ספרים וכתיבה

Mooi nieuws voor iedereen die van boeken over taal houdt: Superbrabants van Kristel Doreleijers heeft de Taalboekenprijs 2026 gewonnen. Daarmee is het uitgeroepen tot het beste publieksboek over (Nederlandse) taal van het jaar.

De winnaar werd zaterdagochtend bekendgemaakt in het radioprogramma De Taalstaat. De jury, bestaande uit Ton den Boon, Peter Debrabandere, Mathilde Jansen, Vibeke Roeper en Geertje Slangen, noemt het boek "geweldig leesbaar" en "geweldig leuk om te lezen".

Wat mij het meest aanspreekt in het juryoordeel: het is ook een boek waarin oude en nieuwe perspectieven op dialect met elkaar in dialoog gaan. Dialect wordt vaak gezien als iets van vroeger, dus een populair boek dat laat zien hoe die oude en nieuwe blik op streektaal naast elkaar bestaan, klinkt precies als het soort taalboek dat ik graag lees.

Doreleijers krijgt 3000 euro en een oorkonde.

De bekendmaking is hier terug te luisteren: https://www.nporadio1.nl/fragmenten/de-taalstaat/01a12531-1368-7077-9…

Bron: Tzum

לכתוב רומן הוא חלום של רבים מאיתנו, אבל המעבר מרעיון לסיפור קוהרנטי וחי הוא אתגר אמיתי. במשך זמן רב הסתובבתי סביב המחברות שלי, מבלי להעז להתחיל, עד שהבנתי שנדרשת לא פחות יצירתיות משיטה. הכל מתחיל מרעיון שמטריד אתכם – הרעיון שאתם לא מצליחים לשכוח הוא כנראה הרעיון הנכון.

לאחר מכן, יש צורך בעלילה חזקה. שיטת שלושת המערכות עזרה לי מאוד: הצגת הדמויות והרקע, עימות שבו מצטברים מכשולים, ולאחר מכן פתרון. לכל סצנה צריכה להיות מטרה. אבל הקוראים זוכרים בעיקר את הדמויות שלכם, אז תנו להם משאלות, פחדים והתפתחות. דמות טובה אינה מושלמת, היא אנושית.

גם למדתי למצוא את הקצב שלי: מטרה ריאלית, כמה מאות מילים ביום, ושגרה. חשוב לא לכתוב במהירות, אלא לכתוב לעיתים קרובות. לאחר השלמת הטיוטה הראשונה, מניחים לה לנוח, כותבים מחדש, ואז מבקשים מקוראים בטא, טובים אך כנים, לקרוא אותה.

כיום, פרסום נגיש יותר מאי פעם: הוצאה לאור מסורתית או עצמית, במהדורה מודפסת, בספר אלקטרוני או בספר שמע. אבל הדבר החשוב ביותר הוא להתחיל. ההשראה מגיעה בכתיבה, ולא בהמתנה.

מקור: איך לכתוב רומן.

יריד הספרים בפרנקפורט, הנחשב ליריד הספרים הגדול בעולם, נפתח רשמית ביום רביעי, 7 באוקטובר 2026, בגרמניה. על פי דיווח של ANTARA, האירוע מקבץ יותר מ-4,000 הוצאות לאור מיותר מ-100 מדינות ואזורים. היריד נמשך עד ליום ראשון, 11 באוקטובר, במסה פרנקפורט, וצפוי למשוך יותר מ-230,000 מבקרים. היריד נערך לראשונה ב-1949.

לפי המארגנים, תוכנית השנה מתמקדת במספר נושאים: משברים וסכסוכים בינלאומיים, יישום ורגולציה של בינה מלאכותית (AI), סחר בזכויות יוצרים, ספרות ילדים ונוער, וספרי שמע. מתקיימים סמינרים, פורומים, מופעים, חתימות על ספרים וקריאות, כך שהוצאות לאור, סופרים וכלי תקשורת יוכלו להחליף רעיונות, וקוראים יוכלו לפגוש סופרים פנים אל פנים.

הדיווח מדגיש במיוחד את הביתן המשותף עם סין, בשטח של 336 מטרים רבועים, המציג יותר מ-3,000 כותרים ויותר מ-4,600 ספרים נבחרים. הביתן משלב תערוכת ספרים, משא ומתן על זכויות יוצרים, חילופי תרבות וחוויות אינטראקטיביות. מוסדות ההוצאה לאור והתרבות הסיניים יקיימו במהלך היריד 55 אירועים, החל מסמינרים נושאיים ושיחות עם סופרים, דרך חתימה על הסכמי שיתוף פעולה בזכויות יוצרים, ועד השקות של ספרים חדשים.

