Держу рептилий уже несколько лет и часто вижу, как новички мечтают сразу завести что-нибудь редкое и эффектное. Скажу сразу: «редкая» почти всегда означает «сложная». Это либо вид, который редко встречается в зоомагазинах, либо требующий специфических условий, либо дорогой и даже подпадающий под ограничения.
Из ящериц меня больше всего впечатляют листохвостые гекконы (Uroplatus) — их камуфляж под сухой лист просто невероятный, но они очень хрупкие и требовательные к влажности и вентиляции. Хамелеон Парсона — один из самых крупных и долгоживущих, но по содержанию это высший пилотаж. Новичкам я бы советовал начать с реснитчатого бананоеда или синеязыкого сцинка — они куда проще в уходе.
Из змей красивы зелёные древесные питоны и изумрудные удавы, но они древесные и капризные, точно не для первых шагов. Радужные удавы в редких морфах ценятся дорого, но по сути это те же удавы с красивой чешуёй. Отдельная история — мата-мата, водная черепаха-засадник с необычным плоским панцирем: ей нужен специфический аквариум и живой корм.
Главное, что я вынес за годы: сначала проверяйте законность — некоторые виды запрещены или требуют разрешений, и берите животное только у ответственного заводчика, а не из дикой природы. Учтите и то, что многие рептилии живут десятилетиями, а ветеринара-герпетолога надо найти заранее.
Мой совет — не гонитесь за редкостью ради статуса. Сначала наберитесь опыта на простых видах, а уже потом переходите к чему-то необычному. Тогда и питомцу будет хорошо, и вам спокойнее.
Источник: Тяпа
בשורה טובה לכל מי שאוהב זוחלים. לפי מחקר שפורסם ב-4 בספטמבר 2026 ב-Ecology and Evolution, כ-180,000 צבים ענקיים חיים באטול אלדברה שבסיישל. ההערכה הסבירה ביותר היא כמעט 183,000 בוגרים וחצי־בוגרים, מספר שמעולם לא הושג בספירות קודמות.
מה שנוגע בי הוא הניגוד לעבר. במאה התשע־עשרה הציד והניצול הפחיתו את האוכלוסייה באטול למתחת ל-1,000 בעלי חיים. אלדברה הפכה לשמורת טבע קפדנית ב-1981 ולאתר מורשת עולמית של יונסקו ב-1982, וחוקרים רואים בה אחד מסיפורי ההצלחה הגדולים בשימור הטבע באוקיינוס ההודי. היציבות שנצפתה בין 2018 ל-2021 מיוחסת להגנה הזו ולהכחדת מינים פולשים.
אבל החלק המעניין ביותר, לדעתי, הוא השיטה. הצוות, שעבד עם קרן איי סיישל ועם אוניברסיטת אקסטר, השתמש במודל בייזיאני הירארכי שמעריך גם כמה צבים מסתתרים בתוך צמחייה צפופה, ולא רק סופר את הנראים לעין. המחברים מזהירים שאין להשוות את המספר ל-100,000 הצבים שנספרו ב-1999 ולהסיק שהאוכלוסייה הוכפלה: ההבדל נובע בעיקר משיטה שמאתרת בעלי חיים שקודם לכן נשמטו מהספירה.
רק שני מקומות בעולם עדיין מארחים צבים ענקיים בטבע, אלדברה וגלפגוס, ובאלדברה נמצאת האוכלוסייה החופשית הגדולה ביותר. למי שמתעניין בצבים יבשתיים, זו תזכורת לכך שהגנה ארוכת טווח על בית גידול באמת משתלמת.
מקור: Sciencepost
הנה ידיעה שתעניין גם חובבי זוחלים וגם חובבי היסטוריה. צוות מדענים בינלאומי תיאר מין חדש של תנין נכחד ממצרים. התוצאות פורסמו בכתב העת Royal Society Open Science, והמין קיבל את השם Herugavialis cairensis.
המין השתייך לקבוצת הגאביאלים, תנינים בעלי חוטם ארוך וצר. כיום חיים בעלי חיים אלה רק במים מתוקים בתת-היבשת ההודית ובדרום-מזרח אסיה, אך אבותיהם התפשטו פעם בכל העולם. שרידים שלו התגלו כבר בשנות ה-20 של המאה ה-20, בסלעים בני 45 מיליון שנה של תצורת מוקטאם, וביניהם גולגולת כמעט שלמה. במשך זמן רב שויך בטעות לסוג Tomistoma בשל הדמיון לגאביאל השקרי החי כיום.
