הדפס וסיטוטבע

Je me suis lancé dans la sérigraphie textile il y a quelques mois et j'ai dévoré un article très clair qui m'a enfin fait comprendre la technique. Le principe est simple : on transfère de l'encre à travers un pochoir tendu sur un cadre, mais derrière cette apparente simplicité se cache un vrai savoir-faire.

Pour commencer, il faut un cadre avec une maille fine, de l'émulsion photosensible, une raclette et des encres textiles. On expose l'écran à la lumière UV à travers un typon, on rince, et le motif apparaît en négatif. C'est cette étape d'insolation qui demande le plus de rigueur.

Ce que j'aime dans cette technique, c'est le rendu : des couleurs intenses et opaques, même sur des tissus foncés, et une durabilité que l'impression numérique n'égale pas. En revanche, elle est moins adaptée aux toutes petites séries à cause du temps de préparation.

Mon conseil pour débuter sans se ruiner : un kit de base revient environ à 150–400 €, et l'on peut même utiliser l'exposition solaire pour un budget quasi nul. Se former via des cours en ligne aide aussi beaucoup à éviter les erreurs coûteuses.

Source : Pickles Graphic

עד ה-6 בדצמבר 2026 מארח מוזיאון אוטה לאמנות לזיכרון בהרג'וקו שבטוקיו את התערוכה «קצושיקה אוי, “פנים בית יושיוארה” והשושלת של מראות הלילה». החלק הראשון נמשך עד ה-3 בנובמבר, והשני מתחיל ב-7 בנובמבר. מלבד «פנים בית יושיוארה», כל היצירות מוחלפות בין שני החלקים.

המרכז הוא הציור שצויר ביד של קצושיקה אוי, «פנים בית יושיוארה». ידועים בעולם כעשרה ציורים בלבד של אוי, והמופת הזה מוצג לראשונה זה שלוש שנים. היצירה בולטת בניגוד שבין אור לצל.

היילייט נוסף הוא תערוכה שעוקבת אחר מסלול מראות הלילה באוקיו-א. מוצגות בה יצירות של לילות זרועי כוכבים, זיקוקים וערבים גשומים, ביניהן «מראות מפורסמים של אדו: נוף לילה בסארוואקה-צ'ו» של אוטאגאווה הירושיגה, «טוקיו בעידן התרבות: גשר ריוגוקו» של קוביאשי קיוצ'יקה, וכן יצירות של טוריי קיונגה ואוטאגאווה קוניסדה. הכחול העמוק של שמי הלילה אצל הירושיגה והנופים הלילתיים של העיר אצל קיוצ'יקה מתקופת מייג'י הם צירוף שהייתי רוצה לראות זה לצד זה.

כמו כן מוצגים הדפסי נוף לילה שנוצרו בסוף תקופת מייג'י לשוק החוץ. בהם העתקים והומאז'ים ליצירות של הירושיגה וקיוצ'יקה, והתערוכה מתייחסת גם למוציאים לאור האסאגאווה טאקז'ירו וואטאנאבה שוזאבורו.

בהדפסי העץ ה“לילה” משתנה מאוד לפי האופן שבו דיו הסומי והאינדיגו נערמים זה על זה. אני חושב שמי שמתעניין בהדפסה ייהנה מזה עוד יותר. הכניסה למבוגר עולה 1,200 ין, ומקבלים רק מזומן.

מקור: מוזיאון אוטה לאמנות לזיכרון

אם אתם בסביבת ניוקאסל אפון טיין בסתיו הזה, כדאי לבקר ב-Lino North. התערוכה מוצגת ב-The Biscuit Factory (16 Stoddart Street) מ-11 בספטמבר עד 29 בנובמבר 2026, מדי יום בין 10:00 ל-17:00, והכניסה חופשית.

היא מרכזת שישה-עשר אמני הדפס לינוליאום מצפון אנגליה, מוויילס ומסקוטלנד: Ade Adesina, Bryan Angus, Laura Boswell, Linda Farquarson, Graham Firth, Eric Gaskell, Fiona Humphrey, Karen Menarry, Joshua Miles, Ingrid Nilsson, Babs Pease, Ian Phillips, Rosanna Reade, Masha Tiplady, Jane Walker ו-Deb Wing.

