טיולים וחיים בחו״ל

خبر جميل لمحبي السفر والمغامرة: انطلقت في وادي رم جنوب الأردن فعالية دولية تجمع بين القفز الحر من المناطيد والرياضات الجوية والتصوير من الجو.

يشارك فيها نحو 16 قافزاً وطيار باراموتور ومصوراً ومتخصصاً من عدد من الدول الأوروبية، واستمرت حتى 10 أكتوبر/تشرين الأول. وهي الأولى من نوعها في المنطقة، مستفيدة من الطبيعة الصحراوية والتكوينات الصخرية المميزة لوادي رم، أحد أبرز مواقع السياحة الطبيعية والمغامرات في جنوب الأردن.

نظّمت الفعالية سلطة منطقة العقبة الاقتصادية الخاصة بالتعاون مع شركة "Balloons Over Rum" وعدد من الأندية الأوروبية المتخصصة في الرياضات الجوية والقفز المظلي. البرنامج شمل القفز الحر من المناطيد ورياضة الباراموتور، إلى جانب التصوير الفوتوغرافي والمرئي من الجو.

ما أعجبني في الفكرة أنها لا تتوقف عند الصحراء: الزيارة تهدف أيضاً إلى تعريف المشاركين بمقومات العقبة السياحية، وربط تجربة وادي رم الصحراوية والجوية بالعقبة، ضمن ما يُعرف في جنوب الأردن بـ"المثلث الذهبي" الذي يضم العقبة ووادي رم ومدينة البتراء الأثرية.

لمن يخطط لرحلة إلى الأردن، يبدو أن الجمع بين الثلاثة في مسار واحد هو الطريقة الأذكى لرؤية الجنوب: البحر في العقبة، والصحراء في وادي رم، والتاريخ في البتراء.

المصدر: CNN بالعربية

לחיות בחו"ל היא הרפתקה שלומדת אותך הרבה על עצמך, אבל אף אחד לא אומר שזה קל. עברתי למדינות שונות מספר פעמים: ביקרתי בספרד, בארצות הברית ובצרפת, ובסופו של דבר ביליתי שמונה חודשים בווייטנאם, שם לימדתי אנגלית. מכל זה למדתי כמה עצות שהייתי שמח לדעת מוקדם יותר.

הדבר הראשון הוא לסיים עם כל הפרוצדורות האדמיניסטרטיביות כמה שיותר מהר. השבועות הראשונים הם סיוט אינסופי של משרדים, ויזות ובנקים, וכל עוד לא תסיימו את השלב הזה, לא תוכלו ליהנות משום דבר. לאחר מכן, הקשיבו ותצפו: אל תשפטו ואל תשוו הכל למדינה שלכם, כי מי שצריך להשתנות זה אתם, ולא המקום.

טעות נפוצה שאנשים רבים עושים היא להתחבר רק לאנשים ממדינה שלהם. זה נוח, אבל זה משאיר אתכם בתוך "בועה" ולוקח לכם יותר זמן להבין את המקום. חפשו פעילויות עם מקומיים, השתמשו באפליקציות כמו Meetup או Couchsurfing, ובעיקר, למדו את השפה: זו המפתח שמשנה את היחס של האנשים כלפיכם.

לא הכל יפה - הלם תרבות מגיע בסופו של דבר -, אבל עם סבלנות וחברים חדשים, תחושת הניתוק מתפוגגת. בסופו של דבר, לצאת מאזור הנוחות שלכם היא אחת ההחלטות הטובות ביותר שאתם יכולים לקבל.

מקור: "המסע בחיי"

יש עובדות על נסיעות שנשארות איתך זמן מה, והעובדה הזאת מ-Diario del Viajero היא אחת מהן: באיי פארו יש כיכר תנועה בתוך מנהרה תת-ימית. המנהרה נקראת Eysturoyartunnilin ומחברת בין טורשהאון שבאי סטרימוי לבין רונאוויק וסטרנדור שבאי איסטורוי.

