רעיונות FPV שנעלמו בשקט (ואולי ראויים לקמבק)

אוסקר ליאנג פרסם לאחרונה רשימה מהנה של מגמות FPV שמעולם לא הפכו למיינסטרים, וקריאתה הייתה כמו טיול בהיסטוריה של התחביב. הנקודה שלו היא שהיעלמות לא אומרת שהרעיון היה רע. לפעמים הטכנולוגיה פשוט הלכה לכיוון אחר, או שפתרון זול יותר ניצח.

קחו למשל את מעמדי המנועים המשופעים, בסביבות 2014 ו-2015. טריזים מתחת למנועים הטו אותם קדימה, כך שהקוואד לא היה צריך להטות את החרטום כל כך במהירות גבוהה, מה שיכול היה גם להפחית גרר. המסגרות נעשו קלות יותר, והטייסים התרגלו לזוויות מצלמה תלולות, ולכן החומרה הנוספת כבר לא הייתה שווה את המאמץ. לוחות PDB תחתונים מותאמים למסגרות כמו ZMR250 הפכו את ההרכבה לנקייה מאוד, אבל הם התאימו רק למספר קטן של מסגרות, ובקרי הטיסה המודרניים ובקרי ה-ESC מסוג 4-in-1 כבר משלבים רוב זה בתוכם.

מנועים עם הרכבה רכה היו נושא גדול בסביבות 2017, כשרעש הג'ירו היה דאגה ממשית. הם הוסיפו משקל וברגים רופפים, ומה שבאמת סיים את הטרנד הייתה העובדה שיצרני בקרי הטיסה התחילו להרכיב את הג'ירו או את כל הלוח בצורה רכה, וגם הסינון ב-Betaflight השתפר מאוד. מרווחי הניילון נועדו לפעול כפתילי בטיחות מכאניים בהתרסקות, אבל לפעמים נשברו כבר בהתהפכויות קלות, ולכן המתכת ניצחה.

המועדף עליי מהרשימה הוא Chickadee Polystack מ-2016, בקר טיסה מודולרי, ניתן לערימה ופתוח, שבו מוסיפים רק את המודולים שצריך, כמעט כמו לגו. הוא הפסיד כי מודולים עולים כסף ומקום, בעוד שבקרי טיסה רגילים המשיכו להוסיף OSD, BEC, זיכרון קופסה שחורה ועוד יציאות UART על לוח זול אחד. הרשימה כוללת גם מצלמות FPV סטריאוסקופיות תלת-ממדיות, זרועות שמוטות בסרוו, ערימות של 16x16 מ״מ ופרופלרים בעלי 4 עד 6 להבים בקוודים של 5 אינץ'.

מבחינתי, הרעיון של בקר טיסה מודולרי הוא המעניין ביותר לחזור אליו, גם אם הכלכלה מעולם לא הסתדרה.

מקור: Oscar Liang