אופני קלאסיק

Ik knutsel al een paar jaar graag aan mijn oude racefiets en vond onlangs een fijne pagina van twee liefhebbers die precies verwoorden waarom ik het doe: het is leuk, je leert je fiets beter kennen en je bespaart er geld mee.

Op hun site verzamelen ze handige tips en video's, van klassieke zadels van Brooks en Lepper tot het vervangen van stuurlint en retrobandjes. Wat ik het meest waardeer, is dat ze ook eerlijk verwijzen naar goede vakmensen voor wie liever geen vieze handen maakt.

Zelf merkte ik dat de gemiddelde fietsenmaker vaak niet goed thuis is in die oude spullen. Veel onderdelen van een racefiets uit de jaren zeventig of tachtig vergen speciaal gereedschap, en sommige onderdelen zijn lastig te vinden. Juist daarom is zelf doen zo'n fijn gevoel — je raakt eraan gehecht.

Mijn tip voor wie wil beginnen: start klein, bijvoorbeeld met stuurlint of banden, en kijk goed naar remmen en naven. Het geeft veel voldoening als zo'n oude fiets na tientallen jaren weer netjes rijdt.

Bron: Klassieke Nederlandse Racefietsen

Petit coup de cœur dans l'agenda de cet automne : Musette & Bicyclette revient le samedi 17 octobre 2026 au Pouget, dans la Vallée de l'Hérault. Le principe parle tout de suite aux amoureux des vieux vélos : on sort sa plus belle bicyclette ancienne, on enfile une tenue rétro et on part rouler dans une ambiance inspirée du siècle dernier.

Nouveauté cette année, tout se passe sur une seule journée. Deux parcours au choix :

- « As du Guidon », 44 km, pour les amateurs de randonnée : on traverse les paysages viticoles de la Vallée de l'Hérault au rythme des haltes gourmandes, des animations et des découvertes du patrimoine.
- « Pédale Douce », 16 km, accessible à tous : familles, curieux, ou celles et ceux qui n'ont pas de vélo ancien mais veulent goûter à l'univers de l'événement.

Autour des randonnées, il y aura des producteurs locaux, des dégustations et, pour terminer la journée, un bal swing façon guinguette. C'est exactement ce que j'aime dans ces randos rétro : le vélo ancien n'y est pas une pièce de musée, c'est une excuse pour rouler ensemble, tranquillement, et prendre le temps.

Les inscriptions aux randonnées se font sur le site de l'événement : https://rando-musetteetbicyclette.fr/

Source : Communauté de communes Vallée de l'Hérault

באתר הרשמי של Eroica Japan פורסמו פרטי המסלול «MITSUKUNI 150», שייערך ב-1 בנובמבר. מכיוון שסיקרנה אותי השאלה איך בונים מסלול לאירוע ברכיבה על אופניים וינטג', ריכזתי סקירה קצרה.

הזינוק והסיום נמצאים במטה Eroica Japan, בבית הספר היסודי הישן באיזוזאקי. המרחק הוא 151.8 ק"מ עם 1,401 מטרי טיפוס מצטבר: 16.3 ק"מ של דרך לא סלולה ו-135.3 ק"מ של כביש סלול. הזינוק בשש בבוקר, ומגבלת הזמן מסתיימת ב-1 בנובמבר בשבע בערב.

גם תחנות ההתרעננות בעלות אופי. אחרי תחנת טוקאי בק"מ 10.4 (מוזיאון המדע הגרעיני של כפר טוקאי) מגיעות תחנות היטאצ'י בק"מ 27.1 (היציאה החופית של תחנת JR היטאצ'י), סכר ג'יו בק"מ 38.1, תחנת 7-Eleven באוטה בק"מ 63.6, ובק"מ 73.8 מרכז הדגים של היטאצ'י, שם אפשר לאכול ארוחת צהריים. אחר כך מגיעות אואראי בק"מ 95.6 והינומה בק"מ 120.4 (פארק הטבע הינומה), ולבסוף תחנת Reynolds 531 בק"מ 132.8 (Humming Road 513). השם הוא מחווה לצינור הכרום-מוליבדן Reynolds 531.

מה שמושך אותי יותר מכול הוא תכנון המסלול: רכיבה רגועה על אופניים עם מסגרת פלדה, לאורך עיירות חוף ואגם, עם קטעים של שביל עפר בדרך. מכיוון שכמעט 90% מהמסלול סלול, אפשר ליהנות מאופי האופניים ולצבור קילומטרים. למי ששוקל להשתתף: כדאי לבדוק את פרטי המסלול והתקנון באתר הרשמי.