המספרים מרשימים. אורך המנהרה 11,240 מטרים, והיא מתפצלת לשלושה ענפים: 7,460 מטרים מהוויטנס אל הכיכר, 2,153 מטרים לכיוון סלטנס ו-1,625 מטרים לכיוון סטרנדור. הנקודה העמוקה ביותר נמצאת 187 מטרים מתחת לפני הים, והכיכר נמצאת 72.6 מטרים מתחת לפני הפיורד. רוחב החתך 10.5 מטרים, מסלול הנסיעה 7 מטרים לשני נתיבים, ואף מדרון אינו עולה על 5%.

הפרויקט עלה 1.3 מיליארד כתרים דנים, כ-174 מיליון יורו, וזו ההשקעה התשתיתית הגדולה ביותר בתולדות איי פארו. החוזה עם הקבלן השוודי NCC נחתם ב-8 בנובמבר 2016, הפיצוץ הראשון התבצע ב-21 בפברואר 2017, שתי קבוצות החפירה נפגשו מתחת לקרקעית הים ב-7 ביוני 2019, והמנהרה נפתחה ב-19 בדצמבר 2020. במרכז, פסל פלדה בגובה כ-80 מטרים של טרונדור פטורסון מקיף את עמוד הסלע הטבעי שממנו נלקח שם הכיכר.

למי שנוסע, הפרט המעשי הוא שזה כביש פעיל, ואי אפשר לעצור כדי לצלם. לפי הכתבה, אגרת המעבר עומדת על כ-23 יורו לנסיעה. בתמורה, הדרך מטורשהאון לרונאוויק או לסטרנדור ירדה מ-55 ל-17 קילומטרים ומ-64 ל-16 דקות, והנסיעה מטורשהאון לקלקסוויק ירדה מ-68 ל-36 דקות. ב-2025 עברו בה בממוצע כ-6,400 כלי רכב ביום.

הכתבה מוסיפה עובדה מעניינת: זו תהיה כיכר התנועה הראשונה והיחידה בעולם בתוך מנהרה תת-ימית, עד שנורבגיה תפתח את מנהרת רוגפסט באורך 26.7 קילומטרים, שמתוכננת לקיץ 2033. מה שאני אוהב הוא איך מדינה שמונה כ-55 אלף תושבים שינתה את חיי היומיום שלה בפרויקט אחד.

מקור: Diario del Viajero

אם אתם מתכננים לטוס לחו"ל או הביתה לחגים, כדאי לקרוא את הכתבה האחרונה של The Points Guy לפני שלוחצים על כפתור ההזמנה. כתב התעופה הבכיר שון קודהי מדווח שמחירי הטיסות עלו בממוצע ב-23% מאז שמלחמה באיראן העלתה את מחירי הנפט העולמיים. לפי התחזית של Hopper, טיסות פנים לחג ההודיה יקרות בכ-31% מאשתקד, ומחירי הטיסות לחג המולד וליום השנה החדשה עולים בממוצע בכ-23% על מחירי עונת החגים הקודמת.

העצה פשוטה. הזמינו מוקדם ככל האפשר, אבל השאירו מקום לשינוי ההזמנה אם המחיר ירד. רוב חברות התעופה הגדולות מאפשרות שינויים או ביטולים, ולכן עדיף להימנע מתעריפים בסיסיים שמגבילים זאת. כלים מבוססי בינה מלאכותית למעקב אחר מחירים יכולים גם לגבות אוטומטית את ההפרש אם המחיר ירד אחרי הרכישה. לפי מעקב של TPG יחד עם Points Path, המחירים נותרו גבוהים אך יחסית יציבים מאז אוגוסט, בעוד שאשתקד עלו בחדות גם המחירים במזומן וגם המחירים במיילים בשבועות שלפני החגים.

