משחקי אינדי

Kupując grę we wczesnym dostępie, zawsze trochę ryzykujemy. Pojawiły się właśnie ciekawe dane o tym, jak to naprawdę wygląda na Steamie.

Bloger Gamer of Passion policzył, że we wczesnym dostępie wciąż jest 12 320 gier, a 6898 z nich ma na karcie steamowe ostrzeżenie o braku aktualizacji od ponad 12 miesięcy. To prawie 7 tysięcy projektów, które wyglądają na zamrożone albo porzucone.

Druga strona medalu jest bardziej optymistyczna. Spośród ponad 10 tysięcy gier, które trafiły do Early Access w latach 2013–2023 i mają co najmniej 10 recenzji, 61% opuściło wczesny dostęp, i to w większości w ciągu trzech lat. Gracze zwracają jednak uwagę, że „wersja 1.0” bywa czasem po prostu ostatnią łatką przed porzuceniem projektu. Do tego jedna trzecia tych gier przestała być aktualizowana albo zniknęła ze sprzedaży wcześniej.

Kilka liczb, które mnie zaskoczyły: tylko 21 gier siedzących w EA od co najmniej 10 lat wciąż jest rozwijanych (m.in. Project Zomboid i BeamNG.drive). Gra, która nie wyszła z EA po trzech latach, dochodzi do pełnej premiery w ciągu kolejnych pięciu lat mniej więcej w jednym przypadku na pięć.

Ważne zastrzeżenie: analiza opiera się wyłącznie na tym, co pokazuje Steam. Niektórzy twórcy aktualizują grę gdzie indziej. Przykładem jest polskie RPG Dungeons of the Amber Griffin, które na Steamie przez ponad rok nie dostało aktualizacji, a na Discordzie projektu ekipa publikowała mniejsze łatki i nowe screeny.

Autor analizy nazywa wczesny dostęp „błogosławieństwem i przekleństwem branży” i radzi przed zakupem zrobić rozeznanie. Zgadzam się w stu procentach: przed kupnem gry w EA warto sprawdzić datę ostatniej aktualizacji i to, czy twórcy w ogóle się odzywają.

Pełne zestawienie: https://gamerofpassion.com/steam-early-access-study/

Źródło: GRYOnline.pl

שיחקתי משחקים עצמאיים במשך שנים, אבל 2025 הרגישה שונה באופן מובהק. כשצפיתי בטקס "The Game Awards" השנה, יותר מחצי מהמועמדים לקטגוריית "משחק השנה" היו משחקים עצמאיים, והזוכה – "Clair Obscur: Expedition 33" – זכה בפרס הגדול ובשמונה פרסים נוספים. זה היה כמעט ניצחון מוחלט בתחרות הגדולה ביותר של השנה, ממשחק שפותח מחוץ למערכת הייצור הגדולה.

הנתונים מאשרים זאת. משחקים עצמאיים הכניסו כ-25 אחוז מסך ההכנסות של פלטפורמת Steam בשנה שעברה, שהם בערך 4.5 מיליארד דולר מתוך 17.7 מיליארד דולר. זה מספר עצום, במיוחד כשמתחשבים בכמה משחקים גדולים ויקרים יצאו באותו פרק זמן. חצי מהמשחקים המצליחים ביותר בפלטפורמה היו משחקים עצמאיים.

הרגע שהישאר איתי הוא השקת המשחק "Hollow Knight: Silksong". הוא הגיע לכמעט 600,000 שחקנים בו-זמנית בפלטפורמת Steam, והכמות העצומה של אנשים שרכשו את המשחק בבת אחת גרמה לקריסה של החנויות המקוונות – לא היו אפשרויות הזמנה מראש, ולכן כולם ניסו לרכוש את המשחק באותו רגע. גם המשחקים "Expedition 33", "Dispatch", "Megabonk" ו-"Schedule I" הציגו נתוני השקה מרשימים.

מה שאני הכי אוהב הוא שהקבוצות הקטנות האלה ניצחו בזכות יצירתיות ושיתוף פעולה עם הקהילה, ולא בזכות תקציב גדול. זו בדיוק האנרגיה שגורמת לתחביב הזה להיות מעניין. אני מקווה ש-2026 תשמור על המומנטום הזה.

מקור: Into Indie Games.

