אוזון יכול לגרום לנמלים לתקוף את חברותיהן לקן

מושבות נמלים פועלות על ריח. חברות הקן מזהות זו את זו לפי חתימה כימית, וכל מה שמריח לא נכון מטופל כפולש. מחקר חדש ממכון מקס פלנק לאקולוגיה כימית בודק מה קורה כשזיהום אוויר משנה את הריח הזה.

החוקרים, בראשות נאן-ג'י ג'יאנג וביל הנסון יחד עם מרקוס קנאדן, חשפו שש מיני נמלים לריכוז של 100 חלקים למיליארד אוזון במשך 20 דקות, רמה שנמדדת לעיתים קרובות בקיץ באזורים מושפעים, ואז החזירו את הנמלים למושבותיהן. חמישה מתוך שישה מינים תקפו או איימו על חברות הקן שנחשפו לאוזון. היוצא מן הכלל היה נמלת השודדים המשוכפלת Ooceraea biroi, שלא הפגינה תוקפנות, אולי משום שהיא מתרבה בשכפול ואין לה מלכה.

המנגנון אלגנטי. נמלים נושאות כמויות זעירות של אלקנים בריח המושבה, והאוזון שובר את הקשרים הכפולים פחמן-פחמן במולקולות האלה. אלקנים, שמהווים את רוב החתימה, אינם מושפעים. כרומטוגרפיית גז על נמלים בודדות אישרה את השינוי באלקנים.

היו גם השפעות לטווח ארוך. במושבות O. biroi שזוהמו באוזון, הבוגרים נשארו רחוק יותר מהזחלים, ורבים מהזחלים מתו. מאחר שהאוזון נשלל במידה רבה כגורם ישיר, המחברים חושדים שהתקשורת הכימית בין בוגרים לזחלים הופרעה.

מה שאני לוקח מכאן הוא עד כמה הצד הבלתי נראה של חיי המושבה שביר. המאמר, שפורסם ב-PNAS ב-2026, מציע שגם חרקים חברתיים אחרים, כמו דבורים, עשויים להיפגע. הוא גם תזכורת שקטה למי שמגדל מושבה בבית לחשוב על איכות האוויר סביב הקן.

מקור: Phys.org (Max Planck Society)