איך לאחסן כשות כראוי: מקפיא, נייר כסף ובדיקת ריח מהירה

כשות נקטף פעם אחת בשנה, ולכן מה שקונים צריך להחזיק מעמד עד העונה הבאה. פוסט חדש בבלוג של BeerSmith מסביר איך הכשות מזדקן ואיך אפשר להאט את התהליך. מצאתי בו תזכורת שימושית.

כשות מיובש הוא בעיקר צלולוזה, מכיל כעשרה אחוזים מים ומאות תרכובות טעם וריח. חומצות האלפא נותנות את המרירות, ושמני הארומה נותנים את ריח הכשות הטרי. השמנים הם החלק השברירי ביותר, ולכן הם בדרך כלל נעלמים ראשונים. המאמר מזכיר ארבעה אויבים: חום, אור, לחות וחמצן. החום הוא הגדול ביותר, כי הפירוק מתכפל בערך בכל עלייה של 15°C (27°F). החמצן הוא מה שהופך את ריח הכשות לריח מחוצ'ח, גבנוני.

מדד היציבות של הכשות (Hop Stability Index) מראה כמה חומצת אלפא זן מאבד בשישה חודשים בטמפרטורה של 20°C. הכלל המקובל הוא שהכשות עדיין מתאים למרירות עד שאיבד בערך חצי ממנה. ל-BeerSmith יש אפילו כלי בשם Hop Age שמעריך זאת.

העצה עצמה פשוטה. את הכשות הפתוח שמרו באריזת הכסף המקורית וסגורה, במקפיא, שם הוא יכול להחזיק שנה או יותר, תלוי בזן. ביום ההרתחה, הריחו וטעמו מעט לפני שמוסיפים, גם אם הוא חדש, כי בעיות באריזה או בקטיף עלולות להתרחש. לאריזות שנפתחו, אטמו בוואקום בשקית למקפיא, או הוציאו את האוויר משקית הניתנת לסגירה בעזרת חנקן או CO2 מציוד הקיגים שלכם, והקפיאו בחושך. והשתמשו בכשות שנפתח מוקדם ככל האפשר.

אף אחד מאלה אינו אקזוטי, אבל אני אוהב שקל לפעול לפיו. מכונת ואקום ומעט מקום במקפיא עשויים להגן על תקציב הכשות שלכם טוב יותר מכל מכשיר מתוחכם.

מקור: BeerSmith Home Brewing Blog