לפועלות של מושבות נמלים גדולות יש שריון דק יותר

אם צפיתם פעם במושבה שגדלה מלכה אחת וקומץ פועלות למאות נמלים, אולי תהיתם כמה כל פועלה עולה למושבה. מחקר ב-Science Advances נותן מספר לחלק אחד מהעלות הזו: הקוטיקולה, שכבת המגן החיצונית של הגוף.

Arthur Matte, סטודנט לדוקטורט באוניברסיטת קיימברידג' שהחל את העבודה במכון אוקינאווה למדע וטכנולוגיה, ו-Evan Economo, כיום באוניברסיטת מרילנד, מדדו קוטיקולה ונפח גוף ביותר מ-500 מיני נמלים, באמצעות קבוצה גדולה של סריקות תלת-ממדיות בקרני רנטגן. גודל המושבות במאגר הנתונים נע בין עשרות פרטים למיליונים.

הקוטיקולה יקרה מבחינה תזונתית, משום שהיא דורשת חנקן ומינרלים. בין המינים, ההשקעה בקוטיקולה נעה בין כ-6 ל-35 אחוזים מנפח הגוף. מינים שהשקיעו פחות בקוטיקולה נטו להיות בעלי מושבות גדולות יותר, והשקעה נמוכה נקשרה גם לשיעורי התמיינות גבוהים יותר, מדד גס להצלחה אבולוציונית.

הפרשנות של המחברים היא שהגנה קולקטיבית, בקרת מחלות, איסוף מזון וחלוקת עבודה צמצמו את הצורך בשריון כבד לכל פרט. זה אולי יצר לולאת משוב שבה קוטיקולה דקה הפכה מושבות גדולות לאפשריות. הם מציעים גם שצורך נמוך יותר בחנקן אולי סייע לנמלים להתיישב בבתי גידול דלי מזון, אך עדיין לא ידוע מדוע זה מוביל להתמיינות מינים.

אני אוהב שהמחקר רואה בפועלות זולות וניתנות להחלפה חוזק של המושבה. יתכן שהטרמיטים הלכו בדרך דומה, אך המחברים מציינים שזה עדיין לא נבדק.

מקור: Phys.org (University of Maryland)