שעוני וינטג׳

כחובב שעונים, אני עוקב כל שנה אחרי השעונים החדשים בסגנון וינטג', והדירוג האחרון של מגזין GQ צרפת עורר בי כמה תשוקות חדשות. העיקרון פשוט: לשלב את האווירה של שנות ה-60 וה-70 מבלי להתמודד עם הבעיות של שעונים וינטג' אמיתיים – רגישות, תחזוקה יקרה, וחלקים שקשה למצוא.

השעון שהכי אהבתי מהבחירה הוא Breitling Navitimer B09 "Miles Davis", כרונוגרף ידני שמיוצר ב-500 יחידות בלבד, ומבוסס על הדגם 806 שנעשה על ידי המוזיקאי. אני גם מאוד אוהב את Seiko Prospex Alpinist, שעון טיפוס הרים שיוצר בשנת 1959, שחוזר עם הלוגו המקורי שלו וטבעת מצפן, בפחות מ-1000 אירו.

מה שאני אוהב בשעונים בסגנון וינטג' הזה הוא שהם מספרים סיפור: לדוגמה, TAG Heuer Carrera מזהב, כהוקרה לנהגי הפרארי של שנות ה-70, Tissot Visodate משנת 1954, או Zenith Chronomaster Revival El Primero A384, שעוקב בצורה מדויקת לשעון המקורי משנת 1969.

בנוסף, יש את ההיגיון: שעון שנבחר היטב יכול לעלות בערך לאורך זמן. בקצרה, רשימת השעונים שאני רוצה לרכוש התארכה שוב, וארנקי כבר רועד.

מקור: GQ France.

רוב השעונים עגולים: נרתק עגול, חוגה עגולה ומתחתיה המון חלקים מכניים עגולים. אבל לאחרונה שמות מוכרים החלו לשבור את התבנית הזו. הארי סטיילס חבש Cartier Tank Louis, קונור סטורי שלף Jaeger-LeCoultre Reverso במופע אופנה, ושעוני ערב מלבניים כבר אינם מוטלים בספק על השטיח האדום. לפי כתבה ב-GQ, הצעד הבא הם המשולשים.

שעונים מסוג זה נדירים בשוק, אבל הדוגמאות הטובות מציגות טיעונים משכנעים. ה-Anoma A1, עם נרתקו המשולש המעוגל שנוצר בהשראת שולחן בצורה חופשית שעיצבה שרלוט פריאן בשנות ה-50, מוזכר כדוגמה הטובה ביותר בשנים האחרונות. מוזכרים גם ה-Angles Triscope וה-Nectere Eclipse.

מה שבאמת משך את תשומת ליבי הם החלוצים. ה-Hamilton Ventura, שעיצב ריצ'רד ארביב, הופיע ב-1957 כשעון היד החשמלי הראשון בעולם, ואף שכמעט 70 שנה חלפו, הוא עדיין נראה עתידני. באותה תקופה עיצב ז'ילבר אלבר את ה-Patek Philippe המשולש, מקט 3412. הוא יוצר מזהב 18 קראט, ונוצרו ממנו רק מעט יחידות.

אז למה דווקא העיגול ניצח? המומחים בכתבה אומרים פשוט שהוא עובד: העיגול סימטרי, קל לייצור, מתאים באופן טבעי למנגנון עגול ונוח על פרק היד. במשולשים קשה יותר לחבר את הרצועה, לסדר את החוגה ולאטום את הפינות בצורה מסודרת.

לחובבי שעוני וינטג', לדעתי הכתבה מציעה נקודת מבט טובה לחשיבה על הקשר בין הצורה למכניקה.

מקור: GQ Türkiye

HODINKEE Japan פרסמה כתבה על ביקור חוזר בסדנה של השען העצמאי פיליפ דופור, שלוש־עשרה שנים לאחר הביקור הקודם. מדובר בתרגום של כתבה שפורסמה לראשונה ביוני ב-HODINKEE US. הסדנה נמצאת בלה סוליה, בעמק ז'ו שבשוויץ. דופור, שעובד כשען מעל 59 שנים, עדיין משקיע את כל התשוקה שלו בייצור שעונים. גם בתו דניאלה עובדת על שעונים באותה סדנה.