התערוכה מתמקדת בתהליך הפיזי של הטכניקה: חריטה, דיו והדפסה. חלק מהאמנים עובדים בשיטת הפחתה, כלומר חורטים ומדפיסים בלוק אחד בשלבים. אחרים מניחים כמה בלוקים זה על גבי זה כדי לבנות צבע ומבנה. הצגה של שתי הגישות זו לצד זו עוזרת להבין מדוע שני הדפסי לינוליאום יכולים להרגיש כל כך שונים.

התערוכה משתלבת בעניין המתמשך של הגלריה בהדפס ובפרקטיקות מונחות חומר, והאמנים ייתנו במהלך התערוכה הרצאות והדגמות על שיטותיהם. במיוחד הייתי רוצה להספיק לאחת מהן, כי הדרך שבה אנשים מסבירים את בחירות החריטה שלהם היא לרוב החלק השימושי ביותר למי שלומד.

מקור: ArtRabbit

תערוכת הדפוס Print Parade #4 תיערך ב-Kiniko Art, בטירטונירמולו, קסיהאן, באנטול, DIY, בין ה-12 ל-27 בספטמבר 2026. השנה מוצגות בה יצירות של האמן המנוח דנאנג הדי, של חברים וחברים לשעבר בסטודיו Studio Grafis Minggiran, וכן של כמה חרטים שהוזמנו. התערוכה תיפתח ב-12 בספטמבר על ידי האמן אונג הארי וואהיו.

האוצר במבנג «טוקו» ויג'קסונו מסביר שה-Print Parade אינו רק מקום להציג יצירות, אלא גם מרחב לזכור, לחשוב על הדרך שעברנו, לחלוק חוויות ולפתוח דיאלוג בין דורות של חרטים. הנושא של השנה הוא «לחבר בין הדרך להתחדשות של אמנות הגרפיקה האינדונזית». ה-Print Parade נערך לראשונה ב-2013.

גם יצירות של מתמחים מהסטודיו Studio Grafis Minggiran לתקופה 2023–2026 מוצגות. הסטודיו, שנוסד ב-2001, שומר על אמנות הגרפיקה כפרקטיקה חיה שממשיכה להתפתח.

בעיניי, החלק המרגש ביותר הוא הדרך שבה התערוכה מחברת את יצירותיו של האמן שנפטר עם הדור הצעיר. הדפוס צריך ידיים חדשות, כדי שהתהליך לא ייעצר בארכיון.

מקור: DISTORI

לאחר שנתיים של סגירה לצורך עבודות, מוזיאון גויה של קרן Ibercaja בסרגוסה נפתח מחדש במקביל לחגיגות פילאר. מה שמעניין אותי במיוחד הוא מה שנאמר על ההדפסים, כי עבור רבים גויה הוא המאסטר הגדול של התחריט בספרד.

לפי המידע שפורסם, השיפוץ מגדיל את שטח התצוגה מ-3,700 ל-4,660 מטרים רבועים ומוסיף שבע חוויות טכנולוגיות, כמו חדר immersive ומשקפי מציאות מדומה. מנהלת המוזיאון, מאי פורסן, מתעקשת שזה אינו מוזיאון טכנולוגי: הטכנולוגיה רק מלווה ומעניקה הקשר. אפילו החזית חרוטה בפרטים מיצירותיו של הצייר.

למי שעוקב אחרי הדפוס, למוזיאון יש חדר הדפסים וגלריית הדפסים מחודשת. בזכות ההרחבה מוצגים כעת "העתקי ולאסקס" שגויה יצר בין 1778 ל-1785, וכן סדרה נוספת שמעולם לא הוצגה לפני כן. עם הסדרה המלאה של הדפסיו ועם 33 יצירות של גויה, המוזיאון הוא, אחרי הפראדו, זה שמציג את מספר היצירות הרב ביותר של הצייר הארגוני.

לחגיגת הפתיחה מחדש, הקרן הביאה יחד כמעט חמישים יצירות של גויה ממוזיאונים ואוספים מרחבי העולם לתערוכה "Solo Goya. El Arte de ver", שאצרו לואיס פרננדס-גליאנו, וניתן לבקר בה עד ה-10 בינואר. המוזיאון צירף לאוספיו גם לוחות של סורולה וכרזה גדולה על משי של רוברטו פאבלו.

באופן אישי, מה שמושך אותי הכי הרבה הוא האפשרות לראות את ההדפסים בחדר שתוכנן עבורם, בלי למהר, לקראת יום השנה ה-200 להולדתו של גויה ב-2028.

