שני שממיות Hemidactylus חדשות מטלנגאנה, ומדוע אני אוהב מינים קריפטיים

מדי פעם מתפרסם מחקר על שממיות שמזכיר לי כמה מגוון נסתר יש בערימות אבנים שנראות לגמרי רגילות. החודש תיארו חוקרים שני מינים חדשים של סוג Hemidactylus מהמחוזות נלגונדה ואוראנגל שבמדינת טלנגנה שבהודו. שניהם שייכים לקבוצת brookii, לקלאדה Murrayi.

Hemidactylus cairnicola, שמכונה "שממית הערמה", הוא מין בינוני שאורכו מהחוטם עד לפתח הקלואקה מגיע לכ-49 מ"מ. לגופו צורה רחבה ומעט שטוחה, לראשו גודל ניכר, ולגבו שורות של פקעות חרוטיות בעלות קרקפת. מה שמקסים אותי הוא בית הגידול שלו: הוא חי על מדרונות סלע בתוך יער שיחים, ועל ערימות של סלעים שחורים, ממש ליד שדות וכפרים. צבעו, בין חום בהיר לאפור, משתנה לפי הסלע שעליו הוא יושב. ביום הוא מתחבא בסדקים, ובלילה הוא צד חרקים. הוא חולק את השטח שלו עם שממיות אחרות, לטאות, אגמות ואפילו עם הבואה החולית ההודית.

המין השני, Hemidactylus koyaorum, ידוע רק מהמקום הטיפוסי שלו במחוז ואוראנגל. מבחינה גנטית הוא הקרוב ביותר ל-H. treutleri, אך רצפי ה-ND2 במיטוכונדריון שונים בשיעור של 7.0 עד 13.5 אחוזים, והמינים החדשים שונים זה מזה בכ-10 אחוזים. זה פער גדול בין בעלי חיים שנראים כל כך דומים, וזו בדיוק הסיבה שהמחברים קוראים להם קריפטיים.

למי שמגדל ומרבה שממיות, סיפורים כאלה מזכירים שה"שממית הביתית הנפוצה" היא לעתים קרובות קבוצה שלמה של מינים. שני בעלי החיים החדשים ידועים ממקום אחד בלבד כל אחד, ולכן הגילוי מביא עמו גם שאלות על שימור. אני מקווה שבעקבותיו ייערכו עוד סקרים באזורי הרמה היבשים האלה.

מקור: Reptiles Magazine