מקור: Eroica

אני אוהב בניות אופניים עם סיפור, ובמדור Reader's Rig האחרון של Bikepacking.com יש סיפור טוב: ה-DEAN Colonel משנת 1996 של מר, אופני הרים וינטג' שהוכנו כציוד ביקפקינג ונשלחו לשבילי אוזרקס.

מר גרה בצפון-מערב ארקנסו, עובדת בתחום התיירות ומעורה באופניים כבר שנים רבות: מהתנדבות במטבח אופניים, דרך עבודה כמכונאית ומנהלת טכנית, ועד שהפכה בסופו של דבר לבעלת חנות. היא גם עוזרת בארגון קבוצת הרכיבה Dilly Dally. בתחילת דרכה באופניים הערצה את הבנייה המותאמת אישית של עמיתיה, אבל לא היה לה כסף לכזו. כשסוף סוף היה לה כסף להוציא, בחרה בדרך הזולה: העמותה המקומית Pedal It Forward קיבלה את המסגרת כתרומה, ומר קנתה אותה כמעט מוכנה ב-200 דולר.

החישוקים המקוריים היו סדוקים, לכן העבירה את הרכזות Shimano XTR M950, שלדבריה שוות את משקלן בזהב, לחישוקי Velocity Cliffhanger בגודל 26 אינץ'. כך אפשר היה להשתמש גם בצמיגי טובלס, יתרון גדול בשטח המחוספס של אוזרקס. שאר החלקים הם בעיקר ממגירת החלפים וכמה רכיבים זולים שרצתה לנסות, כמו מערכת הילוכים Microshift Advent MX, מזלג Surly, זרועות Paul, דוושות MKS Gamma ובלמים ישנים של Avid.

מר אומרת שזה לא האופניים המפוארים ביותר שבנתה, אבל אולי אחד המהנים שבהם. באופן אישי, מה שהכי מושך אותי במסגרות פלדה וטיטניום ישנות הוא שהן מתגמלות את מי שאוהב לעסוק בהן.

מקור: Bikepacking.com

מדליות סיום הן בדרך כלל ממתכת מבריקה, ולכן הבחירה של L’Eroica למהדורה ה-29 תפסה את עיני. כל רוכב שחוצה את קו הסיום בגאיולה אין קיאנטי מקבל מדליה שעשויה כולה מעץ ומודפסת בדיו ידידותי לסביבה. המארגנים מציגים זאת כדרך להותיר טביעת רגל קלה יותר על הנוף הטוסקני, שתמיד היה הרקע לרכיבה.

מה שאני אוהב יותר מהזווית הסביבתית הוא הסיפור שמלווה אותה. בספורט תחרותי, מדליית העץ היא הפרס על המקום הרביעי, זה שמפספס את הפודיום בדיוק. ב-L’Eroica, הם אומרים, כולנו רביעיים. אף אחד לא מסיים ראשון, אין שעון עצר שצריך לנצח ואין דירוג שצריך לטפס בו. ובכל זאת כולם מגיעים לקו הסיום, מונעים רק בכוח הרגליים שלהם, דרך עליות, דרכים לבנות, אבק וטיט.

הטקסט גם מציין שלעץ יש איכות חיה שאין למתכת: כל דוגמת סיב ייחודית, וזה מהדהד את הסיפורים האישיים של האנשים על האופניים. המדליה מתוארת כסמל לרכיבה בת-קיימא ולקהילה שבה הראשון והאחרון חולקים את אותה רוח.

לנו, שרוכבים ואוספים אופני פלדה ישנים, זה מתאים. מטרת רכיבת וינטג’ מעולם לא הייתה התוצאה; היא היופי שבעייפות, ההתרגשות להגיע על מכונה בת עשרות שנים, והכבוד למקומות שחוצים. אני אישית חושב שמדליית עץ היא מזכרת הרבה יותר טובה מעוד פריט מתכתי במגירה.

מקור: Eroica

מבין הפעילויות הרבות סביב המהדורה ה־29 של L'Eroica, התחרות של Concorso d'Eleganza לאופניים סקרנה אותי במיוחד. רגילים לראות דבר כזה במכוניות עתיקות, הרבה פחות לדו־גלגלי, ובכל זאת לרעיון יש משמעות עמוקה: גם לאופניים תמיד הייתה אלגנטיות משלהם, הנוצרת מעיצוב, מחומרים ומידיהם של בוני המסגרות הגדולים.