בתור קוראת שעוקבת אחרי עולם הכתיבה, מעניינים אותי שני דברים. ראשית, איך ידברו על בינה מלאכותית בין הוצאות לאור לסופרים ביריד שהעסק המרכזי בו הוא קנייה ומכירה של זכויות יוצרים. שנית, הדגש על ספרות ילדים וספרי שמע, שמראה שהדרך שבה אנשים נהנים מסיפורים ממשיכה להשתנות. אני מקווה שאינדונזיה תהיה פעילה יותר בהצגת הסופרים שלה באירועים כאלה.

מקור: ANTARA News

ידיעה של Observador טלטלה את עולם הספרות הצרפתי, וכדאי לעקוב אחריה. ביום שישי אחד בספטמבר הודיעה האקדמיה גונקור כי הרומן של הסופר ההאיטי-קנדי תלסון אוריליין יוסר מרשימת המועמדים לפרס הספרותי החשוב ביותר בצרפת. האקדמיה נימקה זאת בצורך להגן על יושרת הפרס, והצהירה כי היא מתנגדת לכתיבת טקסטים בעזרת בינה מלאכותית. היא תחזור להתייחס לעניין רק ב-6 באוקטובר, כשיוכרזו הגמרים.

הספר נקרא «C'était ça ou mourir», ויצא לאור במרץ בהוצאת Éditions du Boréal בקוויבק, ובאוגוסט בהוצאת Éditions Grasset בצרפת. החשדות עלו ב-21 בספטמבר, באותו היום שבו קיבל אוריליין את פרס Fnac לרומן הטוב ביותר. חשבון אנונימי ב-X בשם «Balance ton Claude» טען שהטקסט נוצר כמעט כולו על ידי בינה מלאכותית, ושכמה קטעים קיבלו «100% AI» בגלאי Pangram. Observador מבהיר כי החשבון הוא למעשה קולקטיב שכולל את הסייפן והפובליציסט של Le Figaro, סמואל פיטוסי.

Grasset, שחברה בקבוצת Vivendi, דחתה את ההאשמות כחדשות כזב וטענה כי גלאי הבינה המלאכותית עצמם מועדים לטעויות. המחבר מכחיש בתוקף: הוא אומר שהחזרות שצוינו משקפות את המסורת הספרותית ההאיטית והקריבית ואת הפואטיקה שלו, שהוא תמיד אהב לכתוב, ושהוא מכין יחד עם העורכים שלו תיק להוכחת המחברות. הוא גם סיפר שהוא סבל מהתקפות גזעניות מאז שעבר לצרפת.

פרס גונקור מוענק מאז 1903 על ידי «Les Dix», עשרה סופרים שבוחרים מדי שנה את הרומן הטוב ביותר בשפה הצרפתית. הפרס הכספי סמלי, אך הוא עשוי להכפיל מכירות ותרגומים.

אין לי דרך לדעת מי צודק, וכלי הזיהוי אכן שנויים במחלוקת. אבל המקרה מראה עד כמה השאלה «מי כתב את זה?» הפכה למשקל כבד בפרסים ספרותיים.

מקור: Observador

האקדמיה השוודית הודיעה כי פרס נובל לספרות לשנת 2026 מוענק למשוררת הקנדית אן קארסון, בת 76. על פי VnExpress, שווי הפרס הוא 12 מיליון כתר (כ-1.2 מיליון דולר אמריקאי). היא האישה ה-19 שזוכה בפרס במשך 125 שנים, והסופרת הקנדית השנייה אחרי אליס מונרו.

האקדמיה תיארה את יצירתה ככזו שהיא נועזת ויצירתית, דיאלוג משחקי עם המסורת הקלאסית היוצר צורות חדשות לספרות העכשווית. יו"ר ועדת נובל, אנדרש אולסון, אמר כי עבודתה נמצאת בצומת שבין התשוקה של הפילולוג למילים לבין שאיפתה של המשוררת למצוא משמעות חדשה.