תאריך הטיסה חשוב לא פחות מתאריך ההזמנה. לחג ההודיה, יום שני 23 בנובמבר הוא יום היציאה הזול ביותר, והחזרה כדאי לתכנן ליום שישי השחור או ליום שלישי שאחריו. יום ראשון 29 בנובמבר כנראה היקר ביותר, בכ-40% יותר מיום שישי השחור. לחג המולד וליום השנה החדשה, צפויים להיות היקרים ביותר סופי השבוע שלפני ואחרי חג המולד ויום ראשון 3 בינואר, בעוד שימי החול סביב חג המולד הם בדרך כלל הזולים ביותר.

הכתבה מציינת גם שחברות התעופה לרוב אינן מכסות מלונות, ארוחות או מוניות בזמן הפרעות מזג אוויר, ושכללים פדרליים חדשים שנכנסים לתוקף החודש עשויים להגביל את הפיצוי על עיכובים שנגרמו מתקלות טכניות. ביטולי טיסות הגיעו ב-2026 לשיא של ארבע שנים, ולכן הגיוני להזמין בכרטיס אשראי הכולל ביטוח נסיעות ולנצל לפני סוף השנה זיכויים של חברות תעופה או מלונות שעומדים לפוג.

לי עצמי, החלק השימושי ביותר היה התזכורת להשוות תאריכים, שדות תעופה ואפילו יעדים בכלים כמו Google Flights או Kayak, במקום לקבע קודם את התוכנית ולקבל את המחיר אחר כך. אם אתם גרים בחו"ל וטסים הביתה בכל שנה, כמה ימי גמישות נוספים עשויים לעשות יותר הבדל מכל קופון הנחה.

מקור: The Points Guy

בהרי מחוז טוקושימה שבאי שיקוקו יש כפר שמרחוק נראה כמו כל כפר רגיל: ילדים מתאספים באולם בית הספר, אמהות מטפלות בגינות, קשישים ממתינים לאוטובוס. מקרוב מתברר שכולם בובות. זו נגורו, שאתר VnExpress הציג בפינת הטיולים שלו ב-9 באוקטובר 2026.

הכפר נקרא «כפר הדמויות המפחידות» כי יש בו יותר כאלה מאשר תושבים. כיום חיים בו כ-30 איש בלבד, לעומת כ-350 דמויות בד בגדלים שונים, שמייצגות מבוגרים וילדים שעושים את מלאכתם היומיומית, כמו עבודה בשדות אורז או שיחה ליד הבאר. הסיבה היא הגירה לערים והזדקנות האוכלוסייה. בית הספר היסודי נסגר בגלל מחסור בתלמידים, וכעת הבובות יושבות ליד השולחנות.

הסיפור התחיל לפני כ-30 שנה, כשהתושבת צוקימי איאנו הכינה דמות מפחידה לשדה האורז של משפחתה, והשתמשה בבגדים הישנים של אביה במקום בקש. מכיוון שהדמויות נחשבו לעיתים קרובות לאנשים אמיתיים, היא הכינה עוד כאלה, בלבוש ובתנוחות שונות, ותושבים נוספים הצטרפו אליה. לפי ארגון התיירות של שיקוקו, לכל דמות יש שם, אופי וסיפור משלה. גב' צוקימי אומרת: «הכנת בובות הייתה התחביב שלי. מעולם לא חשבתי שהתחביב שלי יהפוך לדבר כזה.»

לנגורו יותר מ-1,000 ביקורות בגוגל. מבקרים רבים רואים בו יעד ייחודי, אך יש שמוצאים את השקט בו מעט מצמרר, במיוחד בימים גשומים. בסביבה נמצאים גשר הגפנים הכפול של אוקו-איה, הר צורוגי שגובהו מעל 1,900 מטר, קניון אובוקה והכפר הישן אוצ'יאי.

אישית, אני חושבת שזו דרך מיוחדת מאוד להסתכל על העובדה שהכפרים ביפן מתרוקנים בהדרגה.