משחק על פירוק טלפונים שבורים וקונסולות ישנות עורר את הסקרנות שלי מיד. Gamereactor גרמניה בדק את ReStory, סימולציה של Mandragora שמפרסמת Tiny Build. המשחק יצא ל-PC ב-6 באוגוסט 2026.

אתם מנהלים חנות קטנה לתיקון אלקטרוניקה בטוקיו של אמצע שנות ה-2000. אתם קונים מכשירים תקולים, מפרקים אותם, מנקים רכיבים, מחליפים חלקים פגומים ומוכרים הכול הלאה. המשחק נשען על הנוסטלגיה של מעבר המילניום, עם טלפונים נפתחים, נגני מוזיקה נייד, מצלמות וקונסולות ישנות.

לפי הבודקת אמילי-מייזי מילבורן, התיקונים הם החלק החזק ביותר. כל הזמנה דורשת פירוק זהיר, חלק אחר חלק. מזמינים חלקי חילוף דרך רכזת מקוונת ולוקחים בקשות של לקוחות. עם רישיונות ושדרוגים בונים את החנות ואת המוניטין, ולולאה הזו מתוארת כמכורה למדי. הגרפיקה הצבעונית והחמימה זוכה לשבחים.

השאר חלש יותר. הפסקול נשמע לא מעורר השראה ולעיתים חוזר על עצמו, ולכן הבודקת ממליצה להפעיל מוזיקה משלכם. הסיפור המסועף מבטיח השלכות לבחירות שלכם, אבל נשאר שטחי. דיאלוגים עם לקוחות מציעים בדרך כלל שורה או שתיים לכל אפשרות, וחלק מהדמויות והמצבים נראים פשוטים או לא אחידים בטון.

הציון הוא 6 מתוך 10, וגם ממוצע הרשת של 21 ביקורות של Gamereactor הוא 6.0. מסקנת הבודקת מוצאת חן בעיניי: אוסף יפה של רעיונות שלא תמיד פותחו עד הסוף. בעיניי זה נשמע כמו משחק לערבים רגועים, שבהם נהנים מהאווירה ומהאומנות וסולחים לסיפור בנדיבות.

מקור: Gamereactor גרמניה

נתקלתי בכתבה ב-Al Jazeera Net מאת אחמד חסן איסמאעיל, שפורסמה במרץ 2026 תחת הכותרת «5 משחקים עצמאיים שכדאי לנסות ב-2026». יש בה רעיונות מעניינים, ולכן רציתי לשתף אתכם. מאחר שהטקסט נכתב ברבעון הראשון של השנה, חלק מהמשחקים עדיין חיכו לצאת כשפורסם.

הראשון הוא At Fate End, משחק צד דו-ממדי על יחסי אחים והאתגרים שהם מביאים עמם. הוא זמין למחשב, ל-PlayStation 5 ול-Xbox. הוא שייך לז׳אנר Metroidvania, אבל אינו מקפיד על כליו בקפדנות, והסיפור הוא שמוביל את החוויה. Polygon תיאר אותו כגרסה פנטסטית של הסדרה Succession, והתיאור הזה גרם לי לרצות לדעת עליו יותר.

השני הוא Mina the Hollower של Yacht Club Games, האולפן שמאחורי Shovel Knight. הוא שואב השראה מהסגנון של משחקי Game Boy הקלאסיים ונסוב סביב חקירה וחיפוש סודות. The Verge סבור שמערכת הקרב שלו ייחודית. השלישי, Shutter Story, הוא משחק אימה שבו השחקן מחפש רוחות בתמונות של משפחתו של חבר, דרך אפליקציה למחשב. הוא מומן דרך Kickstarter ורץ על Windows.

הרביעי, Dead as Disco, הוא משחק קרב מהיר וזורם מול המון אויבים. Polygon השווה אותו לתערובת של Batman: Arkham ו-Hi-Fi Rush, והוא מאפשר לשחקן לבחור את המוזיקה שמתנגנת ברקע. לבסוף, Super Meat Boy 3D היא הגרסה התלת-ממדית של המשחק מ-2010, שנבנתה במנוע Unreal Engine 5 ומבטיחה גרפיקה חזקה יותר מזו של קודמו.

מה שאני אוהב ברשימה הזאת הוא שהיא מכסה טעמים שונים, מסיפורי משפחה ועד אימה ומשחקי קצב. אם ניסיתם אחד מהם מאז יציאתו, ספרו לנו מה דעתכם בתגובות.

