NGC 7129 בעיניו של ווב: קלחת קוסמית

מדי פעם תמונה חדשה של טלסקופ ג'יימס ווב עוצרת אותי מול המסך, והפעם זה היה NGC 7129, משתל כוכבים במרחק של כ-3,300 שנות אור מכדור הארץ. הטלסקופ, הרגיש לאינפרא-אדום, מסוגל להביט מעבר לאבק. האזור כבר נצפה על ידי ספיצר, שפרש כיום, אך ברזולוציה נמוכה בהרבה.

במרכז נמצא LkHα 234, כוכב שלפני הסדרה הראשית, שמסתו בין 5 ל-8 פעמים מסת השמש: הכוכב הכבד והבוגר ביותר באזור כולו. משמאל נפתח חלל זהוב ברוחב של כ-3.5 שנות אור, שנחצב על ידי זרמי החומר שהכוכב פלט בשלב קודם. לצבע יש משמעות מדויקת: מימן אטומי חם נראה זהוב, ומימן מולקולרי קר יותר נראה אדום.

בתוך החלל יש כוכבים נוספים שלפני הסדרה הראשית, שהרוחות הכוכביות שלהם יוצרות קשתות הלם וחללים קטנים יותר. בשוליים, שבהם מולקולות מימן מתפרקות לאטומים, נוצר אזור פוטודיסוציאציה. בצד ימין, פרוטוכוכבים צעירים יותר עטופים בחומר צפוף ומגובש, והסילונים הלוהטים שלהם יוצרים גלי הלם שלפעמים חופפים זה לזה.

בפינה השמאלית העליונה יש את הפרט שאהבתי ביותר: פרוטוכוכב עם דיסק בצורת סופגניה מטיל צל על ערפילית כחולה, מבנה דומה ל'צל העטלף' שהאבל כבר צילם.

מה שמרתק אותי הוא שבתמונה אחת אפשר לקרוא כמה דורות של כוכבים, מהבוגרים ביותר ועד לתינוקות שעדיין מסתתרים באבק. התמונה מיוחסת ל-NASA, ל-ESA, ל-CSA ול-STScI, והעיבוד נעשה על ידי Alyssa Pagan.

מקור: Media INAF