתוך מבט חברתי ודמויות יומיומיות, בעוד פיירו אחראי על המוזיקה והביצוע. מהשיתוף הזה נולדו «Mi viejo», «Pedro Nadie», «Juan Boliche», «Para el pueblo lo que es del pueblo» ו-«Un hombre común».
הטור מספר גם שרובן בליידס, בעת שלמד משפטים בפנמה, אמר שפיירו היה האמן הראשון שראה מביא את הבלדה לפורמט עירוני עם סיפור חברתי, וששנים לאחר מכן בליידס חיבר את «Pablo Pueblo». לגבי «Juan Boliche», פינטוס מציין שהבר הוא המקום היחיד שבו הדמות קיימת חברתית, ושהשם הפרטי כשהוא מתמזג עם שם המקום הופך אותה לחלק מהנוף. הוא נזכר גם במרסדס סוסה ששרה את «Soy pan, soy paz, soy más» בתיאטרון אופרה בפברואר 1982, עוד תחת הדיקטטורה, כמעשה של ריפוי קולקטיבי.
הטור נסגר ב-«Buen viaje, tano». מה שנשאר איתי הוא הרעיון ששיר קצר יכול לשמור על עשרות שנים של חיבה.
מקור: Infobae
טוב לשמוע שקלאודיו בליוני חוזר להופעות חיות. בשיחה שדיווחה עליה ANSA הסביר הזמר וכותב השירים שכשחלה לפני כמה חודשים, פחד שלא יעמוד שוב על במה לעולם. הוא מתאר את החזרה כהתחלה מחדש, ואומר שהבמה היא המקום שבו הוא מסתתר הכי טוב.
בשל ההפסקה הכפויה, סיבוב ההופעות הגדול שלו GrandTour "La Vita è adesso" נדחה לקיץ 2027. אבל קודם יגיעו "Che notte è questa!" — שבע הופעות בכיכר Piazza di Siena בוילה בורגזה ברומא: ב־24, 25, 27 ו־28 באוקטובר, מ־30 עד 31 באוקטובר, וב־1 בנובמבר.
המקום אינו מקרי. ב־24 באוקטובר 1982 ניגן בליוני בדיוק כאן, בכיכר Piazza di Siena, את "Alé-oò", אחד מהקונצרטים הגדולים הראשונים בשטח הפתוח באיטליה, שאליו הגיעו כ־250 אלף איש. הוא זוכר את זה כנקודת מפנה, עד כדי כך שכמה ימים אחר כך גזז את שערו כדי לסגור תקופה. ארבעים וארבע שנה אחר כך הוא חוזר לשם.
הפרידה נקבעה ל־23 באוקטובר 2027 ב־Fori Imperiali, בסוף סיבוב של כ־50 הופעות ברחבי איטליה. בליוני מבהיר שאולי זו לא תהיה ההופעה החיה האחרונה שלו, אבל זו תהיה האחרונה מסוג זה, והוא לא רוצה ערב של חגיגה טהורה בלבד. הוא גם נזכר בכל המקומות ברומא שבהם ניגן: מאצטדיונים ועד Foro Italico, מאולם הכנסים של האוניברסיטה שלו ועד הוותיקן, מהקולוסיאום ועד בתי כלא ולקוויריינל. המקומות היחידים שחסרים לו, לדבריו, הם חצרות. בגיל 75 הוא חולם לנגן יום אחד בצ'נטוצ'לה, השכונה הישנה שלו.
אני אוהב את הכנות של הדברים האלה. בקפיטולינה, שם קיבל אותו ראש העיר גואלטיירי, היה גם מקום להומור: כששאלו אותו אם יחזור לנהל את פסטיבל סנרמו, בליוני צחק שעדיף להיות ראש העיר ליום אחד.