התחרות מאורגנת על ידי Eroica יחד עם Biciclette d'Epoca, כתב העת המוביל בענף. הסיפור המלווה אותה פותח במדרגה של קרל דרייס, אבי כל האופניים הקדומים, ומגיע לייצור האיטלקי שקבע את הסטנדרט. אהבתי גם את הציטוט של ג'אנקרלו ברוצ'י, מייסד Eroica, שמכנה את עצמו "לא אלגנטי גנטית", אך מודה שהוא מעריך אלגנטיות כמה שמשפרת יחסים בין אנשים.

האופניים בתחרות מתחלקים לשתי קבוצות גדולות: שמורים ומשוחזרים. זו הבחנה שמי שמכיר את עולם הווינטג' מכיר היטב, כי לכבד את המקורי כפי שהגיע אלינו זה לא אותו דבר כמו להחזיר אותו למצב שיצא מהמפעל. גם מה שרוכב לובש חשוב, כי באירועי אופניים קלאסיים כל המכלול הוא חלק מהמופע.

יש תשעה פרסים: אחד לכל דוגמה מובילה בכל קטגוריה, ועוד שלושה פרסים חוצי קטגוריות. פרס Premio Fedeltà הולך לאופניים השלמים והעקביים ביותר מבחינת שחזור; Combinata d'Eleganza מתגמל את השילוב בין האופניים לבגדים; ה־Best in Show יפורסם ויינתח בגיליון 78 של Biciclette d'Epoca.

דמי ההרשמה הם 35 יורו, והמועד האחרון היה חצות ב־29 בספטמבר 2026. האופניים הוצגו ביום שישי, 2 באוקטובר, בין 9 ל־12 ליד האנדרטה של לוצ'נו ברוטי, התחרות מתחילה ב־14:30 וטקס הפרסים ב־17:30. פרס, אומר, למי שאוהב מסגרות פלדה גם כשהן עומדות במקום.

מקור: Eroica

ב-2027 Eroica Valkenburg תחגוג את מהדורתה העשירית, והמארגנים מבטיחים שהיא תישאר בזיכרון. הסיסמה בעמוד הרשמי: עשר שנים של רכיבות הרואיות, עשר שנים של דרכים בלתי נשכחות.

וולקנבורג מתוארת כאחת מבירות האופניים האמיתיות של העולם, מסתתרת בגבעות דרום לימבורג, קרוב לגבולות בלגיה וגרמניה. עליות אגדיות מתחילות כמעט מפתח הבית, ותולדות הרכיבה מורגשות בכל מקום. לרגל היובל, נאספו המיטב של עשר שנות Eroica Valkenburg.

יש שלושה מסלולים. The Heritage הוא הקצר ביותר: 75 ק"מ עם 650 מטרי טיפוס, כולל עליות מוכרות מ-Amstel Gold Race ושלוש עצירות מיוחדות. The Classic הוא 100 ק"מ עם 1,000 מטרי טיפוס, כולו על אספלט. The Monument הוא הארוך ביותר, מחווה לעשר שנות Eroica: 125 ק"מ עם 1,225 מטרי טיפוס, מתוכם 25 ק"מ של דרכים לבנות לא סלולות ו-100 ק"מ אספלט, עם המערות המונומנטליות לאורך הדרך וחמש עצירות מיוחדות.

מי שנרשם עד 31 בדצמבר 2026 ישלם 80 € על רכיבת יום ראשון במקום 90 € הרגילים (חברי Eroica CC משלמים 70 €). רכיבת יום שבת עולה 25 €.

המארגנים מזמינים לנער את אופני הפלדה, לצחצח את נעלי העור ולחפש את הסוודר הצמרי האהוב. זה מתאים בדיוק לסוג כזה של רכיבה.

מקור: Eroica

פורסמו פרטי המסלול של SHOGUN 190, המסלול הארוך ביותר של Eroica Japan שייערך ב-1 בנובמבר, ועברתי עליהם בקצרה. זהו מסלול שמציג היטב את הקסם של רכיבה ארוכה על אופניים קלאסיים.

ההתחלה והסיום נמצאים במטה של Eroica Japan, בית הספר היסודי לשעבר באיסוזאקי. המרחק הכולל הוא 187.6 ק״מ עם 1,618 מטרים של טיפוס מצטבר. כ-21.1 ק״מ הם לא סלולים וכ-180.4 ק״מ סלולים, כלומר רוב הדרך היא אספלט עם קטעי עפר מדי פעם. ההתחלה בשעה 5:30 בבוקר, ויש עשר תחנות אספקה (AS).