על שולחן העבודה מונחים שעונים בשלבי ייצור, והמפורסם שבהם, הסימפליסיטי, עדיין מיוצר. אין רשימת המתנה: הזמנות מתקבלות כשיש זמן ומקום. מה שחשוב לו מכול הוא שהסימפליסיטי יזוהה במבט אחד לפי הקופסה בקוטר 37 מ״מ. כרגע מיוצרים שישה קליברים, ושניים מהם כבר הושלמו.

מה שהכי עניין אותי בכתבה הוא שרוב השטח מוקדש לשעוני כיס. מוצגים שעון לימודי שנוצר ב-1967 בבית ספר לשעונאות, כרונוגרף וחזרת דקות של וולתאם מ-1884, ואוסף שעוני כיס שיצאו מכספת. הכתבה מספרת גם שהדואליטי עם שני הגלגלים נשען על שעונים לימודיים ששישה תלמידים יצרו בבית הספר לשעונאות בלה סנטייה בין השנים 1932 ל-1934. דוגמה שיוצרה על ידי אלבר פיגן נמכרה לפני כמה שנים ב-250,000 פרנק שוויצרי.

נוצרו רק עשרה דואליטי, וגרסה משופרת הושלמה גם היא, אבל לפי הסטנדרטים של היום היא מורכבת מכדי לייצר בסדרה. גם הפרטים על הכלים הקטנים בסדנה מרתקים, למשל השימוש בעץ ג'נטיאנה לליטוש השיפועים.

שעון היד היומיומי שלו הוא ה-Royal Oak במהדורת יום השנה ה-50 של אודמארס פיגה, וחמוד לראות שרוב שעוניו הם מתנות מאשתו. זו כתבה שכדאי לעבור עליה לאט, עם תמונות של מקום העבודה של חלוץ בשעונאות העצמאית, והייתי רוצה שכל מי שמתעניין בשעונאות מסורתית יקרא אותה.

מקור: HODINKEE Japan

מייסטרזינגר חוגג 25 שנה לשעוני המחוג האחד, והשנה מגיעה גם בכורה: השעון הראשון של המותג ממינסטר עם שעה קופצת. עכשיו מגיעה הגרסה פנתרו ג'אמפ אוור גילושה, וריאציה בעבודת יד המוגבלת ל-25 יחידות בלבד.

בפנתרו ג'אמפ אוור ממשיך להסתובב מחוג אחד בלבד, מחוג הדקות, והוא אינו יוצא מהמרכז אלא נע על טבעת מרוחקת מהמרכז, המודבקת על החיוג. השעה מופיעה בחלון עגול וקופצת בדיוק כל 60 דקות. אלמנט שמסתובב פעם בשנייה יוצר שמש מסוגננת ומוסיף קצת תנועה לחיוג.

מה שמייחד את הגרסה הזו הוא החיוג הכחול בהיר עם חריטת גילושה דקה. הדוגמה העדינה נוצרת במכונות גילושה היסטוריות, שדורשות ניסיון, ריכוז ויד בטוחה של הגילושר. לכן האור נשבר יפה על הפאסטות. טבעת הדקות, המחוגים וגלגל השמש בצבע אפור כהה, וכך נוצר ניגוד ברור.

הנרתיק עשוי פלדת אל-חלד ברוחב 40.5 מילימטרים, ובתוכו פועל הקליבר האוטומטי MS-JH-01 המבוסס על Sellita SW300 עם מודול שעה קופצת נוסף, ועתודת הפעלה של 47 שעות. דרך גב הזכוכית ניתן לראות את המנגנון המעוטר. הרצועה עשויה עור בקר בצבע קוניאק עם הבלטה בדוגמת תנין. המחיר 7,990 יורו, והמשלוחים מתוכננים מסוף הרבעון השלישי.