צוות מבריטניה, משוודיה, מגרמניה ומצרים, בהובלתו של פול בורק מהמוזיאון השוודי להיסטוריה טבעית, בחן מחדש את הסיווג באמצעות טומוגרפיה ממוחשבת ומצא מאפייני גולגולת המבדילים אותו ממינים ידועים. המצחיק ביותר הוא שלדוגמה חסר קצה החוטם, מה שהזכיר לחוקרים את האף הפגום של הספינקס הגדול. האנדרטה בנויה מאותו סלע שבו נמצא המאובן. לכן נקרא בעל החיים על שם האל הורוס, שאולי היווה השראה לבוני הספינקס, כפי שהסביר פרופסור פיליפ מניון.
לפני כ-45 מיליון שנה הייתה האזור מכוסה בימים רדודים, ששם חיו לפחות שלושה מיני גאביאלים. התנינים נעלמו סופית מאזור זה לפני כשישה מיליון שנים, כאשר הים התיכון החל להתייבש. אני אוהב לראות איך ממצא ישן מאוסף מוזיאון מקבל חיים חדשים הודות לשיטות המודרניות.
מקור: МК
שמחתי לקרוא שפנמה ממשיכה להוסיף צעדים להגנה על צבי ים. בחוף ורקרוס, במחוז פנמה אוסטה, נפתחה משתלה שאליה ניתן להעביר קנים החשופים לאיומים, כגון טורפים או תנאים שעלולים לפגוע בהתפתחותם, כדי לעקוב אחריהם לאורך כל תקופת הדגירה.
המקום הוקם על ידי קרן Mi Voz para Tus Ojos וחברת Tierra Náutica, בתמיכת משרד הסביבה ושירות הים והאוויר הלאומי (Servicio Nacional Aeronaval). לפי הדיווחים, הפרויקט צמח משנים של עבודה בתוכנית הסביבתית לצבים של City, שמשלבת מחקר מדעי, חינוך סביבתי, הכשרה, סיורים, הצלה והעברה של קנים, לצד פעילויות למען המודעות בקהילה.
במקביל, משרד הסביבה שחרר 127 גוזלים של צב הים הזית (Lepidochelys olivacea) בשמורת הטבע Playa La Barqueta Agrícola. בעונת ההטלה, שומרי הפארק מפקחים על אזורי הקינון, מאתרים את הקנים ועוקבים אחריהם עד להתפקעות הביצים. השחרורים מתבצעים בשעות הבוקר המוקדמות, כדי שהגוזלים יגיעו לים באופן טבעי ופחות ייחשפו לסיכונים.
סגן המנהל לחופים ולימים, מרינו אברגו, הזכיר כי שמירה על צבי ים אינה עניינם של אדם אחד או של מוסד אחד. אני שותף לדעה הזו, וכך גם לבקשת הרשויות לכבד את אזורי הקינון ולא לגעת בביצים או בגוזלים. זו דוגמה טובה לאופן שבו מתנדבים, קהילות ומוסדות יכולים לעבוד יחד למען הזוחלים.
מקור: Infobae
דיווח של Mongabay Indonesia גרם לי להפסיק לגלול: גקו ביתי (tokek) נמכר בגלוי בכמה שווקים מקוונים. העיתונאים מצאו לפחות מוכר אחד שהציע גקואים חיים ב-Rp30,500 ליחידה, עם 493 יחידות במלאי, ותוך טענות שהם מועילים לסבולת, לאסתמה ואפילו לסרטן. המאמר עצמו אינו בודק אם הטענות האלה נכונות.
לגבי מעמד המין, ההסבר של החוקר ב-BRIN, Amir Hamidy, היה גם מרגיע וגם חשוב. ה-tokek נכלל בנספח II של CITES מאז 2019, אבל זה לא אומר שהוא נמצא בסכנה. ברשימה האדומה של IUCN הוא מסווג כ-Least Concern. העיקר הוא שהסחר יהיה חוקי, שמקורו יהיה ניתן למעקב ושהסחר יהיה בר-קיימא, וזה דורש מחקרי Non-Detriment Finding המבוססים על סקרי אוכלוסייה.