ההרכב של תחנות האספקה מעניין. AS1 הוא מוזיאון המדע הגרעיני של הכפר טוקאי, AS2 היציאה לכיוון הים של תחנת JR בהיטאצ’י, ו-AS5 הוא מרכז הדגים של היטאצ’י, שבו אפשר לאכול צהריים. המסלול עובר לאורך חוף איברקי צפונה ודרומה ובחזרה. אחר כך הוא עובר דרך אוארי, הוקוטה, תחנת האופניים “So-ra-ra” באומיטמה ופארק הטבע האנומה, ו-AS10 נקרא על שם Reynolds 531, שם של צינור מסגרת מסגסוגת כרום-מוליבדן, מגע משעשע לחובבי אופניים קלאסיים.

כדאי לשים לב למגבלת הזמן: יש להגיע ל-AS10, Humming Road 513, עד השעה 19:00 ב-1 בנובמבר. מדובר ביום ארוך, ולכן תזונה וחלוקת מאמץ יהיו חשובות מאוד.

המסלול מפורסם גם ב-Ride with GPS. אני אישית חושב שיום שלם על אופני פלדה לאורך החוף, מהבוקר עד הערב, יהיה כבר חוויה מיוחדת בפני עצמה.

מקור: Eroica

מאחורי דרכי החצץ הלבנות של קיאנטי ומאחורי האופניים העתיקים יש עבודה יומיומית שלא נראית בתמונות: שמירה על הנוף. למהדורה ה-29 מחדשת L'Eroica את היוזמה «Adotta un chilometro» («אמצו קילומטר»), בשיתוף חברת הבנפיט Terrecablate.

מאז 1997 L'Eroica שומרת על מחוז סיינה ומקדמת אותו. בכל שנה 17 עיריות בסיינה מקבלות אלפי רוכבים מכל העולם לאורך שני המסלולים הקבועים של Terra Eroica: L'Eroica בגאיולה אין קיאנטי ו-Eroica Montalcino. יחד הם מסתכמים ב-290 קילומטרים דרך גבעות, כרמים, כפרים מימי הביניים ושבילי חצץ.

היוזמה פועלת כך: בתמיכת עמותות מקומיות ב-17 העיריות, רוכבים, מתנדבים ותושבים לוקחים באופן סמלי על עצמם את קטעי הכביש שעוברים בשטחם, ודואגים לניקיון, לאיסוף פסולת ולתחזוקת שולי הדרך לפני המירוץ, במהלכו ואחריו.

Terrecablate Reti e Servizi, מפעילת אינטרנט וטלפוניה טוסקנית, תומכת בפרויקט כחברת בנפיט השורשית בקהילה הסיינזית.

נדמה לי שזו דרך מוחשית להזכיר שרכיבה על אופניים עתיקים היא לא רק נוסטלגיה: אם נרצה לרכוב על הדרכים האלה גם בעוד עשרים שנה, מישהו צריך לדאוג להן היום.

מקור: L'Eroica

אני אוהב כשחגיגה גדולה של רכיבה על אופניים עתיקים לא נעצרת באופניים מפלדה ובחולצות צמר, אלא חושבת גם על מי שיבוא אחרינו. במהדורה ה-29 של L'Eroica, תלמידי בית הספר התיכון בגאיולה אין קיאנטי ממלאים תפקיד מרכזי, במסגרת מסלול בין-תחומי שהחל כבר בספטמבר.

הפרויקט מתבסס על הפרסום «Le 40 parole della mobilità sostenibile» (40 המילים של ניידות בת-קיימא), שנערך לרגל יובל ה-40 של משרד הסביבה והביטחון האנרגטי של איטליה, ובו משתתפים גם כוח קרבינייר לשמירת המגוון הביולוגי מסיינה וכוח משטרת הדרכים (Polizia Stradale) של סיינה.

התוכנית עמוסה. ביום חמישי, 1 באוקטובר, בשעה 11:00, באודיטוריום של Casa Eroica יתקיים שיעור מיוחד עם ג'נקרלו ברוקי, מייסד L'Eroica: התלמידים יציגו את עבודותיהם על קיימות ועל הסביבה המקומית, ומשטרת הדרכים תפעיל סדנה בנושא "בטיחות". בשעה 17:00 יצטרפו התלמידים לברוקי, לפרנקו רוסי, לראש העירייה ולקרבינייר לשמירת המגוון הביולוגי לפתיחה הרשמית, ומיד אחר כך ייטעו עץ למען המגוון הביולוגי.