מקור: VnExpress

יש חדשות טיול שמחייכות אותך כבר בבוקר, וסיפור הזה של NiT הוא אחד מהן. מנוליטה, סבתא ספרדייה בת 89, תמיד חלמה לראות את רומא, והנכד שלה, חורדי רודריגס מורנו, יוצר תוכן שהתפרסם בזכות סרטונים איתה, החליט להגשים את החלום הזה.

לנסיעה יש משמעות מיוחדת: זו הטיסה הראשונה של מנוליטה וגם הפעם הראשונה שהיא יוצאת מספרד. החלום כלל טיול ברחובות העיר, טעימות מהמטבח המקומי וביקור בוותיקן. חורדי הודיע על הנסיעה בסרטון מרגש, שבוע לפני פרסום הכתבה.

בימים שאחרי כן שיתף רגעים קטנים: היא במטוס, בבית המלון, אוכלת לראשונה קרבונרה ברומא, ומבקרת בקולוסיאום. תוכננו גם ביקור בוותיקן וטיול רגוע בעיר. הכתבה לא מציינת את תאריכי הנסיעה, את משכה או את עלותה, ולכן אני מתמקד בעיקר הסיפור.

מה שנוגע בי הוא הפשטות. זה לא מסלול יוקרתי ולא רשימת טיפים לחיסכון; זה אדם בן 89 שחווה חוויה ראשונה שהחזיק בלבו עשרות שנים. למי שחי בחו"ל או שיש לו קרובים מבוגרים הרחוקים מהבית, זו תזכורת שלעולם לא מאוחר מדי לצאת לנסיעה שדחיתם.

אם יש לכם סבא וסבתא או הורים עם יעד חלומות, אולי זו הזדמנות לשאול אותם לאן היו רוצים לנסוע.

מקור: NiT

ברצלונה מקבלת בשנה כ-16 מיליון תיירים, בערך פי עשרה ממספר תושביה. התושבים המקומיים מיוחסים מזה זמן רב, וחלק מהמחאות בשנים האחרונות התבטאו אפילו בריסוס תיירים באקדחי מים פלסטיק באזורים צפופים. לפי דיווח של detikTravel שמצטט את The Independent, העיר מנסה כעת גישה חדשה שמעניין אותי לעקוב אחריה.

הכללים הקיימים די מחמירים. מאז 2015 אסורה בנייה של מלונות חדשים במרכז העיר, עד 2028 אמורים להתבטל כ-10,000 רישיונות להשכרה לטווח קצר, ובשנת 2029 מספר טרמינלי הספינות השייטות יצטמצם משבעה לחמישה. מס התיירות עומד כעת על 12 יורו ללילה, ואמור לעלות ל-15 יורו ב-2029.

הגישה החדשה נוגעת לשיווק. מועצת התיירות שינתה את שם הקמפיין מ-"Visit Barcelona" ל-"This is Barcelona". הפלטפורמה מספקת מידע על היסטוריה, מסורות מקומיות, תחבורה ונגישות, וממליצה על מקומות בהתאם לתחומי העניין של המשתמש, בדומה לאופן שבו נטפליקס ממליצה מה לצפות. ההבדל הוא שהמערכת מביאה בחשבון גם את הצפיפות: כשמקום מתמלא מדי, התיירים מופנים למקומות שקטים יותר. למשל, לחובבי תרבות מומלצים, לצד יצירותיו של גאודי והרובע הגותי, גם מוזיאונים, פסטיבלים, קונצרטים של מוזיקה קלאסית ומסעדות ובתי קפה ייחודיים באזורים אחרים בעיר.

מנכ"ל Barcelona Turisme, מאטאו הרננדס, אומר שבמשך 15 עד 20 השנים האחרונות הדיון על תיירות התמקד יתר על המידה בהשלכות השליליות, בעוד שהרשתות החברתיות גורמות לאנשים להתקבץ באותם מקומות ויראליים. המבקרים מוזמנים לבחור חוויות מגוונות יותר ולכבד את התושבים ואת המסורות, למשל בשמירה על שקט במהלך פסטיבלים.