מקור: EL PAÍS

בגלריה הנצה וקטרר בוויכטרך שליד ברן מוצגת עד ה-30 באוקטובר 2026 תערוכה שמיד עוררה בי סקרנות, כחובב חיתוך עץ. בקומה העליונה של הגלריה מוצגים זה מול זה חיתוכי עץ של גאורג באזליץ ושל ארנסט לודוויג קירשנר.

במרכז שישה חיתוכי עץ גדולים של באזליץ בגרסת מיקס מחדש, שמפרשים מחדש דימויי גיבורים מתקופתו המוקדמת. מולם מוצגים חיתוכי עץ מרכזיים של קירשנר מכל שלבי יצירתו. כך נראה איך שני האמנים עובדים עם חזרה וניסוח מחדש, ואיך שני דורות של תולדות האמנות הגרמנית פיתחו, כל אחד בדרכו, כוח חזותי נצחי.

מה שמעניין אותי במיוחד הוא שקטלוג מקוון מלווה מזווג כל חיתוך מוצג עם המקבילה הציורית שלו. בחיתוך עץ, שבו מוטיב אחד יכול להתקיים בכמה גרסאות, ההשוואה בין ההדפס לציור שווה את הביקור.

הגלריה נמצאת ברחוב קירכשטראסה 26 בוויכטרך ופתוחה מיום שלישי עד שישי בין 14:30 ל-17:30, או בתיאום מראש. התערוכה פתוחה מ-1 במאי 2025, ולכן נותרו בה רק כמה שבועות.

מקור: Interlaken Tourismus (מקור: guidle.com)

למוזיאון ההיסטוריה המקומית בטבר הגיעה תרומה של 34 הדפסים העוסקים במלחמה הפטריוטית של 1812 ובמלחמות נפוליאון. שירות העיתונות של ממשלת מחוז טבר מסר על כך, ולדעתי זו בשורה טובה לכל מי שמתעניין בגרפיקה מודפסת ישנה.

התורם הוא מיכאיל קאריסלוב, תעשיין, אספן ופטרון. הוא אוסף כבר זמן רב חריטות ולית'וגרפיות על מלחמת רוסיה נגד נפוליאון, והחליט למסור את האוסף למוזיאון בשל הקשר ההיסטורי של האזור לאירועי 1812. בבחירת החומרים עזר לו אלכסנדר אבדייב, שר התרבות הרוסי לשעבר ושגריר רוסיה בצרפת ובוותיקן, ולפי הדיווח יש לו אחד מאוספי ההדפסים הפרטיים הטובים ביותר על היחסים בין רוסיה לצרפת.

הגיליונות מתוארכים למחצית הראשונה ולאמצע המאה התשע עשרה. יוצריהם הם חרטים צרפתים, פולנים ורוסים; בין המאסטרים שהוזכרו נמנים פרנסואה וז'ול קושה, ז'אן רוויל, אדולף-ז'אן-בטיסט בייו, פייר ז'ירארדה, ז'אן-לואי לנגלואה, אדריאן לדורנר ואוגוסט אובר. הנושאים נעים מחציית נהר הנמן ומקרב בורודינו, דרך הקרבות בסמולנסק, פולוצק, מלויארוסלבץ ופולטוסק, וחציית נהר ברזינה, ועד שריפת מוסקבה, נסיגת הצבא הצרפתי, הפגישות בין אלכסנדר הראשון לנפוליאון בטילזיט ובארפורט, וכניסת המונרכים בעלי הברית לפריז ב-31 במרץ 1814. הדיווח אינו מפרט אילו טכניקות שימשו בכל גיליון.

במחוז טבר לא התחוללו קרבות גדולים, אך האזור תרם לניצחון: שם הוקמה מיליציית טבר ששמרה על מוסקבה. מה שמעניין אותי במיוחד הוא שהדפסים כאלה שימשו פעם כ"חדשות בתמונות", ועכשיו הם יהפכו לחלק מההיסטוריה הקבועה של האזור.