מכסת הלכידה מהטבע לשנת 2026 נקבעה בהחלטה מס' 254 משנת 2025 של המנהל הכללי של KSDAE: סך הכול 2,509,362 בעלי חיים. רובם, 2,487,750, מיועדים לצריכה (גקואים מיובשים), ו-21,612 לחיות מחמד. מזרח ג'אווה מקבלת את מכסת הצריכה הגדולה ביותר, 480,000. נקבע גם גודל מינימלי ללכידה של 15 ס״מ מקצה החוטם ועד הפתח הקלואקלי, בעוד שהגקואים מגיעים לבגרות מינית בסביבות 10-11 ס״מ, ולכן מוערך שבעלי החיים שנלכדים כבר רבו לפחות פעם אחת.
אבל הנקודה שמצאתי הכי מעניינת הגיעה מ-Muhammad Fakhri Fauzan מאוניברסיטת IPB. הוא הזהיר שללא סקרים חדשים קשה לאשר שהאוכלוסיות הפראיות יישארו בטוחות לאחר שהמכסה תחול, וייתכן שהמכסה תאבד את הבסיס המדעי שלה. גם Amir עצמו הודה שאכיפת הגודל המינימלי בשטח אינה קלה, וצריך לחזק את הפיקוח.
כמי שעוקב אחר עולם הזוחלים, אני רואה בזה תזכורת שגם בעלי חיים שנראים נפוצים זקוקים לנתונים. אם אתם שוקלים לגדל אחד, בחרו בבעל חיים עם מקור ברור.
מקור: Mongabay Indonesia
מדי פעם מתפרסם מחקר על שממיות שמזכיר לי כמה מגוון נסתר יש בערימות אבנים שנראות לגמרי רגילות. החודש תיארו חוקרים שני מינים חדשים של סוג Hemidactylus מהמחוזות נלגונדה ואוראנגל שבמדינת טלנגנה שבהודו. שניהם שייכים לקבוצת brookii, לקלאדה Murrayi.
Hemidactylus cairnicola, שמכונה "שממית הערמה", הוא מין בינוני שאורכו מהחוטם עד לפתח הקלואקה מגיע לכ-49 מ"מ. לגופו צורה רחבה ומעט שטוחה, לראשו גודל ניכר, ולגבו שורות של פקעות חרוטיות בעלות קרקפת. מה שמקסים אותי הוא בית הגידול שלו: הוא חי על מדרונות סלע בתוך יער שיחים, ועל ערימות של סלעים שחורים, ממש ליד שדות וכפרים. צבעו, בין חום בהיר לאפור, משתנה לפי הסלע שעליו הוא יושב. ביום הוא מתחבא בסדקים, ובלילה הוא צד חרקים. הוא חולק את השטח שלו עם שממיות אחרות, לטאות, אגמות ואפילו עם הבואה החולית ההודית.
המין השני, Hemidactylus koyaorum, ידוע רק מהמקום הטיפוסי שלו במחוז ואוראנגל. מבחינה גנטית הוא הקרוב ביותר ל-H. treutleri, אך רצפי ה-ND2 במיטוכונדריון שונים בשיעור של 7.0 עד 13.5 אחוזים, והמינים החדשים שונים זה מזה בכ-10 אחוזים. זה פער גדול בין בעלי חיים שנראים כל כך דומים, וזו בדיוק הסיבה שהמחברים קוראים להם קריפטיים.
למי שמגדל ומרבה שממיות, סיפורים כאלה מזכירים שה"שממית הביתית הנפוצה" היא לעתים קרובות קבוצה שלמה של מינים. שני בעלי החיים החדשים ידועים ממקום אחד בלבד כל אחד, ולכן הגילוי מביא עמו גם שאלות על שימור. אני מקווה שבעקבותיו ייערכו עוד סקרים באזורי הרמה היבשים האלה.
מקור: Reptiles Magazine
סחר בבעלי חיים אקזוטיים עולה בדף הזה לעיתים קרובות, ולכן רציתי לשתף ידיעה עדכנית. לפי הודעת משרד החקלאות והייעור, נתפסו בנקודת המכס קאפיקולה 67 פיתונים חיים שמישהו ניסה להכניס לארץ באופן לא חוקי.