לכל מי שאוהב לטייל, המסר ברור: המקום הכי צפוף אינו בהכרח המקום הכי בלתי נשכח.

מקור: detikTravel

קראתי כתבה ב-TABIZINE על סיור יומי לשפך ניאגרה שעשתה אישה שנסעה לבדה. הכותבת, fumi, חוותה את הטיול בתחילת אפריל 2026, והכתבה פורסמה ב-24 בספטמבר. מכיוון שהיא עשויה לעזור למי שמתלבט בין סיור מאורגן בחו"ל לבין טיול עצמאי, החלטתי לסכם אותה כאן.

היא הזמינה את "סיור יומי לניאגרה מטורונטו" באתר הנסיעות VELTRA, עם מדריך דובר אנגלית. מה שהכריע היו הדירוגים הגבוהים, האפשרות לנסוע הלוך וחזור באותו יום ממרכז טורונטו, והטיול ברחובות העיירה וטעימת סירופ מייפל. בבוקר צריך להתאסף ולעלות לאוטובוס בין 8:00 ל-8:15, והיציאה ב-8:30. עד התחנה הראשונה יש שעה עד שעה וחצי נסיעה, ולכן עדיף לקנות ארוחת בוקר מראש.

התוכנית עוברת בניאגרה-און-דה-לייק, עיירה עם רחובות בסגנון בריטי, שם יש כשעה של זמן חופשי, אחר כך בחנות מזכרות שבה אפשר לטעום סירופ מייפל, ולבסוף אל השפך עצמו. שם, לאחר כ-30 דקות נסיעה באוטובוס, יש זמן חופשי לאכול ולטייל; מכיוון שהתזים מרטיבים, מעיל עם קפוצ'ון עוזר. לסיום עוצרים כ-40 דקות בקליפטון היל, שמלא בבתים מכושפים ובאולמות משחקים, ואז נוסעים כשעתיים באוטובוס חזרה לטורונטו.

המחיר הבסיסי למבוגרים (12 עד 64 שנים) הוא 9,267 ין ממאי עד אוקטובר (בהנחה של 15% נכון ל-24 בספטמבר), ו-13,660 ין מנובמבר עד אפריל. טיולי שייט ומסלולים שמציגים את השפך מאחוריו הם חוויות נפרדות, שתוכנן משתנה לפי העונה ותנאי ההפעלה, ולכן יש לבדוק מראש.

הכותבת מסכמת שהטיול העניק לה ביום אחד לא רק את השפך, אלא גם בתי קפה ומזכרות; התחבורה נשאה על ידי הסיור, ואילו את הזמן בכל מקום היא יכלה לקבוע בעצמה, מה שהתאים בדיוק לנסיעה לבד. באופן אישי מצאתי שימושי במיוחד את הטיפ לסמן במפה את תחנת האוטובוס לחזרה.

מקור: TABIZINE

רשימה של אצ'ליה קירזג'י ב-Gezimanya משכה את תשומת ליבי: עשרה כבישים בעולם עם נופים יפים ומרתקים. הכתבה התפרסמה בתחילת אוגוסט ומעוררת שוב סקרנות לגבי מסלולים שנשארים בראש אחרי חופשת הקיץ. הנה אלה שנחקקו אצלי.

כביש צ'יז'ואו במחוז אנהוי שבסין באורך של כ-120 ק"מ, והוא נקרא גם "כביש השמיים" משום שנראה כאילו הוא עובר מעל העננים. כביש האוקיינוס האטלנטי בנורבגיה מורכב משמונה גשרים שמחברים איים קטנים; הנקודה האייקונית ביותר, גשר סטורסייזונדט, באורך 260 מ'. הכביש הרומני Transfăgărășan באורך כ-90 ק"מ, נבנה בשנות ה-70 מטעמים אסטרטגיים, ובגלל השלג הוא פתוח בדרך כלל רק בין יולי לאוקטובר.