היא נולדה בטורונטו ב-1950, לומדת יוונית עתיקה מאז התיכון, ובעלת דוקטורט בספרות קלאסית. בין היצירות שהוזכרו: Eros the Bittersweet (1986), הרומן בפסוקים Autobiography of Red (1998) המשחזר את גריון, המפלצת מהמיתולוגיה היוונית, התרגום If Not, Winter של קטעים מסאפו (2002), Nox (2010), ספר זיכרון לאחיה, ו-Float (2016), המורכב מ-22 כרכים קטנים שניתן לקרוא בכל סדר.

כתבה אחרת ב-VnExpress, שכותרתה "כתיבה נגד השעמום", מתארת אותה כסופרת השוברת צורות ספרותיות מקובלות, המשלבת את הקלאסי עם המודרני, את התבונה עם הרגש, ואת האקדמי עם הנגיש. היא נשענת על הומרוס, סאפו, אוריפידס, וירג'יניה וולף ומרסל פרוסט, אך מספרת סיפורים עתיקים מחדש ומהפכת את הקריאות המוכרות.

לא קראתי הרבה מיצירותיה, ולכן הפרט שמסקרן אותי ביותר הוא Float, הספר שמאפשר לקורא לבחור את סדר הקריאה. אם אתם רוצים להתחיל עם קארסון, נראה שזו כניסה מעניינת.

מקור: VnExpress

בשורה טובה לכל מי שמתעניין בתולדות הספר: האוסף הפרטי של 525 יצירות של פרופ' אסמאעיל ארונסל זמין כעת בצורה דיגיטלית. על פי TRT Haber, השר לתרבות ולתיירות מהמט נורי ארסוי הודיע על כך.

ארונסל תרם את האוסף לספריית כתבי היד בסולימאניה ב-6 באוגוסט. ארסוי מתאר אותו כאישיות מוכרת במחקר תולדות הספר והספרייה העות'מאנית, וטוען שהתרומה הפכה מורשת מדעית וספרותית בת מאות שנים לאוצר שכולם יכולים להפיק ממנו תועלת. ארונסל, שבנה את האוסף במשך שנים באמצעים עצמיים, רואה ביצירות ערך לאומי שהופקד בידי טובת הציבור, ואומר שתרם אותן כדי שיישמרו טוב יותר וחוקרים יוכלו להגיע אליהן בקלות רבה יותר.

מה שבולט הוא המהירות: תוך כחודשיים הושלמו שימור, שחזור, דיגיטציה וקטלוג, והאוסף נפתח בפני חוקרים. ניתן לגשת אליו בכתובת www.yek.gov.tr.

הדיווח מציין כמה דוגמאות מתוך האוסף. בתחום הספרות יש דיואן (אסופת שירים) שכתב המשורר שייח' גאליב בכתב ידו בגיל 18 או 19; זהו אחד מ-15 כתבי יד של מחברים באוסף. העותק המתוארך העתיק ביותר הוא ה-Dîvân-ı Emir Şâhî משנת 1523. כמו כן יש דיואן שלא היה ידוע קודם של המשורר ג'זרי קאסים פאשה מתקופת בייאזיד השני, לצד טקסטים נדירים של כשפי ואורפאלי מוסטפה חאטי. בתחום הכלכלה והדיפלומטיה יש ספר מחירים (נארח דפתרי) בן 288 עמודים, מקור חשוב לתולדות המחירים העות'מאניים, והדיווח של סייפוללה אגא מסעו (סאפארתנאמה). המיראת אל-עשק מוזכר כמקור חשוב לתולדות המלאמתיה במאה ה-16.

חדשות כאלה משמחות אותי: כתבי יד נדירים שעמדו שנים על מדף של אדם אחד מופיעים עכשיו על המסך של כולם בלחיצה אחת.

מקור: TRT Haber

אם אתם חולמים על הוצאת ספר, כדאי לקרוא את הכתבה של SVT מיום שישי שעבר. איגוד הסופרים השוודי (Sveriges Författarförbund) הזהיר שוב סופרים שלא לחתום על חוזים עם Bookea Group, חברת האם של הוצאת הספרים ההיברידית Lava förlag. האזהרה נשלחה לחברים.

הסיבה היא ש-Bookea נמצאת בהליך שיקום חברה (företagsrekonstruktion) מאז הקיץ הזה, וזה, לפי האיגוד, מגביר את הסיכון הכלכלי לסופרים ולמתרגמים. האיגוד מכנה גם את המודל ההיברידי מתווך בעייתי בין סופרים להוצאות לאור. במודל היברידי הסופר מממן במשותף את ההוצאה. לדברי האיגוד, במקרה כזה הסופר נושא בחלק ניכר מהסיכון הכלכלי, עלול להיקשר לזכויותיו, ויש לו שליטה מוגבלת ביצירה.