אני אוהב שקונספט רגוע, המתמקד בבהירות, משולב בכוונה עם טכניקת עבודת יד מסורתית מאוד. מכניקה מודרנית ומכונות היסטוריות מתחברות להפתיע בצורה טובה.

מקור: WatchTime

הפתעה מעולם השעונים השבוע: קונסורציום בהובלת Montres Journe, יחד עם Chanel ועם מנכ"ל De Bethune לשעבר פייר ז'אק, רכש 95% מ-Ebel מקבוצת Movado תמורת 66.5 מיליון דולר. Movado שומרת על יתר המניות, וז'אק ינהל את המותג לבדו.

לחובבי הוינטג', Ebel הוא שם ששווה לזכור. בשנות ה-80 וה-90 הייתה אחת המותגים הגדולים בשווייץ, מפורסמת בדגם Sport Classique, שכונה "הגל" בשל הצמיד המשולב שלו. הדגם, שהושק ב-1977, הגדיל את מספר העובדים פי חמישה־עשר והעלה את ההכנסות למספרים בני תשע ספרות. קרטייה אף פנתה ל-Ebel לייצור השעונים שלה, ו-Ebel הייתה הקונה הגדולה ביותר של מנגנוני El Primero של Zenith.

הירידה החלה כשפייר-אלן בלום, נכדם של המייסדים, מכר את החברה ב-1994 לאחר גיוונים כושלים. Investcorp רכשה אותה, אחריה LVMH, ואז Movado, שניסתה במשך שני עשורים להחיות את המותג ללא הצלחה. כעת Movado מוכרת אותו במחיר קרוב למה ששילמה לפני כ-23 שנה.

מה שיבוא אחר כך מעניין. שעוני Ebel ישנים מתקופת ה-Sport Classique שווים מבט בשוק הוינטג', ובעל חדש ורציני עשוי לשנות את האופן שבו אנשים רואים אותם.

מקור: SJX Watches

התשובה לשאלה למה לשעון Vacheron Constantin 222 קוראים כך היא חשבון פשוט. השעון הושק ב-1977, ו-Vacheron Constantin מתארכת את הקמתה ל-1755. ההפרש הוא 222 שנים, ולכן השעון נוצר לציון יום השנה ה-222 של המותג, והמספר הזה הפך לשמו.

המותג רואה ב-1755 את שנת הולדתו, כאשר ז'אן-מארק ואשרון חתם בז'נבה על חוזה החניכה שלו כשען. לכן הוא מכונה לעיתים קרובות מפעל השעונים העתיק בעולם שפועל ברציפות. רבים סבורים כי את ה-222 עיצב ז'ראר ג'נטה, אך זה אינו נכון. המעצב היה יורג הייזק, שהיה בן 24 כשהשעון יצא. הוא עבד זמן מה במחלקת העיצוב של רולקס לפני שפתח עסק משלו.

הגרסה הראשונה, מקט 44018, הייתה בקוטר 37 מ"מ, ואספנים מכנים אותה "ג'מבו". הנרתק היה מחלק אחד, לכן המנגנון הוכנס מלמעלה, והוברגה עליו טבעת מחוספסת בעומק, שהעניקה עמידות למים של 120 מטר. כל הנרתק היה גבוה 7 מ"מ בלבד.

הדקות נובעת מהמנגנון. Vacheron Constantin השתמשה בקליבר 1120, פיתוח נוסף של מנגנון האוטומטי הדק במיוחד 920 של Jaeger-LeCoultre. עם התאריך הוא מודד 3.05 מ"מ, ולפי המותג היה המנגנון האוטומטי הדק ביותר בעולם עם רוטור מלא. הצמיד עם החוליות המרכזיות המשושות הגדולות והצלב המלטזי בשעה חמש מקל לזהות אותו.

מאז 2022 השעון משווק כמהדורה מחודשת בשם Historiques 222, תחילה בזהב צהוב, ומ-2025 גם בפלדה. אני אוהב שמה שנשמע כמו מספר דגם הוא למעשה ברכת יום הולדת, וזו תזכורת טובה לכך שהסיפורים שמאחורי שעונים וינטג' הם לעיתים מהנים יותר ממה שנדמה.

