החלפת אוהל של 600 דולר בטארפ של 5.5 אונקיות: מה לימד Long Trail מטייל אחד

אחד מסיפורי הציוד הכנים ביותר שקראתי לאחרונה מגיע מ-The Trek. קייטי ג’קסון החליפה את האוהל שלה, Durston X-Mid Pro 1, בטארפ Zpacks Hexamid Pocket למסע סתווי לאורך שביל Long Trail שבוורמונט, בעיקר כדי לשאת פחות משקל. ההחלפה חסכה 11.6 אונקיות, רובן מוויתור על רשת הנגד יתושים ועל הרצפה.

ההפתעה היא שהרווח האמיתי היה בנפח. האוהל התקפל לכ-3.5 ליטר, בעוד הטארפ תפס רק 0.7 ליטר, כך שנשאר מקום לעוד אוכל בתרמיל קטן. לאורך 13 לילות היא ישנה בחוץ פעמיים, ישנה עשר פעמים במקלטים העץ שלאורך השביל, ולא פרשה את הטארפ אפילו פעם אחת, ובכל זאת הרגישה את היתרון של ציוד קל וקטן יותר.

היא גם כנה לגבי החסרונות שמצאה במסעות מאוחרים יותר. בלי הרשת היא איבדה הגנה מפני הרוח יותר משציפתה, לילות מתחת לאפס הרגישו קרים יותר, ובאזורים מאובקים התעוררה עם חול וגרגרים. בלי רצפה, גשם שמתיז מאדמה דחוסה ומי תהום הופכים לבעיות גדולות יותר, ולכן בחירת מקום החנייה חשובה מאוד. חרקים ופרטיות הם המחירים הברורים.

מצד החיובי, היה הרבה פחות עיבוי, בד ה-DCF מתייבש בתוך דקות בשמש, ופשוט יש פחות דברים שיכולים להישבר: אין רוכסנים, אין רצפה שאפשר לקרוע, ומוט אחד בלבד. היא אוהבת לראות את הכוכבים, ופעם התעוררה וגילתה פומה במרחק מטרים ספורים.

המסקנה שלה היא שאין תשובה נכונה אחת. למסלול Continental Divide היא בחרה אוהל ללא היסוס, בגלל הגובה, הרוח ומזג האוויר המונסוני. זה מה שהעריכתי: אולטרה-קל פירושו להתאים את הציוד למסע, ולא לרדוף אחרי המספר הנמוך ביותר על המשקל.

מקור: The Trek