מקור: МК в Твери

במוזיאון ההדפסה הבינלאומי של העיר מאצ'ידה מתקיימת תערוכה שמתמקדת ב«צחוק» כפי שהוא מתואר באוקיו-א. התערוכה נמשכת מ-12 בספטמבר עד 23 בנובמבר 2026; התקופה הראשונה מסתיימת ב-12 באוקטובר והשנייה מתחילה ב-15 באוקטובר. במרכז עומד אוסף האוקיו-א של המוזיאון, ובשתי התקופות יחד מוצגות כ-250 יצירות.

הנושא: גם בסוף תקופת אדו ובתקופת מייג'י, כשאסונות טבע ומלחמות עוררו חרדה, המשיכו האוקיו-א לתאר את הצחוק בצורת קריקטורות וסאטירה. התערוכה מחולקת לשישה פרקים, שמתחילים במראות של מקומות מפורסמים ובקריקטורות של אוטגאווה הירושיגה, וביצירות הקומיות והסאטיריות של אוטגאווה קוניושי.

הפרקים הבאים מציגים נמאזו-א שנוצרו לאחר רעידת האדמה אנסיי באדו, הדפסים על מגפת החצבת של 1862, ו«אוואטה-א», המראים אנשים שנבהלו מהגעת צי זרים לאחר אירוע נמאמוגי. כמו כן מוצגים ציורי ההשכלה של שוסאי איקיי, שמניחים על מקומות מפורסמים אנשים מבולבלים מול המודרניזציה, עיתוני ניסיקי-א, ו«פונצ'י-א» של קוביאשי קיוצ'יקה. המבנה מאפשר לעקוב אחר האופן שבו ההדפסים שיקפו את רוח הזמן.

מכיוון שאפשר היה להדפיס תחריטי עץ בכמויות גדולות, בדיחות אקטואליות וציניות התפשטו במהירות. הרעיון שהביטוי של הצחוק עצמו היה אמצעי התקשורת של אותה תקופה מעניין מאוד עבור חובב הדפוס כמוני.

במהלך התערוכה מתקיימות הרצאות לזכרו ושיחות בגלריה, וניתן גם לראות את התערוכה הקטנה המקבילה «מירו וטאפיאס: מערבולת ספרד שלאחר המלחמה» (הכניסה חופשית). כרטיס מלא עולה 1,000 ין, והמוזיאון סגור בימי שני, ולכן כדאי לבדוק את לוח הזמנים באתר הרשמי לפני הביקור.

מקור: מוזיאון ההדפסה הבינלאומי של העיר מאצ'ידה

בריג'ט קווין מ-Hyperallergic סקרה את ספרה של הולי אי. ג'יי. בלאק משנת 2026, The Story of Printmaking: A Global History of Art, והטיעון שלה נשאר איתי: תולדות ההדפס הן במהותן תולדותיה של הנגשת האמנות.

נקודת המוצא של קווין היא כמה נדירות היו התמונות בעבר. לפני שההדפסה התפשטה, תמונות היו קשורות בעיקר לטקסים דתיים, למרחבים קדושים, להשכלה מיוחדת או לעושר. ההדפסים היו מן האתגרים הראשונים והעמידים ביותר לבלעדיות הזו, שכן הם היו יצירות האמנות הראשונות שאפשר היה לשכפל במספרים גדולים ולהעביר מיד ליד.

הביקורת מציינת גם שההדפס נחשב לרוב לנחות מציור ומפיסול, אף שהדפסים נשאו ברחבי העולם אמונות דתיות והיסטוריה אינטלקטואלית, ושימשו ככלי תעמולה ומחאה. לדברי קווין, ספרו של בלאק מביא נקודות מבט מאזורים רבים ומציב במרכז הסיפור דמויות שאולי לא היו אמנים כלל.

הביקורת מלווה בתמונה של הוקוסאי, «פוג'י כפי שנראה מקנאיה בטוקאידו» מתוך הסדרה «שלושים ושישה מראות של הר פוג'י» (סביב 1830–1832), תזכורת טובה לכך שחיתוך עץ בודד יכול היה להגיע לקהל עצום.

כמי שאוהב חריטה בעץ ובלינוליאום, אהבתי את הזווית הזו. בכל פעם שמוציאים הדפס, עושים גרסה קטנה של אותו דבר: מנגישים רעיון לידיים רבות. קווין מסיימת בהצעה שהמסר רלוונטי במיוחד עכשיו, ואני חושב שהיא צודקת.