לפי הדיווח, צוותים של הפארקים הלאומיים ושמירת הטבע בדקו אנשים שהתנהגו בחשד באזור המכס. בזכות העבודה המדוקדקת של הצוותים נמצאו הנחשים. בעלי החיים שנתפסו הועברו להגנה, והתחיל תהליך שיקום.
מה שנשאר איתי מהסיפור הזה הוא שהברחת נחשים מעבר לגבולות בדרך הזו מהווה סיכון רציני הן לבעלי החיים והן לבני אדם. כחובב טרריומים אני מבין שמינים נדירים ומעניינים עלולים להיראות מפתים. אבל רכישה של בעל חיים ממקור לא ידוע עלולה להזין את שרשרת ההברחה. לכן לדעתי הצעד החשוב ביותר לפני רכישת כל מין הוא לשאול על מקורו החוקי ועל ההיתרים.
אני מקווה שבימים הקרובים נדע איך מתקדם שיקום הנחשים שנתפסו.
מקור: TRT Haber
יש חדשות על זוחלים שנשארות איתנו, וסיפורו של ג'ונתן הוא אחת מהן. צב הענק של אלדברה חי באי סנט הלנה, אמור היה להיבקע ב-1832, ולפי מחקר שפורסם ב-Science Advances הוא בעל חיים היבשתיים הקדום ביותר הידוע בעולם. לפני 144 שנים הובא מסיישל לאי הזה בדרום האוקיינוס האטלנטי, כמתנה למושל דאז.
צוות שכלל חוקרים מאוניברסיטת קיימברידג' ומקרן קאלל בדק דגימות גנטיות. הם פיתו את ג'ונתן באוכל עד שפתח את פיו מספיק, ואז לקחו משטחים מפנים הלחי. הרשויות לא אישרו לקחת דם, וכמי שמטפל בבעלי חיים אני מבין זאת היטב. הדגימות הושוו לארבעה צבים אחרים, ביניהם צב צעיר וצב בן שתים־עשרה, כולם בטיפול אנושי.
ההפתעה הייתה שהאפיגנום, כלומר הסימנים הכימיים על ה-DNA שקובעים אילו גנים פעילים, דומה מאוד לזה של בעלי חיים צעירים בהרבה. בדרך כלל הוא משתנה עם הגיל. עמית המחבר ג'סטין גרלאך אומר שהרגולטורים לייצור אנרגיה ולתיקון DNA נשארו אצל ג'ונתן יציבים להפליא במשך כמעט שני מאות שנה. הצוות זיהה גם 287 וריאנטים גנטיים שעשויים להאט הזדקנות, באמצעות תיקון נזקי DNA, הפחתת דלקות או דיכוי סרטן.
מה שמשמח אותי במיוחד הוא שבעל חיים אחד, שנשמר היטב, תרם למחקר באמצעות משטחים עדינים במקום דם. האם זה חל על בני אדם נשאר פתוח. למי שמחזיק צבים זו תזכורת יפה לכמה זמן החיות האלה יכולות להישאר איתנו.
מקור: DER SPIEGEL
נתקלתי בסיפור מעניין על התפתחות הזוחלים ורציתי לשתף בו. Westlothiana, מאובן בן כ-345 מיליון שנה שנמצא בסקוטלנד ב-1984, נחשב במשך עשורים לזוחל העתיק ביותר בעולם. עכשיו התפיסה הזו התהפכה.
צוות חוקרים אמריקאים ובריטים השתמש בקרני רנטגן עוצמתיות מאוד במתקן הקרינה הסינכרוטרונית האירופי בצרפת, כדי לשחזר דיגיטלית את פנים הגולגולת, שנמעכה בין סלעים. הם זיהו עצמות ששימשו לתמיכה בזימים ופה עם אלפי שיניים זעירות. תעלות של כלי דם שנשארו על עצמות הזימים מעידות שהזימים אכן פעלו כשהבעל החיים היה בחיים.
כלומר, Westlothiana לא הייתה אמניוטית, הקבוצה שכוללת את הזוחלים, אלא שייכת לקו קדום יותר של בעלי ארבע רגליים, שחי במים כמו דג או נע בין מים ליבשה כמו דו-חיים. מעניין שתכונות המותאמות ליבשה, כמו קצות אצבעות דמויי טפרים, כבר הופיעו בשלב המימי הזה עם הזימים. אני מוצא כנה וחביבה במיוחד העובדה שסמית'סון, הפליאונטולוג שקרא למאובן זוחל עתיק ביותר ב-1990, הצטרף לצוות המחקר. התוצאות פורסמו בכתב העת Nature (מתאריך 30 בספטמבר 2026).