מקור: Klockfeber

ב-2026 חלפו 225 שנה מאז הוענק לאברהם-לואי ברגה פטנט הטורביון, ב-26 ביוני 1801. לציון המאורע הציגה המניפקטורה קולקציה מגוונת הכוללת חמש פרשנויות למנגנון.

עקרונו של ברגה היה להציב את מנגנון ההילוך, גלגל האיזון והשערה בתוך כלוב מסתובב. בכך שהאיבר המווסת נחשף לתנוחות אנכיות שונות, המנגנון פיצה על הסטיות שנגרמו בשל כוח המשיכה, ונתן קצב ממוצע מדויק יותר. בין 1796 ל-1829 ייצרו ברגה ועוזריו רק 40 טורביונים מוגמרים, מספר שנותן מושג על מידת המורכבות שלהם.

הפריט שמעניין אותי יותר מכול הוא ה-Classique Tourbillon 7357, הקשר הישיר ביותר להיסטוריה האחרונה של הבית. הוא שואב השראה מדגם 3350 משנת 1990, הנחשב לשעון היד הראשון עם טורביון של ברגה המודרנית. הנרתק שלו בקוטר 35 מ"מ ובגובה 9.2 מ"מ, והחוגה שלו מזהב מגוהץ. הקליבר החדש 187B נפתל ידנית, פועל בתדר 2.5 הרץ, יש לו 60 שעות של עתודת הינע, ומנגנון הפלט שלו עשוי סיליקון, והוא נגזר מהקליבר ההיסטורי 558. הוא מוצע בפלטינה 950 ובזהב ברגה.

ה-Classique Tourbillon Sidéral 7255, לעומת זאת, הוא הברגה הראשונה עם טורביון מעופף, הנתמך רק מלמטה, והוא מחיה את הבנייה ה"מסתורית" עם גלגלי שיניים מספיר. החוגה שלו, מאמייל grand feu עם אוונטורין שחור, מעוררת תחושה של שמיים לילה.

זוהי דוגמה טובה לכך שסיבוך מכני מתחילת המאה ה-19 ממשיך להעניק השראה לשעונאות של ימינו, מפרשנויות נאמנות ועד יצירות ניסיוניות עם טורביון של 10 הרץ.

מקור: Horas y Minutos

מועדון חובבי השעונים ומפעל השעונים השוויצרי Favre-Leuba הוציאו מהדורה מוגבלת של דגם Harpoon Revival, המוקדשת לטינטין, לרומק ולאטומק. הרעיון נולד בקרב חברי המועדון, והוא משלב את אומנות השעונות השוויצרית עם תרבות הקומיקס הפולנית, כמחווה להנריק חמלבסקי, הידוע בשם פאפציו חמל.

בשני הסיפורים יש שנה משותפת: 1966. באותה שנה השיקה Favre-Leuba את דגם Harpoon, ובפולין יצא הספר הראשון על הרפתקאותיהם של טיטוס, רומק ואטומק. שישה עשורים לאחר מכן נפגשים שני היובלים בשעון אחד. הוא שומר על הצללית המאפיינת של המקור מ-1966, והסדרה מוגבלת ל-66 יחידות בלבד.

הפרטים על החוגה הם החלק המעניין ביותר. הכיתוב "1of66" עוצב כך ש-"of" נראה כמו תשע, ולכן קוראים אותו 1966. החוגה עצמה מחקה דף קומיקס ישן, הן בצבע והן במרקם. בצד שמאל תלוי טיטוס על מוט, בגרסה שהמחבר תיקן במהדורת 1989, והמדד מוטה ב-15 מעלות, כי טיטוס התנדנד חזק מדי ושבר אותו. על מכסה האחורי חרוטים פאפציו חמל וחתימתו, לצד המילה "Uczłowieczyciel" (המאנוש).