מקור: ANSA
להקת BIGBANG הדרום-קוריאנית הפכה לנושא שיחה בעולם המוזיקה עם חזרתה לטייוואן לאחר אחת עשרה שנים. לפי סוכנות הידיעות Central News Agency, החל מה-9 באוקטובר מקיימת הלהקה שלושה ערבים רצופים של הקונצרט «XX : COSMOS» בטייפיי דום, ובערב הראשון לבדו הגיעו כ-40 אלף מעריצים. ההופעה האחרונה שלהם בטייוואן הייתה ב-2015, קונצרט «MADE» בטייפיי ארינה.
כרגע הלהקה פועלת בהרכב של שלושה: TOP, G-Dragon (GD, קוון ג'י-יונג) ו-Daesung, אבל הפעם עלו כולם לבמה. הכוכב הגדול של המנדופופ ג'יי צ'ו שלח סל פרחים לברכה. ההופעה הראשונה נפתחה ב-«FANTASTIC BABY», הלהיט שלהם עם 670 מיליון צפיות ביוטיוב, ואחריה «HANDS UP», «TONIGHT», «BLUE» ו-«LOSER». במהלך «TONIGHT», GD שחזר את הרגע המפורסם של ניפוץ הגיטרה, והאולם התפוצץ בצהלה.
שלושת החברים השקיעו גם בקשר עם המעריצים הטייוואנים. GD ברך את הקהל בסינית והציג את עצמו כ«אח הדרקון», Daesung הציג את עצמו בסינית ואמר שהתגעגע למעריצים, ו-TOP צעק את אהבתו בטייוואנית. TOP גם גילה שטייפיי היא התחנה האסיאתית הראשונה של הסיבוב, שהגיע בלילה הקודם, אכל נודלס בשר ועוגיות אננס, ושיבח את החום והתשוקה של המעריצים.
לכל חבר הייתה גם הופעת סולו. כשירד מהבמה, TOP החליק ונפל על שני מדרגות, אך תפס מיד את המעקה ולא נפל. אחר כך ירד אל הקהל, אחז בידי המעריצים ושר איתם, והפתיע והשמח אותם.
למרות אחת עשרה שנות היעדרות, אני חושב שאם 40 אלף איש הצליחו לשיר יחד, זה לא היה רק בזכות השירים הישנים, אלא גם בזכות הכנות של החברים שרצו לדבר בשפת הקהל שלהם. נותרו עוד שני ערבים, כך שאם אתם שוקלים להגיע, כדאי לבדוק.
מקור: Central News Agency
כבר זמן מה חיכיתי לאלבום הראשון של יולנדה, ו„Quebranto” אכן יצא ב־8 באוקטובר. שלוש־עשרה רצועות, כבר בפלטפורמות הדיגיטליות, עם סינגלים כמו „Olha P’ra Ela”, „Responso” ו„Noite Inteira”.
מה שמעניין אותי באלבום הוא החזרה לשורשים של מרכז פורטוגל בלי להפוך למוצג מוזיאוני. המילה „quebranto”, כלומר עין הרע או המצב שבו נשארים אחרי שמישהו מטיל אותה, באה מהכפר שבו גדלה. היא עצמה אומרת שהאלבום נפתח במישהו שמסיר ממנה את עין הרע, ואחרי התפילה נחשף מה שהיה מתחת: טראומות, פחדים, החלטות, שברון לב.
מבחינה מוזיקלית, הוויולה בראגזה (viola braguesa) עוברת כמעט בכל השירים ונפגשת עם קוואקיניו, כלי מיתר, אקורדיון, סינתיסייזרים ותכנותים. האלבום נפתח בקולה של סבתא לנה (Avó Lena) על רקע גיטרה ובראגזה. ההפקה של Luar, ויולנדה שותפה להפקה. בין הכותבים מופיעים שמות כמו Carolina Deslandes, Agir, LEFT., Milhanas, Extrazen ו־xtinto.
הופעת ההשקה החיה נקבעה ל־7 בדצמבר ב־Coliseu dos Recreios, במתכונת 360º, כשהקהל מקיף את הבמה. בשבילי זה בדיוק סוג התקליט הפורטוגזי שאני רוצה לשמוע בסתיו הזה: כפרי, מלנכולי ועכשווי בעת ובעונה אחת.
מקור: Rádio Comercial