מי שמגדל זוחלים נוהג לדמיין איך נראו לפני שיצאו ליבשה, והגילוי הזה מעדכן את התמונות האלה, גם בספרי הלימוד.
מקור: Karapaia
קראתי חקירה מקיפה על הלטאה הקוצנית העומנית, והיא שווה קריאה לכל מי שמגדל זוחלים. מה שתפס את תשומת ליבי הוא שהמין הזה, עם זנב קוצני וגוף מותאם למדבר, מוצע כעת באתרי מכירת בעלי חיים באירופה במחיר של 700 עד 1,000 יורו לפרט.
הלטאה הקוצנית העומנית היא אנדמית לעומאן, כלומר היא חיה באופן טבעי רק שם, באזור מוגבל. היא חופרת מערות באדמה ומבלה חלק גדול מחייה בתוכן. בכתבה מוזכר שמחקר משנת 2002 של הזוחלנאי הגרמני תומס ווילמס העריך שפחות משלושים דגימות היו ידועות למדע לפני 1998. הוא גם תיעד לראשונה רבייה בשבי של המין, וכאן החלה הסיפור של הסחר בו.
מה שמטריד הוא מה שמכונה "הלבנת מקור". דוח של הארגון הגרמני Pro Wildlife הצביע על פער בין המספר הקטן של היצואים שעומאן מדווחת עליהם רשמית לבין המספרים הרבה יותר גבוהים ברישומים באירופה ובארצות הברית, שבהם הם מופיעים כ"מגודלים בשבי": 182 בעלי חיים בארצות הברית, 130 בשוויץ ו-120 בהולנד. במילים אחרות, בעלי חיים מוברחים עלולים להיכנס למלאי הרבייה ולהימכר כאילו נולדו בשבי.
רשות הסביבה של עומאן מתארת את הלטאה כמין אנדמי בעל חשיבות אקולוגית גבוהה ואינדיקטור חיוני לבריאותן של מערכות אקולוגיות צחיחות. לדעתי, נדירות ויופי אינם מצדיקים לבדם רכישה. מי שרוצה מין נדיר צריך לשאול קודם מאין הגיע בעל החיים ומה ההיסטוריה המשפטית שלו.
מקור: Al Jazeera Net
מחקר שנערך בריו דה ז'ניירו גרם לי לחשוב כמה פסולת פלסטיק משפיעה גם על המיקרואורגניזמים שחיים בגופם של זוחלים ימיים. המחקר, שנערך בחוף איטאיפו בניטרוי, השווה את החיידקים של צבי ים ירוקים (Chelonia mydas) לאלה שנמצאו על חתיכות פלסטיק, במי הים ועל האצות באזור.
התוצאה הפתיעה: החיידקים של הצבים דמו יותר לאלה שעל הפלסטיק מאשר לאלה שעל האצות, שהן מזונם, או לאלה שבמים. לפי החוקר פיליפה ברבטי מהאוניברסיטה הפדרלית של פלומיננזה, הספרות הניחה שהמיקרוביום של בעל חיים צריך לדמות למזונו. שבעה סוגי חיידקים היו משותפים לפסולת הפלסטיק, ביניהם Vibrio, Pseudomonas, Bacillus, Staphylococcus, Streptococcus, Chryseobacterium ו-Clostridium.
הקבוצות האלה כוללות מינים שיכולים לגרום למחלות בבעלי חיים ובבני אדם. אבל החוקר עצמו מדגיש שלא נערך ניתוח שמקשר את החיידקים האלה למחלות אצל הצבים, וששיוכם הגיע רק עד רמת הסוג, ולכן אי אפשר לקבוע שאחד מהם גרם להשפעה פתוגנית. במחקר נעשה שימוש בחמישה צבים שנאספו על ידי פרויקט ארואנה, הפועל לשימור מפרץ גוואנבארה. המחקר פורסם באוגוסט בכתב העת Environmental Pollution.
הערכתי את הכנות של המחברים לגבי מגבלות עבודתם. למי שעוקב אחרי זוחלים, זו תזכורת לכך שצבים עשויים גם להפיץ חיידקים ימיים במהלך הנדידה שלהם.
מקור: Super / Agência Brasil