כביש חוף אמלפי (SS163) באיטליה באורך כ-50 ק"מ ומחבר בין פוזיטנו, אמלפי ורוואלו. בדרום אפריקה, Chapman's Peak Drive באורך 9 ק"מ בלבד, אבל יש בו 114 פניות. בארצות הברית, Pacific Coast Highway נמתח לאורך כאלף ק"מ, והקטע הפראי שבו הוא Big Sur. כביש הטבעת של איסלנד באורך 1,322 ק"מ ומקיף את המדינה כולה.

בניקו שביפן, כביש אירוהאזאקה מפורסם ב-48 הפניות החדות שלו, שמייצגות את 48 התווים של אלפבית הקאנה היפני; בכל פנייה יש שלט עם התו המתאים. כביש החוף הגדול באוסטרליה באורך כ-240 ק"מ, נבנה לזכר חיילים ששבו ממלחמת העולם הראשונה. הרשימה מסתיימת במעבר לוס קראקוליס בין צ'ילה לארגנטינה: בגובה של כ-3,200 מטר הוא חוצה את האנדים עם 29 פניות חדות בצד הצ'ילאני.

הערך של רשימות כאלה הוא שהן נותנות רעיונות לטיול הבא, גם אם אי אפשר לצאת מיד. למי שגר בחו"ל הן יכולות להיות דרך נחמדה למצוא מסלול לסוף שבוע. איזה מהם הייתם רוצים לנהוג בו?

מקור: Gezimanya

אריזה לטיול קצר היא דבר שקל מאוד להגזים בו. לכן קראתי בעניין את המדריך של אנה שובינסקה ב-Podróże.pl על אופן האריזה לשלושה ימים בתיק גב קטן אחד. ההנחה פשוטה: אדם אחד, שני לילות במלון או בדירה וסיורים רגילים. טיול בחורף, טרק או אירוע דורשים ציוד אחר.

הטיפ הראשון נוגע לחברת התעופה. בדקו את מספר הפריטים המותר, את המידות ואת מגבלת המשקל, כי ההגדרה של מטען יד עלולה להיות לא ברורה. הכתבה מביאה את Ryanair כדוגמה: בכל תעריף מותר פריט קטן אחד במידות 40 × 30 × 20 ס"מ מתחת למושב. הכיתוב «20 ליטר» לבדו לא מספיק, לכן כדאי למדוד את התיק אחרי שארזתם אותו.

את הפריטים הנפחיים הכי כדאי ללבוש: מכנסיים ארוכים ונוחים, את החולצה הראשונה, סווצ'רט ונעליים שכבר נבדקו. בתיק נכנסות שתי חולצות נוספות, שלוש סטים של תחתונים, שניים או שלושה זוגות גרביים, פיג'מה קלה, מכנסיים רזרביים, תיק קטן לכלי רחצה, הטלפון עם המטען, מסמכים, כרטיס, תרופות ושקית דקה לכביסה מלוכלכת. הבגדים צריכים להשתלב זה בזה, ואין לתכנן כביסה כפתרון חירום.

לנוזלים, נקודת המוצא הבטוחה היא מיכלים של עד 100 מ"ל בשקית שקופה של עד ליטר אחד, והקובע הוא נפח המיכל ולא כמות הנוזל שבתוכו. השאירו מקום גם לחזרה, כי מזכרות וקניות קטנות מצטברות.

שאלת הבקרה של הכותבת הייתה זו שאהבתי ביותר: לא «האם זה יועיל?» אלא «מתי אשתמש בזה?». אם לפריט אין מקום בתוכנית, הוא נשאר בבית. החריגים הם תרופות, מסמכים והגנה מפני מזג האוויר הצפוי. זה כלל טוב גם למי שחוזר מדי שנה מחו"ל עם מזוודה כבדה מדי.

מקור: Podróże.pl

כתב העת «Вокруг света» פרסם כתבת מסע מאת קרינה נאומקינה על טיול בן תשעה ימים לקמבודיה. הכותבת מתגוררת בתאילנד, והטיול התקיים באפריל 2025. ליקטתי מהכתבה את מה שהכי שימושי למי שחושב על המסלול הזה.