מקור: Hyperallergic

במוזיאון הבינלאומי להדפס של העיר מאצ'ידה מתקיימת תערוכה מיוחדת קטנה בשם "מירו וטאפיס: מערבולת ספרד שאחרי המלחמה 1945–1980". התערוכה נמשכת מ-4 בספטמבר עד 23 בנובמבר 2026, הכניסה בחינם והיא מוצגת באולמות התערוכה הקבועה.

התערוכה מציגה אמנים שבספרד שאחרי המלחמה, תחת הדיקטטורה של פרנקו שבה חופש הביטוי היה מוגבל, המשיכו לחפש חירות רוחנית. במרכז עומדים חואן מירו ואנטוני טאפיס, ולצדם מוצגות יצירות של אנטוני קלאבה, אדוארדו צ'ילידה ורפאל קאנוגאר. מוצגות כ-25 יצירות.

כחובב הדפס, שמתי לב שבתיאורי היצירות מצוין שם הטכניקה. "האישה השבויה" של מירו (1969) נעשתה בתחריט, באקוואטינט ובקרבורונדום, והיא יצירה שהופקדה במוזיאון. יצירה נוספת, "נוקטורן" (1953), היא ליתוגרפיה שפורסמה בגיליונות 57, 58 ו-59 של כתב העת להדפס Derrière le Miroir והיא חלק מאוסף המוזיאון. מרתק לראות כמה שונים הקווים והשטחים כשאותו אמן מחליף טכניקה.

מירו הביע התנגדות לפרנקו כבר לפני המלחמה, ונשאר בספרד כ"גולה פנימי". מתוך קטלוניה, מולדתו, בנה עולם פיוטי שבו הכוכבים והציפורים הופכים לסימנים. טאפיס ביטא חיים, מוות ורוח של התנגדות, כשהוא מניח אותיות וסימנים מחוספסים על משטחים כבדים המזכירים קיר או אדמה.

שעות הפתיחה הן 10:00 עד 17:00 בימי חול, ובסופי שבוע וחגים עד 17:30. המוזיאון סגור ביום שני, אך ייפתח ב-12 באוקטובר וייסגר ב-13 לחודש. רשימת היצירות מתפרסמת כקובץ PDF, ואני רוצה לעיין בה לפני הביקור.

מקור: המוזיאון הבינלאומי להדפס של העיר מאצ'ידה

חריטת העץ מפלאזוב היא מסורת שקל לפספס ושכדאי להכיר. מדובר באוסף של לוחות דפוס מעץ מהמאה ה-19 הקשורים לפלאזוב שבמחוז לובאצ'וב: 13 לוחות עץ, חלקם חרוטים משני צדדיהם, כך שסך הכול יוצאים 22 לוחות. הנושאים דתיים בעיקרם: סצנות מהברית הישנה והחדשה, דמויות של מריה וישוע, וקדושים של הכנסייה הקתולית הרומית והכנסייה היוונית-קתולית.

שחזור הלוחות של מאצ'יי קוסטז'יצקי מפלאזוב נלקח על ידי יוזף לבקוביץ', אמן עממי מנובה סיוולו. לפי Rzeszów Info, זו עבודה קפדנית: יש לפענח את הדגמים ששרדו ולהעביר אותם לעץ, תוך שמירה על שפת האמנות הישנה. ב-2022 נכללה «החייאתה ופיתוחה של חריטת העץ מפלאזוב» במרשם הלאומי של שיטות עבודה מומלצות לשימור מורשת תרבותית בלתי מוחשית, ולבקוביץ' הפך לאחד המשמורנים הרשמיים הראשונים של המסורת. ב-2025 קיבל את התג «ראוי לתרבות הפולנית».

התערוכה «יוזף לבקוביץ' – במעגל חריטת העץ מפלאזוב» במוזיאון האתנוגרפי על שם ף. קוטולה בז'שוב (Rynek 6) מציגה הדפסים של הדמויות המשוחזרות וגם יצירות של האמן. הפתיחה נקבעה ל-24 בספטמבר 2026 בשעה 17:00, והכניסה הייתה חופשית. נקודת השיא הייתה אמורה להיות חשיפת יצירתו החדשה ביותר: חריטה של הקדוש אונופריוס, הלוח ה-16 ששוחזר.

שמח לראות שמישהו מתייחס לחתיכת עץ ולקו החרוט בה כהיסטוריה חיה, ולא רק כמוצג מאחורי זכוכית.

מקור: Rzeszów Info