מקור: Al Jazeera Net

Rusty Lake היא מזה זמן רב אחד השמות האהובים עליי כשמדובר במשחקי פאזלים קטנים ומוזרים, ולכן שמחתי כש-Gamereactor שבדיה כתב על Servant of the Lake. מדובר במשחק PC חדש של Rusty Lake עצמה, שמפתחת אותו ומפרסמת אותו בעצמה, והוא יצא ב-13 באוגוסט 2026. הז׳אנר הוא פאזלים עם מנה נכבדה של אימה.

ההנחה הבסיסית פשוטה ומטרידה. אתם הופכים למשרתים בביתה של משפחת ואנדרבום במאה ה-19, והמטלות מתחילות בצורה יומיומית: ניקיון, הגשה, תליית ציורים. אבל ככל שמתקדמים, המטלות הופכות לדמיוניות ויותר מדממות. העלילה מתרחשת עשרות שנים לפני Rusty Lake: Roots, בתקופה שבה האחים אלדוס וויליאם עדיין רק מתנסים באלכימיה, כך שהמשחק משמש כסוג של פריקוול למי שכבר מכיר את הסדרה.

המבקר יוהל פטרסון חושב שרמת הפאזלים מאוזנת. יש מספיק רמזים כדי לפתור אותם בעצמכם, אבל לפעמים צריך את ההיגיון המוזר הזה של Rusty Lake שגורם לעצור ולחשוב. האווירה, הסביבות המצוירות ביד, המוזיקה וההומור היבש מודגשים כחוזקות, והעלילה מתוארת כברורה ומגובשת יותר מאשר במשחקים ישנים רבים, אם כי היא עדיין חידתית.

החסרונות הם משך המשחק הקצר, כחמש שעות לפי המבקר, והעובדה שהמשחק לא ממש מחדש את הנוסחה. הפסיקה היא שהוא לא מהפך את הסדרה, אבל זהו משחק מצוין של Rusty Lake שמתאים גם לאוהדים ותיקים וגם למי שרוצה להתחיל לראשונה.

בשבילי, דווקא סוג כזה של משחקים עצמאיים קצרים עם אופי ברור הוא הקסם. לא צריך ארבעים שעות, רק ערב אחד, חדר חשוך וקצת סקרנות לגבי מה שבאמת קורה במטבח ההוא.

מקור: Gamereactor שבדיה

מבין משחקי אוגוסט, Duskfade משכה את עיני, כפי ש-Gamereactor Italia כתבה עליו. את המשחק מפתחת Weird Beluga Studio, מפרסמת Fireshine Games, והוא יצא ב-13 באוגוסט 2026 עבור PC, PS5 ו-Xbox Series X. זהו משחק פלטפורמה ואקשן, והביקורת מתארת אותו כהרפתקה כריזמטית ומרשימה, שנוצרה בהשראת שמות גדולים של הז'אנר.

הגיבור, זיריאן, יוצא לדרך יחד עם קאקו, ציפור קוקיה מכנית, כדי להציל את אחותו ממגדל השעון שהטיל צל על טיק טאון. העלילה צפויה וליניארית, אבל הקשר בין שני בני הלוויה עובד היטב. המבקר מציין גם דמיון חזק במראה ובאנימציה לסורה מ-Kingdom Hearts, והקרב מזכיר גרסה פשוטה יותר של הקרבות בסדרה ההיא.

החולשה היא דווקא הקרבות: באזורים המתקדמים הם הופכים לכאוטיים, כי יש יותר מדי אויבים בבת אחת, וחנות השדרוגים עוזרת רק בחלקה. לעומת זאת החוזק הוא הבוסים, שניים בכל אחד מארבעת האזורים, והבוס האחרון מוגדר כרגע הטוב ביותר במשחק.

התנועה של זיריאן מרגישה צפה ודורשת הסתגלות, אבל הקושי עולה בהדרגה. יש וו מתלה, קטעים על מסילות, קפיצות מדויקות ומתגים, והמשחק הושווה ל-Sonic Lost World. בכל עולם מוסתרים אזורים סודיים עם פריטים לאיסוף. המבקר הגיע ל-63% השלמה לאחר כעשר שעות של קמפיין. הסגנון הפנטזיוני תוסס, אם כי אפקט ה-bloom מוגזם בחלק מקטעי הלבה באזור הראשון.