ה-SVT מציג כמה נתונים. Lava מכנה את עצמה ההוצאה לאור הגדולה ביותר בנורדיה. ב-2023 פרסמה 486 כותרים, עם רווח של 12.3 מיליון כתרים. בשנה שלאחר מכן נרשם הפסד של 9.2 מיליון כתרים. בבקשתה לבית המשפט המחוזי בסטוקהולם כתבה Bookea שאינה יכולה לשלם משכורות וחובות לספקים. בסתיו 2024 כבר הזהיר האיגוד מפני חוזים לא הוגנים ותניות סודיות לא סבירות, אך לאחר דיאלוג עם Lava משך את האזהרה.

אנה ברגיוס, שירשה את המייסד פיטר נורמן ב-2025, התפטרה מתפקיד המנכ"לית באוגוסט. המנכ"לית הזמנית אן-שרלוט בודין אומרת ל-SVT שהחברה צריכה להשתפר בתחומים מסוימים, וכי העבודה נמשכת. היא מגינה על המודל ההיברידי ואומרת שהוא ממלא תפקיד חשוב בענף שקשה להיכנס אליו.

לדעתי זו תזכורת שימושית: לפני שמשלמים כדי להתפרסם, כדאי לקרוא את החוזה בעיון, להשוות בין האפשרויות, ורצוי להתייעץ עם איגוד הסופרים.

מקור: SVT Nyheter

«מסע בטייוואן» זכה בפרס בוקר הבינלאומי במאי, אך לאחרונה התפרסמו דיווחים על הפרה של התרגום האנגלי שלו. לפי דיווח של סוכנות הידיעות המרכזית, המתרגמת לאנגלית ג'ין לינג פרסמה ב-6 באוקטובר הודעה שבה נאמר שהוצאה אירופית הפרה את זכויותיה על הגרסה האנגלית, ושהיא נקטה הליכים משפטיים.

הסוכנות המטפלת בזכויות הבינלאומיות של הספר, Kwang Lei International Rights Agency, פרסמה גם היא הודעה בערב ה-7 באוקטובר. Kwang Lei הסבירה שהיא מייצגת את הזכויות של הוצאת Spring Hill ועוזרת להעניק לבתי הוצאה זרים רישיון לתרגם ולפרסם את הספר בשפתם. ביוני השנה שלחה ההוצאה האירופית עטיפה לבדיקה, ואז אישרה Kwang Lei כי ההוצאה משתמשת בתרגום האנגלי של ג'ין לינג ללא אישורה. Kwang Lei ביקשה מיד להפסיק את הפרסום, והבהירה שאי אפשר לפרסם את הספר ללא רשות, אך לאחר כמה סבבי תקשורת החליטה ההוצאה לפרסם בכל זאת, ללא רשות.

Kwang Lei הדגישה שמעולם לא ייצגה את התרגום האנגלי של ג'ין לינג, ושהרישיון המקורי לא כלל זכויות על המהדורה האנגלית. הסוכנות מתחרטת שלא בדקה אז ביתר פירוט אם ההוצאה רכשה את זכויות התרגום לאנגלית, ואומרת שתבחן מחדש את התהליכים שלה, תבדוק בקפדנות רבה יותר את מקור התרגומים והאישורים שלהם, ותחמיר את נהלי החוזים והרישיונות. כעת היא ביקשה מההוצאה להפסיק לפרסם, תומכת בעמדתה של Spring Hill לביטול החוזה, והעבירה את העניין לעורכי דין. מאחר שהתיק הגיע להליך משפטי, היא אומרת שאינה יכולה לפרט עוד כרגע, והדיווח אינו מזכיר את שם ההוצאה.

זה מזכיר לי שככל שספר זוכה בפרסים ויוצא לעולם, יש לבדוק בקפידה כל חוליה בשרשרת של תרגום, רישוי וזכויות. גם עבודתה של המתרגמת צריכה להיראות בבירור, ואני מקווה שהאופן שבו יטופל העניין ייתן לכל המעורבים הסבר סביר.

יריד הספרים הבינלאומי הערבי בביירות מתקיים השנה במהדורתו ה-67, בין 9 ל-18 באוקטובר 2026. קראתי על כך ב-Al Jazeera Net ורציתי לסכם את הכתבה למי שמתעניין בספרים ובהוצאה לאור. היריד התקיים לראשונה ב-1956.

