ברברה קאסן והמילים שמתחמקות מאיתנו

בין ההוצאות החדשות שהאקדמיה הצרפתית הפנתה אליהן הייתה ספר שמיד עורר בי רצון לכתוב עליו כאן: Les Mots qui fuient (המילים שנמלטות) מאת ברברה קאסן, שיצא לאור בהוצאת פלמריון ב-30 בספטמבר 2026. מי שמבלה את זמנו בלימוד שפות ובהחלפת דברים בשפות מרגיש את השאלה איך המילים עוזבות אותנו בקרבה רבה.

נקודת המוצא פשוטה: איך מילים מתחמקות מאיתנו, האם יש דרכים להחזיק בהן, ומה ההזדקנות עושה לשפה? כדי לענות, בחרה הכותבת, חברת האקדמיה, בדיאלוג. היא משוחחת עם המשורר מישל דגי, עם מדעני המוח לוראן כהן, רפאל גאיאר ומארק ורני, עם הפסיכואנליטיקאים פרנסואז וז'אן-ז'אק גורוג, עם הבמאית נוריט אביב, עם הפילוסוף אלן באדיו, עם האנתרופולוגית וינסן דספרה, וגם עם כמה בינות מלאכותיות שהפעילה דפנה מרנא.

החוט המקשר הוא שאלה אחת: האם השכחה היא תנאי לזיכרון? דרך השיחות האלה מביט הספר גם על ההזדקנות האישית וגם על זמננו.

משפט אחד שצוטט בהצגה נשאר איתי: "השכחה מתחילה בשמות פרטיים." מי שחיפש פעם שם על קצה הלשון, בשפת האם או בשפה זרה, יודע בדיוק על מה מדובר.

עדיין לא קראתי את הספר, ולכן לא אומר דבר על הצלחתו. אבל שילוב של בינה מלאכותית בין בני שיחו בספר על זיכרון המילים נראה לי בחירה מעניינת. הייתי שמח לקרוא את החוויות שלכם עם מילים שנעלמות, בכל שפה שהיא.

מקור: האקדמיה הצרפתית