ביום שישי, 2 באוקטובר, מהשעה 15:00, יתקיימו Mini Eroica ו-Giocociclismo שנועדו לילדים הקטנים, בלב הכפר. בשבת, 3 באוקטובר, וביום ראשון, 4 באוקטובר, בימי המירוץ, התלמידים יקבלו את פני הרוכבים בקו הסיום בגאיולה.

אני אישית אוהב את הרעיון שאופניים עתיקים יכולים גם לשמש הזדמנות לדבר על כבישים בטוחים ועל כבוד לנוף.

מקור: L'Eroica

דרכי החצץ של קיאנטי, שבהן L’Eroica עוברת מדי סתיו, מתוארות לרוב במספרים: מרחקים, עליות, וכמה רוכבים מגיעים על אופני פלדה וינטג’. לכן שמחתי לראות שהפודקאסט הרשמי של האירוע, שמוצג יחד עם כתב העת Biciclette d’Epoca, בחר בעונה השנייה כיוון שונה.

העונה הראשונה עסקה במקומות: הדרכים הלבנות, הכפרים ההיסטוריים והאנדרטאות של קיאנטי, ולמה האירוע מרגיש קסום. הסדרה החדשה, שקשורה למהדורה ה-29, שואלת שאלה קשה יותר: למה הוא ממשיך להניע כל כך הרבה אנשים? במקום חפצים ונופים, היא מתמקדת באנשים שרוכבים.

היא בנויה סביב חמש מילים, בחמישה פרקים. עייפות (Fatica) היא מהות הדיווש וערך הגאולה האישית. האיטיות (Lentezza) היא קצב שהתגלה מחדש ומאפשר לטעום כל קילומטר. השקט (Silenzio) הוא המרחב האינטימי להקשיב לעצמך ולאדמה שסביבך. הטיפול (Cura) פירושו אהבה לפרטים, למכניקה הישנה ולקשרים בין בני אדם. הקהילה (Comunità) היא התחושה שאתה שייך למשפחה עולמית גדולה.

הטיפול הוא זה שמהדהד אצלי בעיקר בפורום על אופניים קלאסיים. כל מי שבילה ערב בניקוי רכזת משנות השבעים או בחיפוש אחר אוכף מתקופה יודע שהשחזור הוא בעיקר סבלנות. המארגנים סיכמו זאת יפה: בעולם מהיר, המודרניות האמיתית אינה במהירות או בטכנולוגיה, אלא ביכולת למצוא את עצמך בדרכים האלה.

זו תזכורת נעימה לכך שאופניים ישנים עוסקים לא פחות בדרך רכיבה מאשר בפלדה ובחיבורים. אם אתם מתכוונים להקשיב לפרק אחד קודם, הייתי מתחיל מזה על האיטיות.

מקור: Eroica

רכיבת אופניים וינטג' מתוארת לעיתים קרובות כאיזון בין שמירה על הזיכרון לבין כבוד לנוף. המארגנים של המהדורה ה-29 של L'Eroica אימצו את הרעיון הזה בשיתוף פעולה לקיימות, שהוכרז למהדורה של השנה.

מותג הביגוד האיטלקי Roy Roger's שוב עומד מאחורי הדבר שכל רוכב נושא על גבו: מספר המירוץ הרשמי של 2026. הוא עשוי כולו מחומרי גלם משניים, כלומר מבד ממוחזר איכותי, ומודפס בדיו ידידותית לסביבה מוסמכת. הרעיון הוא להראות שהמראה של רכיבה היסטורית, כולל מסגרות פלדה וג'רזי צמר, יכול להשתלב היטב עם שיטות סביבתיות מודרניות.

לשותפות יש גם צד סולידרי. השנה הנתמך הוא ה-AIL, האגודה האיטלקית למאבק בלוקמיה, לימפומה ומיאלומה. AIL Siena Grosseto תהיה נוכחת במרכזה של Gaiole in Chianti, שם רוכבים ומבקרים יוכלו לתרום למחקר ולתמיכה בחולי המערכת ההמטולוגית.

ברמה המעשית, המשתתפים יכולים לאסוף את החבילה הטכנית שלהם, הכוללת את מספר המירוץ, ב-Base Eroica החל מהשעה 17:00 ביום חמישי, 1 באוקטובר.

זה פרט קטן, אבל אני אוהב שדבר פשוט כמו מספר מירוץ הופך להצהרה על כלכלה מעגלית. לאירוע שנבנה סביב שמירה על אופניים ישנים בחיים, זה נראה התאמה טבעית.

מקור: L'Eroica