למה קונברס משנות השבעים עדיין קיימות? סיפורו של הגומי המוולקן ושינוי החומרים

מדוע נעליים של קונברס מלפני שנות השבעים עדיין נמצאות בחנויות יד שנייה במצב שמיש? minobe ב-note סיכם את הסיבות מבחינת החומרים ושיטות הייצור.

נקודת המוצא היא הכימיה של הסוליה. נעלי ספורט מהשנים השמונים ואילך אימצו סוליות ביניים מפוליאוריטן, אך המבנה הזה עובר הידרוליזה בשל לחות באוויר ומתפורר תוך שנים ספורות או עשורים. ביפן הלחה, כך נאמר, גם זוגות חדשים שנשארו במלאי הגיעו כבר לסוף חייהם. לעומת זאת, All Star ודגמים דומים מלפני שנות השבעים יוצרו בשיטת הוולקניזציה: הוספת גופרית לגומי והקשחה בחום, עם בד כותנה, ולכן אין בהם קשרים שרגישים להידרוליזה. המאמר מסביר שדווקא היציבות הכימית הזו היא הסיבה העיקרית לכך שזוגות בני יותר מחצי מאה עדיין ניתנים ללבישה.

בתחילת שנות השבעים, כשכדורסל הפך למהיר יותר, צדי הבד נקרעו בקלות, וקונברס עברה לעור. הופיעו דגמים כמו All Star Leather (מ-1969), One Star (1974–75) ו-Pro Leather (מ-1976). אולם העור התכווץ בצורה לא אחידה מחום הוולקניזציה, ומשטח ההידבקה לסוליה התקלף בקלות, ולכן לפי המאמר לדגמי העור הראשונים היה חיי מדף קצרים.

בין 1971 ל-1979 המותג היה תחת Eltra. הדגם המוביל All Star והדגם הזול Coach יצרו מדרג מחירים. לפי המאמר, על רקע עלות עבודה עולה בארצות הברית, הקו הזול הועבר למפעלים בחו״ל, בין השאר בקוריאה. (הטקסט עצמו מציין שחלק זה לא אומת.)

מדוע הנעליים האלה שומרות על ערכן למרות שאין בהן ספיגת הלם ואינן מתאימות להליכה ארוכה על אספלט קשה? המאמר מצביע על העמידות הפיזית של יותר מחצי מאה, על שיטת הייצור העתירת העבודה ועל היופי שהזמן יוצר. ההסתכלות שלי על נעליים משומשות השתנתה במעט.

מקור: note (minobe)