Favre-Leuba נוסדה ב-1737 והיא השנייה בוותיקותה מבין מפעלי השעונים השוויצריים. הסיסמה שלה, "Conquering Frontiers" (כיבוש גבולות), מתאימה היטב למסעות הגיבורים. המכירה מתבצעת בהזמנה מוקדמת: קודם נאספות ההזמנות בפורום המועדון, ורק אחר כך תתחיל הייצור של הסדרה.

אני אוהב פרויקטים כאלה, כי הם מראים שעיצוב וינטג' משנות ה-60 יכול לקבל חיים חדשים בזכות התשוקה של אספנים רגילים.

מקור: Klub Miłośników Zegarów i Zegarków

מי שיש לו שעון מכני יודע שבשלב כלשהו מגיע זמן הטיפול, ולדעת למי למסור אותו חשוב כמעט כמו השעון עצמו. לכן הידיעה ש-Pisa 1940 פתחה במילנו סדנה חדשה בשטח של יותר מ-170 מטרים רבועים, המוקדשת לשירות, לתיקון יסודי ולשחזור, תפסה את עיניי.

בסדנה שישה עמדות עבודה מאובזרות במלואן, שנועדו הן לבדיקות מהירות והן לעבודה מדויקת במיוחד, וצוות של שמונה שעונאים עם הכשרה מוסמכת בבתי המותג המוכרים ביותר. יש בה חדרים לניקוי ולחול־פיצוץ, מקומות לשטיפת מנגנונים, נרתיקים וצמידים, וכלי אבחון מתקדמים, כולל בדיקות אטימות למים.

נקודת המוצא היא עיקרון יקר לליבה של תולדות החברה. המנכ"לית קיארה פיזה נזכרת שסבה אוגו ראה בשעונים יצורים חיים, שהתקתוק שלהם דומה לפעימת לב. טיפול בשעון, בין אם בתחזוקה, בתיקון יסודי או בתיקון, פירושו לטפח את הקשר בין השעון לבין מי שלובש אותו.

בחירה מעניינת היא להפוך את הסדנה לבלתי תלויה בבוטיקים, בניגוד למגמה לשלב מרכזים טכניים בתוך חדרי התצוגה. הסדנה הסגורה של פעם מפנה מקום לשקיפות ולדיאלוג עם לקוחות, אספנים וחובבים, ויש בה אפילו פינת ספרייה עם יותר מ-250 כרכים.

לאספני שעונים וינטג' זו בשורה טובה: סדנה שמציבה את השחזור במרכז ובאופן גלוי מעידה על כך שאומנות השעונאות עדיין חיה ונושמת.

מקור: Orologi

אנג'לוס השיקה זה עתה את Chronographe Tachymètre, שלישייה של שעוני כרונוגרף קומפקטיים עם לחצן יחיד, המשך לדגם Chronographe Télémètre של השנה שעברה. אותו מארז ואותו קליבר עם הנעה ידנית, אבל סקאלת הטלמטר הוחלפה בטכומטר שמודד מהירות. על הנייר מדובר בשינוי קטן, אבל הוא מתאים כל כך באופן טבעי לכרונוגרף שמובן למה נעשה.

המותג נוסד בלה-לוקל ב-1891 והיה מוכר בשעוני רפיטר, שעוני מעורר וכרונוגרפים. קולקציית La Fabrique של היום לוקחת כנקודת מוצא שעונים מהשנים 1930 עד 1950 ובונה אותם מחדש מחומרים מודרניים. המארז רחב 37 מ״מ ועבותו 9.25 מ״מ, עם מסגרת מעוגלת וידיות שיורדות ומתפתלות לצדדים, מה שנותן לו פרופיל וינטג'י שאין לטעות בו. הלחצן היחיד נמצא בתוך הכתר המחורץ בשעה 3, ומטפל בהתחלה, עצירה ואיפוס.