הציון הוא 7/10, בהתאמה לממוצע הרשת של 7.0. המסקנה היא שהמשחק פוגע יותר משהוא מחטיא, והוא מומלץ למי שמחפש פלטפורמר תלת-ממדי חדש. אני אוהב שביקורת מודה בליקויים בלי לאבד את ההתלהבות.

מקור: Gamereactor Italia

מבין המשחקים העצמאיים שיצאו בקיץ הזה, Theropods עורר בי סקרנות במיוחד אחרי שקראתי את הביקורת של Gamereactor צרפת. מדובר בהרפתקת point-and-click בגרפיקת פיקסל על ידידות ודינוזאורים, הזמינה ל-PC דרך Steam מאז 20 באוגוסט 2026, ומו״לו הוא Dionous Games.

מה שהכי הרשים אותי הוא סיפור היצירה שלו. המשחק הוא פרי עבודתה של Lost Token, צוות של שלושה אנשים שעבדו עליו יותר מעשר שנים. יוצריו, קוסטאס סקיפטאס וסרה דאפילד-הרדינג, באים מעולם האנימציה ולא מעיצוב משחקים, וזה ניכר בתשומת הלב לאנימציות המצוירות ביד.

הסיפור מתרחש בתקופה פרהיסטורית, שבה בני אדם ודינוזאורים חיים זה לצד זה. לאחר נפילת מטאור, הכפר של צַיָּדת בעלת שיער אדום מותקף על ידי שבט צמא דם. באותו זמן, טייס חלל מתרסק בעולם הזה ומחפש דרך לחזור הביתה. שתי הדמויות מתאחדות כדי להציל את תושבי הכפר, וכל זה מסופר ללא דיאלוג או טקסט.

מבחינת המשחקיות, אוספים חפצים כדי להשתמש בהם לבד או לשלב אותם. המלאי כמעט אף פעם לא עולה על שלושה או ארבעה פריטים, ורוב החידות נכנסות במסך אחד. מקש H חושף את כל נקודות האינטראקציה, ואין הישרדות או מצבי כישלון. המבקר אומר שכמעט לא נתקע.

בין החוזקות שהוזכרו: גרפיקת הפיקסל, המוזיקה, הסיפור והיצירתיות בפתרונות. החולשות: המשחק קצר, שעתיים עד שלוש, די קל, ונראה שהמשחקיות נדחקת לשוליים, אולי בכוונה. Gamereactor צרפת נתן לו 8/10. באופן אישי, אני אוהב את הרעיון של הרפתקה קטנה ורגועה, שלוקחת את הזמן לספר על ידידות בלי מילה אחת.

מקור: Gamereactor צרפת

אני אוהב משחקים שקשה לתאר, ו-Unshine Arcade, משחק אינדי ב-10$ מאת mardt, הוא אחד מהם. אתם תקועים בארקייד נטוש ומשחקים במה שהוא בעצם גרסה מצמררת של Pac-Man שהופכת למשחק יריות איזומטרי, והכול כדי לזכות בכרטיסים שאולי ישחררו מעין מחשב בעל תודעה.

כל סיבוב מורכב משני שלבים. בתור חייזר קטן בחללית דמוית עב״ם, אתם עוברים בין חדרי מבוך, מתחמקים מאויבים ואוספים כדורי גאצ'ה, בונוסים ומטבעות. כשמגיעים לנשק שבסוף, המשחק מתהפך למשחק יריות שבו אתם צדים את האויבים שרק לפני רגע ברחתם מהם, ומרוויחים כרטיס על כל אחד מהם. כשמסיימים סיבוב, פותחים את כדורי הגאצ'ה ובוחרים יכולת חדשה, ואז בוחרים את הצעד הבא במפה בסגנון Slay the Spire: סיבוב נוסף, עוד כדורי גאצ'ה, חנות או שדרוגים.

הכישלון כואב פחות כי כל הכרטיסים נשארים אצלכם, ויש מספר מפתיע של דברים שאפשר לבזבז אותם עליהם: אותה בינה מלאכותית תובענית, מכונת מנוף, מכונה אוטומטית לסוללות שמפעילה מכונות אחרות, חיקוי של Pong ומכונת מזל. משחק המטא האמיתי הוא למצוא קודים שפותחים חדרים חדשים, דיסקים שמשנים את המשחק המרכזי ואפילו קודי צ'יטים. ככל שחוקרים יותר, הסיפור נעשה מוזר יותר.

