בנטוניט בחליטה ביתית: מה זה ומתי משתמשים בו

ז'אק ברטנס פותח את מאמרו ב-Hobbybrouwen.nl בווידוי: כשכתב בפורום על תולעי דגן במלאי המאלט שלו, הוא בלבל בין בנטוניט לדיאטומית. הוא תיקן את הטעות, ומזה יצא מאמר שימושי. אהבתי שכותב פותח כך בגילוי לב.

בנטוניט הוא מינרל חרסית שנוצר מאפר וולקני מתפורר. הלוחיות החרסיתיות בעלות המטען השלילי נקשרות לחלבונים בעלי מטען חיובי שגורמים לעכירות קרה, ואחר כך הכול משקע. דיאטומית פועלת אחרת: היא בעיקר עזר סינון. גם PVPP פועל אחרת, כי הוא קושר פוליפנולים.

לגבי השימוש, הוא ברור. לא בהרתחה או בוויירפול; שם קרגינן (אצת אירית, Whirlfloc) עושה עבודה טובה יותר. בנטוניט שייך לצד הקר, אחרי התסיסה הראשית, בזמן העברה למיכל ההבשלה. הוא מתאים לבירות בהירות כמו פילזנר, הלס, קלש ובלונד, ופחות לבירות מלאות הופ או מעוננות בכוונה כמו NEIPA, ויצן או וויטביר.

הטיפים המעשיים שימושיים. בחרו בנטוניט נתרן בדרגת מזון והשאירו אותו להתנפח מראש: 10 גרם ב-100 מ"ל מים חמימים, למשך 4 עד 8 שעות או בן לילה. התחילו עם 0.2 עד 0.3 גרם לליטר, כלומר 4 עד 6 גרם ל-20 ליטר. בדקו קודם על דגימות קטנות, כי מנה מוגזמת מסירה גם חלבוני קצף ומרקם בפה. צפו לקצת משקע נוסף ואובדן בירה, אל תוסיפו מיד לפני הבקבוק, ואל תשאפו את האבקה היבשה.

הפסיקה שלו מפוכחת: אינכם חייבים בנטוניט, אבל אם משתמשים בו, עשו זאת בכוונה ובמינון נמוך.

מקור: Hobbybrouwen.nl