בפנים פועל הקליבר A5000 עם הנעה ידנית, שמיוצר על ידי חברת האחות La Joux-Perret. שורשיו מגיעים לתנועת THA מסוף שנות ה-80, שנודעה מאוחר יותר בשם Cartier 045MC שנעשה בו שימוש ב-Tortue Monopoussoir מ-1999. יש לו גלגל עמודים ומצמד אופקי, הוא פועם 21,600 רטטים בשעה ומציע 42 שעות עתודת הפעלה. הגימור כולל פסי ז'נווה, פוליש מעגלי וברגים מלוטשים.

יש שלוש אפשרויות לחוגה: חוגה זהובה עם פרטים שהמותג מכנה ירוק מירוצים בריטי, ושתי גרסאות פלדה, האחת בורוד אלמוגים עם אפור פלדה והשנייה באפור פנינה עם מונים בכחול נפט. סקאלת הטכומטר מתחילה ב-500 קמ״ש על בסיס של 1,000. המהדורה הזהובה מוגבלת ל-15 יחידות, והגרסאות מפלדה ל-30 ו-50 יחידות, במחירים של 34,600 ו-18,500 פרנק שוויצרי בהתאמה.

מה שאני אוהב כאן הוא שהמותג לא מעתיק קו שעונים ישן קו אחר קו, אלא רואה בארכיון שלו בסיס יצירתי. אם מונה-לחצן במחיר הזה מתאים לכם זו שאלה אחרת, אבל כמחקר על איך מחיים מחדש עיצוב וינטג' עם תנועה ממשית, זה מעניין.

מקור: Monochrome Watches

מבין שעוני הצורה של קרטייה, הסנטור נותר אחד הצנועים ביותר. הנרתיק המשושה שלה, שנגזר מריבוע עם פינות חתוכות, והמסגרת המדורגת מזכירים את אבזם החגורה, ומכאן השם. השעון תוכנן במקור ב-1927, וחזר לזרקורים בשנות ה-70 בזכות אוסף לואי קרטייה, שהושק ב-1973 ופירש מחדש שתים־עשרה צורות היסטוריות של הבית.

אין סנטור אחד, וזו הנקודה שצריך לדעת לפני הרכישה. מק"ט 78100 הוא הגרסה הקטנה בגודל של כ-25 × 25 מ"מ, ה-78099 מודד 27 × 27 מ"מ, ה-78208 נושא את אותו גודל בזהב דו־צבעי, וה-17001, שאספנים מכנים "ג'מבו", מגיע לכ-31 × 31 מ"מ עם מנגנון אוטומטי (קליבר 2670). הגרסאות הראשונות של אוסף 1973 היו בכוונון ידני עם קליבר 78-1, ובשנות ה-80 הופיעו וריאציות קוורץ.

פרט בבנייה שבלט לי: הכתר אינו נושא את הקבוצ'ון הכחול המסורתי מספיר, אלא צורה שטוחה ומשושה המשולבת בחריץ המסגרת, מנגנון שנקרא אז "remontoir imperdable" (מפזר שאינו הולך לאיבוד). התוצאה טהורה מאוד, אם כי הכוונון הידני דורש עדינות מסוימת.

לחובבי קרטייה וינטג' החיוג לרוב עושה את ההבדל. לחלק מהפריטים מופיעה המילה "Paris" מתחת לטבעת הרכבת במקום "Swiss", סימן ההיכר של הסדרות המוקדמות או של הבוטיק ברחוב דה לה פאריס, והם מבוקשים מאוד כיום. אלא שהכתבה מזכירה שמילה אחת כזו לבדה אינה מצדיקה תוספת מחיר: מצב הנרתיק (לא מלוטש יתר על המידה), רעננות חיוג האמייל, הסגר המתקפל המקורי מזהב וההלימה בין הרכיבים חשובים לא פחות.

פחות מוכרת מהטנק או מהסנטוס, הסנטור שומרת על הילה של בלעדיות, וזו בדיוק הקסם שלה. תזכורת טובה לכך שברכישת וינטג' קונים מק"ט מסוים, לא סתם שם.

מקור: Montres de Luxe