נמלים בונות מחדש את הקן כשמתקרבת סכנת מחלה

כשאנחנו בונים פורמיקריום אנחנו בדרך כלל חושבים על תאים, מנהרות ולחות. לא ידעתי שבעלי חיים משתמשים באופן פעיל בארכיטקטורת הקן כדי להגן על עצמם מפני מחלות. מחקר מאוניברסיטת בריסטול מראה בדיוק את זה.

הצוות בראשות לוק לקי אפשר לשתי מושבות, שמנה כל אחת 180 עובדות, לחפור במיכל מלא באדמה. לאחר 24 שעות נוספו לכל מושבה עוד 20 נמלים. באחת הקבוצות, הנמלים שנוספו נשאו נבגי פטריות מדבקים והיוו סיכון להדבקה. לאחר מכן הנמלים המשיכו לחפור שישה ימים, וסריקות מיקרו-CT סדירות הפכו את המבנים התת-קרקעיים לגלויים.

המושבה המאוימת חפרה מהר יותר ובעוצמה רבה יותר מקבוצת הביקורת. הקן שלה נעשה מורכב יותר, פחות מחובר ישירות, והכניסות הורחקו זו מזו. תאי האחסון ותאי הגידול היו מבודדים יותר והיו להם פחות קשרים לתאים אחרים. החוקרים משערים שכך הנמלים מצמצמות מגע ומגנות על צאצאיהן הרגישים.

סימולציות במודלים תלת-ממדיים של הקנים אישרו שהעיצוב הזה אכן מפחית את סיכון ההדבקה. האפקט היה חזק עוד יותר כשמביאים בחשבון שנמלים נגועות ממילא נוטות להתרחק משאר המושבה.

לדברי לקי, חדש שבעל חיים שאינו אדם משנה את סביבתו כדי להפחית את התפשטות המחלה. הצוות רואה בכך השראה לתכנון ערים ולעיצוב מרחבים חברתיים. בעיניי, זה בעיקר מראה כמה התנהגות מסתתרת בקן שאנחנו רואים רק בהצצה בפורמיקריום. המחקר פורסם ב-2025 ב-Science.

מקור: scinexx