ביום הראשון היא השאירה חופשי: צ'ק-אין במלון, הליכה קצרה ורכישת כרטיס SIM מקומי. רוב הזמן בילו בסיאם ריפ. בפארק אנגקור, שלפי אונסק"ו שטחו כ-400 קילומטר רבוע, הזמינו סיור פרטי עם מדריך דובר רוסית. שני כרטיסים ונהג ליום שלם עלו כ-170 דולר. מבין המקומות שנותרו בזיכרונה: טא פרום, שבו העצים צמחו דרך הקירות, גלריית Theam's (כניסה 5 דולר) ומרכז APOPO, שבו חולדות ענק אפריקאיות מאתרות חומרי נפץ. סיור APOPO נמשך כשעה ועולה 10 דולר.

בערב בסיאם ריפ אפשר ללכת לקרקס Phare שבו אין בעלי חיים (כרטיסים ב-18 עד 38 דולר, מדי יום בשעה 20:00; חלק מההכנסות הולך לבית ספר לאמנות לילדים ממשפחות מוחלשות), או להופעת אפסרה עם ארוחת ערב ב-30 עד 35 דולר. אחר כך אוטובוס לפנום פן של כחמש שעות, עם כרטיסים לשניים בכ-48 דולר. בבירה ביקרה באנדרטת העצמאות ובמוזיאון טואול סלנג (כניסה 5 דולר, מדריך קולי 5 דולר נוספים), ולדבריה כדאי להקדיש שם הרבה זמן.

באשר לאוכל: לוק לק, בשר בקר מתובל עם אורז וירקות, ואמוק, מנה חריפה של דג או פירות ים שמתבשלת בקערה של עלה בננה. ארוחת צהריים עלתה 5 עד 10 דולר, והיא ממליצה על בתי קפה קטנים שבהם אוכלים הרבה מקומיים. מלונות במרכז עם ארוחת בוקר עלו בערך 30,000 רובל, והתקציב הכולל לשניים עמד על כ-135,000 רובל.

מבין העצות שלה, שתיים מצאו חן בעיני במיוחד: להתחיל להתכונן כחצי שנה מראש, ולא לתת כסף לילדים מתחננים אלא לתמוך בעמותות צדקה. מעשי ואנושי גם יחד.

מקור: Вокруг света

בימים אלה אני בתכנון של טיול קצר באוקטובר, ונתקלתי ברשימה של Lonely Planet שממש עוררה את סקרנותי. במקום יעדי החוף הרגילים, מדובר במקומות שבהם הסתיו עצמו הוא הסיבה לנסיעה.

שלוש תמונות נחרטו לי בזיכרון יותר מכול: הפארק הלאומי גאויה בלטביה, עם טירות בין עלווה מוזהבת ושיט בקאנו כל עוד הנהר לא קפוא; אקסמור באנגליה, שבלילות הופכת לשמורת השמיים האפלים הראשונה באירופה ובאמצע אוקטובר אף חוגגת פסטיבל Dark Skies; ואומבריה, שבה אחרי תיירות הקיץ יש סוף סוף שוב מקום לכמהין, ערמונים, יין סגרנטינו ופסטיבל Eurochocolate בפרוג'ה.

נוסף על כך יש את קופנהגן עם הקולינריה וליל התרבות, גוזו לצלילה במים שעדיין חמימים, צרמט עם הטיולים הרגליים האחרונים וסקי הקרחונים הראשון, וסלובניה לרחצת יער בין בוהיני למעיינות החמים.

מה שמוצא חן בעיניי ברשימה: היא חושבת במונחים של עונות, ולא רק של אתרים. פחות אנשים, אור טוב יותר, ומרגישים למה כדאי לצאת לדרך דווקא עכשיו. בינתיים ההימור שלי הוא אומבריה או סלובניה – ואקסמור נשארת אצלי בראש ללילה זרוע כוכבים.

מקור: Lonely Planet