מארק גרצ'וטה, 20 שנה אחרי מותו: המחלה שעמדה מאחורי הקשיים על הבמה

היום מלאו 20 שנה למותו של מארק גרצ'וטה, ו-Interia Muzyka שבה לספר את סיפורו. אני רוצה לסכם את הטקסט הזה, כי הוא מציג את האמן מצד פחות מוכר.

גרצ'וטה נפטר ב-9 באוקטובר 2006 בקרקוב, בגיל 60, מאי-ספיקת לב. הוא נקבר בשדרת הראויים בבית הקברות ראקוביצקי. המוזיקה שלו שילבה שירה עם שירים, ג'אז, רוק וכלי נגינה קלאסיים. בין השירים המפורסמים שלו: «Dni, których nie znamy», «Niepewność», «Będziesz moją panią» ו-«Wiosna, ach to ty».

הוא עבר מזמושץ לקרקוב כדי ללמוד אדריכלות. ב-1966 הקים יחד עם יאן קאנטי פאווּושקיביץ' את הקברט של סטודנטים לאדריכלות בשם «אנאווה», שמאוחר יותר הפך ללהקה שלו. בתקליט הבכורה שלהם מ-1970, «Marek Grechuta & Anawa», הופיעו «Nie dokazuj», «Niepewność» ו-«Będziesz moją panią». עם הלהקה WIEM («W Innej Epoce Muzycznej») חקר ג'אז בתקליטים «Droga za widnokres» ו-«Magia obłoków».

התשומת לב הרבה ביותר הופנתה למחלה שלו. גרצ'וטה סבל מהפרעה דו-קוטבית, ותקופות קשות השפיעו על עבודתו ועל הופעותיו. לפעמים הפסיק או ביטל קונצרטים, ושכח מילים. יש שייחסו זאת לאלכוהול, אך קרוביו הכחישו זאת. בספרה של מרטה שטוקפיש «Chwile, których nie znamy» מתארת מגדה אומר כמה קשה היה לעבוד איתו בתקופות הרעות, והאדם היחיד שסבל את החרדות שלו הייתה אשתו דנוטה, שאותה נשא ב-1970. קורה נזכרת בלחץ של הסיבובים וברגישותו לביקורת.

זמן קצר לפני מותו, ב-2006, קיבל את פרס הגרנד פרי על מפעל חייו בפסטיבל אופולה. בשבילי הסיפור הזה משנה את הדרך שבה אני מאזין לשיריו: מתחת לשלווה הסתתרו הרבה יותר דברים.

מקור: Interia Muzyka