המטרה ארוכת הטווח של הסטודיו: איך BHAG מעצב כל החלטה

רוב הסטודיואים הקטנים שאני קורא עליהם עסוקים בתגובה: למועד האחרון של מו"ל, לשינוי בפלטפורמה, לכותרת הבאה על פיטורים. פרק השבוע בסדרה של GamesIndustry.biz על ניהול סטודיו עצמאי, שנכתב על ידי המאמן העסקי מרטין ואן צוויטן, עוסק בהרגל ההפוך: להחליט לאן רוצים להגיע עם הסטודיו ולתת לזה לקבוע את השאר.

הכלי שהוא שואל הוא "Big Hairy Audacious Goal", או BHAG, של ג'ים קולינס מהספר Built to Last משנת 1994. בכל פעם שהצוות ניצב מול החלטה גדולה, כמו איזה יהיה המשחק הבא, האם לפרסם בעצמו, או כמה גדול הצוות צריך להיות, בודקים אותה לפי שאלה אחת: האם זה מקרב אותנו למקום שאליו אנחנו רוצים להגיע, או לא?

התרגיל למציאת המטרה פשוט, ואני אוהב אותו. בוחרים תאריך בעתיד (קולינס מציע 10 עד 25 שנה, אבל ואן צוויטן מצא ש-5 עד 10 שנים עובדות טוב יותר לסטודיואים). אחר כך כל אחד בצוות כותב מאמר קצר שיפורסם באותו תאריך, עם פרטים ספציפיים, כמו איפה הוא יופיע ואיזה אבן דרך הפכה אותו לשווה כתיבה. קוראים אותם בקול, רואים במה מסכימים, ובוחרים את ההישג שהוא שאפתני, ספציפי ומהדהד מספיק כדי שכל מי שבחדר ירגיש אותו.

שני כללי אצבע בלטו לי. המטרה צריכה להיות מדידה, וחשוב מכך, ניתנת להשגה רק בשיעור של 50 עד 70 אחוז, כך שתמתח את הצוות. והמטרות השנתיות שמובילות אליה צריכות להיות חמש עד שבע: פחות מכך והרף נמוך מדי, יותר ומאמץ מתפזר. כמו שהוא אומר, אתה לא מסיים עד שאתה מוותר על משהו שהתברר כתוספת נחמדה בלבד.

המטרה אומרת למה הסטודיו קיים, ה-BHAG אומר לאן הוא הולך, והמטרות השנתיות אומרות מה מסיימים השנה. זו מסגרת צנועה, אבל לצוות קטן היא עשויה להיות שימושית יותר מכל כלי חדש. החלק הבא, בשבוע הבא, עוסק באיתור הבעיות שחוסמות את ההתקדמות, ואני אקרא אותו.

מקור: GamesIndustry.biz