איך בוחרים טחנת מאלט למבשלה ביתית

טחנת מאלט טובה יכולה לשרת מבשל ביתי כל החיים. פוסט חדש באתר BeerSmith מסביר על מה כדאי לשים לב, והנקודה הראשונה נראתה לי השימושית ביותר: טחנת מאלט אינה טחנת קמח. טחנות קמח, בין אם אבניים, דיסקיות או פגיעה, טוחנות את הדגן לאבקה דקה בלי קליפות שלמות. הקליפות, לעומת זאת, יוצרות את שכבת הסינון בזמן ה-sparging, ולכן מאלט שנטחן דק כמו קמח עלול לגרום לחסימת הסינון ולחלקיקים נוספים בקדרה.

העיצוב המומלץ הוא טחנת שני גלילים, בדרך כלל עם גלילי פלדה. הכתישה בין שני גלילים מפוררת את פנים גרגר השעורה, אך משאירה חתיכות קליפה גדולות שלמות, וזה עוזר גם כשמרימים את שק הדגנים בשיטת BIAB או במערכת הכול-באחד.

הכותב מונה את התכונות שהוא מחשיב חשובות. חפשו שני גלילי פלדה, לעיתים עם תבליט משוקע שמושך את הדגן פנימה; לשלו יש תבליט של 12 tpi. הרווח צריך להיות מתכוונן לגמרי, והוא משתמש בכ-0.039 אינץ' (1 מ״מ) בטחנה שלו, ומתאים לפי סוג המאלט. משפך של 7 עד 15 פאונד מאפשר למלא את רוב הכמות בבת אחת. בסיס יציב של עץ או מתכת עוזר, והטחנה מונחת בדרך כלל על דלי סטנדרטי של 5 galon.

טיפ מעשי אחד נשאר איתי: טחנו הרחק מאזור ההכנה, כי הכתישה יוצרת אבק, והמאלט נושא חיידקים טבעיים שלא רוצים שיהיו קרובים להתססה או לציוד הקירור. לבסוף, זרוע מתכת ארוכה או האפשרות לחבר מקדחה ביתית מקלות על העבודה, ולחלק מהטחנות יש מנוע. קורא אחד הציע בתגובה שטחנות של שלושה גלילים גם הן עובדות, אבל הן בעיקר מסחריות.

מקור: BeerSmith Home Brewing Blog