מבחינה ויזואלית הוא קרוב ל-CloverPit, עם אותו מראה פיקסלים אפל ומחוספס, אם כי ב-Kotaku מציינים ש-Unshine היה בפיתוח הרבה לפני ש-CloverPit יצא. העצה שאהבתי: אל תנסו לסיים אותו ביום אחד. השאירו אותו פתוח ושחקו כמה סיבובים מדי פעם.

הוא כבר זמין ב-Steam, ויש גם דמו שמכסה חלק נכבד מהמשחק, אז אני בהחלט הולך לנסות אותו.

מקור: Kotaku

Forever Ago, משחק הבכורה של המפתחת Third Shift שנדחה שוב ושוב, בהוצאת Annapurna Interactive, יוצא היום (8 באוקטובר) ל-Switch 2, PS5, PC ו-Xbox Series X. הוא הוכרז לראשונה עוד ב-2020, כך שההמתנה הייתה ארוכה, וקראתי בעניין את הביקורת של Polygon.

אתם משחקים בתור אלפרד, רטנן לבן שיער שנוהג בקרוואן ריק במסע דרכים של אבל. המשחק נפתח בשני אוהבים צעירים, אלפרד ואודרי, שמצלמים זה את זה בטיול רגלי, ואז מדלג עשורים קדימה. כעת אלפרד חוזר למקומות הדייטים הישנים שלהם כדי לשחזר את הזיכרונות האלה. בין העצירות, פלאשבקים משלימים את התמונה של חיים ארוכים מלאי תוכניות שהשתבשו.

בפועל זה אומר להסתובב בכמה לוקיישנים מעוצבים בקפידה, לצלם תמונות רשות ליומן, ומדי פעם לשחזר זיכרון על ידי איסוף עלי כותרת מפוזרים. יש קצת חידות, אבל ברובו המשחק הולך בדרכו הקולנועית של Mixtape, ומדובר בשלוש שעות הדוקות. הביקורת מצטערת שלא נעשה שימוש מתוחכם יותר במצלמה או בקרוואן.

הרגעים החלשים יותר הם קטעי ה"בימים שלי". למשל ויכוח עם קופאית טבעונית שאומרת "האשטאג ואן לייף", או מריבה בדיינר שהפך לרשת סטרילית, שבה התא האהוב עליו דורש מנוי. הרגעים החזקים יותר עוסקים במקריות: סערה שהורסת רגע גדול אחד ויוצרת רגע טוב יותר, כלב משוטט שהופך לבן לוויה, ותקלה ברכב שמביאה את אלפרד בדיוק למקום שהוא צריך להגיע אליו.

השורה התחתונה: סנטימנטלי מדי וצפוי, אבל כן מספיק כדי לגעת במקום הנכון. אני חלש למשחקים מהסוג הזה, אז זו נשמעת לי עסקה הוגנת.

מקור: Polygon

לא היה לי את Well Dweller על הרדאר, ולפי מה שאני קורא, לא הייתי היחיד. במטרוידווניה הזו אנחנו שולטים ב־Glimmer, ציפור שחורה קטנה שגרה עם משפחתה בתחתית באר. כשמלכה אכזרית מורה ללכוד את כל הציפורים כדי לתפור לעצמה שמלה מהנוצות שלהן, Glimmer תופס גפרור ענק כנשק ויוצא להציל את בני משפחתו בממלכה שעומדת על סף חורבן. כבר עם הפרמיסה הזו הוא קנה אותי.

הביקורת שקראתי, ששוחקה על PS5 Pro, מדגישה בעיקר כמה השליטה זורמת ואת הקצב שבו מגיעות היכולות: לנעוץ את הגפרור בקיר, להחליק, לטפס או לקפוץ בין קירות. בנוסף, המסע המהיר החינמי מהמחנות הופך את החזרה על עקבותיך לממכרת במקום למייגעת.

הבוסים הם, כך נראה, הדבר הטוב ביותר במשחק, עם אזכור מיוחד לקרב שהופך את השליטה בשלב השני שלו ומבוצע באופן מופתי. הכיוון האמנותי, בהשראת ספרי סיפורים מאוירים, ופס הקול משלימים את התמונה.