השנה משתתפות בו 163 הוצאות לאור, ומתקיימים כ-100 מפגשים (הכותרת של האירוע מדברת על יותר מ-90), שבהם כ-250 דוברים ידברו על היסטוריה, גיאוגרפיה, פוליטיקה, כלכלה, ספרות, שירה, תיאטרון, בינה מלאכותית והשכלה גבוהה.

מה שבולט לי הוא ההקשר. היריד מתקיים אחרי ההרס שהותירה המלחמה הישראלית בדרום לבנון, אחרי משבר כלכלי שנמשך מאז סתיו 2019, ובצל ההשלכות של המלחמה של ארצות הברית וישראל נגד איראן. סלוא אל-סנייורה בעאסירי, יו\"ר המועדון התרבותי הערבי שמארגן את היריד, אמרה שקיומו בתנאים האלה הוא אתגר למצב הקיים, שהתרבות חיונית בזמנים של משבר, ושהאזור זקוק לתקשורת ולא לקרב.

חלק מהמפגשים עוסקים במורשת שדרום לבנון מאבדת, כולל אתרים ארכיאולוגיים והיסטוריים. שר התרבות הלבנוני, גסאן סלאמה, אמר ששלוש מתוך חמש הטירות שאונסק\"ו הכניס לרשימת המורשת בסכנה נפלו תחת הכיבוש הישראלי, והרביעית נפגעה. היריד כולל גם אגפים על ייצור ספרים, מתולדות הדפוס ופירוק צבעים וכריכה ועד עיצוב אותיות וכריכות, ושבע אוניברסיטאות מציגות עיצובים של כריכות שתלמידיהן יצרו.

היריד לא התקיים ב-2019, 2020 ו-2021 מסיבות שונות, ובהן הפגנות, הפיצוץ בנמל ביירות ועבודות שיפוץ, והוא חודש במרץ 2022. בעיניי, המשכיותו מעבירה מסר פשוט: גם בזמנים הקשים ביותר, הספר נשאר מקום שבו אנשים פוגשים זה את זה.

מקור: Al Jazeera Net

ספר התמונות «きれてる» (נחתך) מאת נוריטקה סוזוקי נבחר כזוכה הפרס הגדול במהדורה ה-36 של פרסי כפר ספרי התמונות בקנבוצ'י. קראתי על כך בכתבה ב-Real Sound Book, וכל כך שמחתי שרציתי לשתף.

מה שמייחד את הפרס הוא שהזוכה נקבע על ידי הצבעת הקוראים שמבקרים בכפר ספרי התמונות בקנבוצ'י שבהוקאידו, ולא על ידי ועדת מומחים. הכתבה מתארת אותו כפרס חם וקרוב לחיי היום-יום. השנה נבחר הזוכה מתוך 269 יצירות שהוגשו.

«きれてる» (הוצאת פופלר, אוקטובר 2025) הוא הספר השני בסדרה «?ו-!». רולדת שוקולד שנראית טעימה נראית כאילו נחתכה, אבל דברים לא צפויים ממשיכים לקרות. לפי הכתבה מדובר בספר תמונות הומוריסטי שמהנה גם ילדים וגם מבוגרים. הספר הראשון בסדרה, «たれてる» (נוטף), עבר כמה הדפסות חוזרות, ומכירות הסדרה עולות על 160 אלף עותקים.

סוזוקי נולד ב-1975 בהמאמאצו שבמחוז שיזואוקה. לפני שהפך לסופר ספרי תמונות, עבד כמעצב גרפי. הוא זכה בפרס הקוראים של פרס ספרי התמונות היפני ה-17 על «ぼくのトイレ» (השירותים שלי), בפרס ההוצאה לאור לילדים של שוגאקוקאן ה-62 על «しごとば 東京スカイツリー» (מקום העבודה: טוקיו סקייטרי), במקום הראשון בפרסי חנויות ספרי התמונות של MOE 2022 על «大ピンチずかん» (מבוכה גדולה: מילון מאויר), ובמקום הראשון במהדורת 2024 על «大ピンチずかん2».

מה שאני הכי אוהב הוא שהפרס הוכרע בהצבעת הקוראים. ספר שאנשים בכל הגילאים, מילדים קטנים ועד מבוגרים, לוקחים לידיהם ופשוט מוצאים אותו מצחיק, זכה להערכה. אם הספר הזה עורר את סקרנותכם, אולי כדאי לחפש אותו בחנות ספרים או בספרייה.

לקראת שבוע הספרים האסורים פרסמה איגוד הספריות האמריקאי (ALA) רשימה של 150 הספרים המאותגרים ביותר שתועדו בין 1990 ל-2025, ובריטני אלן מ-Literary Hub עברה עליה לפי קטגוריות. הפירוט שלה עניין אותי יותר מהמספרים שבכותרת.

קודם הרקע: מחלקת החופש האינטלקטואלי של ה-ALA רשמה בשנה שעברה 4,235 כותרים מאותגרים, השנייה בגובהה שנרשמה אי פעם. מתוך 150 הספרים ברשימה, 20 הם קלאסיקות למבוגרים, בהן \"להרוג לוחמן\" מאת הארפר לי ו\"אני יודעת למה הציפור בכלוב שרה\" מאת מאיה אנג'לו, לצד יצירות של סלינג'ר, טוום, רייט, מוריסון וקסלי. אלן התפלאה לגלות גם ספרים חדשים יותר, כמו \"Homegoing\" מאת יאא גיאסי ו\"מים לפילים\" מאת שרה גרואן.

הקבוצה הגדולה ביותר היא ספרות נוער, עם 81 כותרים. אלן מציינת שספרים העוסקים במגדר ובתוכן מיני אותגרו לעתים קרובות יותר מספרים על אלימות בנשק, אלימות גזענית, מחלות נפש, סמים או חוויית המהגרים. לאלן הופקינס יש 14 ספרים ברשימה, ללורן מיראקל שישה. יש גם 11 כותרים לילדים ולגיל הביניים, רובם על זהות מגדרית או משפחות קוויריות, כמו \"ג'וליאן היא בת ים\" ו\"וטנגו הופך לשלושה\". בנוסף שמונה רומנים גרפיים, שמונה ספרי זיכרונות ועשרה ספרי רומנטה-פנטזיה, תשעה מהם של שרה ג'יי. מאס.

יש גם כמה מוזרויות: חמישה מדריכים על גיל ההתבגרות, מדריך אנטי-גזעני אחד וקבוצה שקשה לסווג, הכוללת שני קבצים של רופי קאור ואנתולוגיה של סיפורי רוחות, שלדעת אלן עשויה להיות שריד של \"הבהלה השטנית\".

מסקנתה של אלן היא שלמוציאים ספרים להורג אין הרבה היגיון בבחירותיהם, והיא מעודדת את הקוראים לקחת את הכותרים, שמופיעים ב-ala150.org. לדעתי, דרך מעשית לציין את השבוע היא לקרוא אחד מהם.

במשך כמה שנים עקבתי אחרי השמועות על הזכויות והתרגום, והנה: הוצאת ״אזבוקה״ מוציאה לאור את ״נגד היום״ של תומס פינצ׳ון בתרגומו של מקסים נמצוב. זהו הרומן הארוך ביותר של הסופר — 1232 עמודים — שראה אור לראשונה באנגלית ב־2006.

באתר ״גורקי״ מפרק סטניסלב רספצ׳נקו בפירוט למה לצפות. העלילה משתרעת בערך מ־1893 ועד שנות ה־20 של המאה ה־20: מהתערוכה העולמית בשיקגו ועד מלחמת העולם הראשונה. כמאתיים דמויות, קווי עלילה משפחתיים של כורים וממציאים, סיפור בלשי אוקולטי, ובנפרד — ״חברי המקרה״ על ספינת האוויר ״אי־שקט״, שמעניקים לספר אווירה של כמעט סיפור הרפתקאות.

במיוחד מוצא חן בעיניי האופן שבו מתכנסים בטקסט המהפכה התעשייתית השנייה, האנרכיזם, ״מלחמת הזרמים״ של טסלה ואדיסון, ניסוי מייקלסון–מורלי ואפילו אירוע טונגוסקה. ועם זאת, בהשוואה ל״קשת הכבידה״, נראה שקל יותר לקרוא אותו — ובדיוק בזה, כותב המבקר, טמונה המלכודת: הסיומים לא מתחברים לפאזל מסודר.

אם התגעגעתם לפינצ׳ון השאפתני ״ההוא״, ולא רק לעיבודים קולנועיים כמו ״קרב אחר קרב״, סתיו 2026 הוא רגע טוב לקחת את הכרך העבה ולא למהר.

מקור: גורקי