בצד החסרונות, מצוינים מגוון מועט בקרב הבסיסי ורמת קושי נגישה מאוד. ובכל זאת, הוא מקבל 91/100 ונחשב לאחת ההפתעות הגדולות של השנה. והדבר המרשים ביותר מבחינתי: הוא יצירה של אדם אחד בלבד, Kyle Thompson.

מקור: La Razón

ג'ונתן בלואו, היוצר של Braid ו-The Witness, השקיע עשר שנים במשחק הפאזלים החדש שלו, Order of the Sinking Star. עכשיו האמברגו על ביקורות התקשורת סוף סוף הוסר. אני מעריץ ותיק שלו, אז מיד הלכתי לבדוק את הציונים. המשחק ייצא ב-9 באוקטובר ל-Steam, ל-NS2 ול-PS5.

נכון למועד הפרסום, ב-Metacritic גרסת ה-PC קיבלה ממוצע של 86 מ-7 כלי תקשורת. גרסת ה-NS2 קיבלה ממוצע של 85 מ-5 כלי תקשורת, וגרסת ה-PS5 ממוצע של 83 מ-7 כלי תקשורת. Shacknews נתנו ציון מלא וכינו אותו יצירת מופת: הפאזלים גורמים לך קודם להרגיש טיפש, ואחר כך להרגיש חכם במיוחד. התיאור הזה ממש מדבר אליי.

כמובן, לא מעט ביקורות מזכירות שקשה להיכנס למשחק. לדעת GameSpot יש יותר מדי פאזלים, ולפעמים זה מתסכל, אבל זה מחיר סביר תמורת שפע של רעיונות מעניינים. PSX Brasil מציינים שהמשחק שוזר, ברישיון, 4 משחקים אחרים בסגנון דחיפת ארגזים ל-4 פרקים. ההיקף חסר תקדים, אבל לפעמים המשחק גם מרגיש עמוס וקשה להבנה. Nintenduo מתחו ביקורת על הביצועים של גרסת ה-NS2, שלדבריהם אינם מספקים.

לפי מה שאני מבין, המשחק מיועד לשחקני פאזלים שמוכנים להשקיע הרבה זמן בפיצוח. גם אם משחקים רק בחלק מהתוכן, זה עלול לקחת עשרות שעות. אני כבר מוכן שהוא "יתעלל" בי.

מקור: 游民星空

מצאתי משחק שגרם לי לקרוא בקול "איזה חמוד!" ברגע שראיתי אותו. זהו 'A Tiny Wander', הרפתקת חקר וחידות שנמצאת בפיתוח אצל DOUKUTSU PENGUIN CLUB. הייחוד שלו הוא שעולם המשחק והסיפור עצמם הם החידה, והשקתו מתוכננת לרבעון השני של 2027. בעמוד החנות ב-Steam אפשר כבר לשחק בגרסת הדגמה.

העלילה מתרחשת ביער של עצי ענק, שאנשים נעלמים בו כל הזמן ולכן הוא מכונה בפחד "היער שממנו לא חוזרים". אתם משחקים בתור "בּוּ", שליח נודד שבטעות הסכים לבצע משלוח אל היער הזה, ומתקדמים אל מעמקיו תוך כדי קמפינג בשוליו.

לפי המפתחים, פתרון הבעיות של התושבים, כמו יצור-אדם בכיין או דייג פטריות, הוא המפתח להתקרבות אל סודות היער. זה משחק שבו משפיעים על העולם דרך התבוננות ושיחה: מאירים בפנס שלטים חשוכים, סוחבים חומרים כדי לבנות גשר וכדומה. ככל שהידע מצטבר בתור "זיכרונות", אירועים שנראו נפרדים מתחברים זה לזה, והחלק המעניין הוא שבהתאם לדרך שבה פותרים, אפשר אפילו להגיע לסוף ישר מהשלבים הראשונים.

גם האווירה הרגועה מקסימה: השמיים שמתחלפים לאט ללילה, הרגעים שבהם יושבים סביב המדורה ומשוחחים עם התושבים. לדעתי משחק עם אווירה כזאת מושלם ללילות סתיו.

מקור: 電ファミニコゲーマー