Portare il cane al lavoro: a Verona diventa realtà per i dipendenti comunali. Dal 1° novembre 2026 entra in vigore la pet policy che permetterà ai lavoratori di Palazzo Barbieri di condividere la giornata con il proprio quattro zampe.
La giunta l'ha approvata dopo una sperimentazione partita nel 2023 nei Musei Civici e nel Museo di Storia Naturale, accolta bene sia dai dipendenti sia dai visitatori.
Le regole sono piuttosto precise. I cani potranno stare negli uffici individuali e in quelli condivisi, ma solo se tutti i colleghi hanno dato il consenso formale. Restano esclusi gli spazi a contatto diretto e continuo con il pubblico, le sale riunioni, le aule, i laboratori, i bagni e le aree pausa caffè. Servono almeno tre mesi di età, iscrizione all'anagrafe degli animali d'affezione, microchip, libretto sanitario, vaccinazioni e trattamenti antiparassitari in regola, più un'assicurazione per danni a terzi. Il guinzaglio non deve superare i 150 centimetri e per i cani oltre i 25 chili è richiesta una valutazione comportamentale a carico del proprietario.
Il consigliere delegato al benessere animale Giuseppe Rea sottolinea i vantaggi psicologici per i lavoratori e per i rapporti tra colleghi. E per alcuni cani avere vicino il proprietario è meglio che restare soli a casa per tante ore.
Però il punto che condivido di più è un altro: ogni cane è diverso. Un ufficio è fatto di rumori, telefonate, movimento continuo e persone sconosciute, e non tutti i cani lo vivono con serenità. Anche la convivenza tra più cani non è scontata. Inoltre il peso non dice nulla sull'equilibrio emotivo: anche un cane piccolo può mostrare stress con abbai insistenti, ringhi o irrequietezza. Una valutazione individuale, indipendente dalla taglia, sarebbe forse più sensata.
Insomma, bella iniziativa, a patto che la domanda giusta resti sempre: il mio cane, lì, sta bene?
כבעל כלבים גאה, אני תמיד עוקב בהתרגשות אחרי סקרים כאלה, והמחקר החדש על בעלי חיים מבוייתים לשנים 2024/2025 גרם לי לחשוב רבות. הדבר החשוב ביותר: 96% מהנשאלים מציינים שהחיות שלהם משפרות את הרווחה הנפשית והפיזית שלהם. אני יכול רק לאשר זאת מניסיוני האישי - הכלב שלי הוא הרבה יותר מחיות מחמד עבורי, הוא חלק מהמשפחה.
מעניין לגלות ש-83% רואים את החיות שלהם כישויות אינדיבידואליות. בדיוק בגלל זה, אני שם כעת דגש רב יותר על מה שאני מאכיל אותם. כמעט חצי מהבעלים היו פתוחים לאפשרויות חלופיות של מקורות חלבון, כמו חלבון מחרקים, במיוחד אם המחיר מתאים. עם זאת, עבור רבים, המחיר נשאר הקריטריון החשוב ביותר בעת הרכישה.
מה שמדאיג אותי: רק 72% חושבים שהחיות שלהם בריאות, בעוד שבשנת 2020, אחוז זה היה 80%. עלויות הווטרינריות הגוברות מעמיסות על יותר משני שליש מהבעלים, ורבים מהם מצטיידים מראש. במקביל, 47% רוצים פתרונות דיגיטליים כמו אפליקציה לבריאות החיות שלהם.
בסופו של דבר, המחקר מראה בעיקר דבר אחד: החיות שלנו מלוות אותנו רגשית, אך אנו ניצבים בפני אתגרים חדשים - החל מהעלויות ועד לקיימות. אני מקווה שהתעשייה תתייחס ברצינות לתוצאות אלה.
Agria וההתאחדות השוודית לכלבים פרסמו סקר חדש על חיות מחמד, והמספרים מעניינים לכל מי שאוהב חיות. הסקר נערך על ידי Novus ומבוסס על תשובותיהם של 10,284 בעלי כלבים וחתולים בגילאי 18 עד 89. הסקר הקודם נערך ב־2024.
הכותרת המרכזית היא ששיעור משקי הבית השוודיים שיש בהם כלב או חתול עלה בקצת יותר מנקודה אחוזית. כעת ל־31% ממשקי הבית, כלומר קצת יותר משליש, יש לפחות חיית מחמד אחת.
הכלבים הולכים ומתרבים. האוכלוסייה גדלה ב־2.7% והגיעה ל־951,000, ול־15% ממשקי הבית יש כלב. העלייה החזקה ביותר בסטוקהולם, במרכז-מזרח שוודיה, בסמלנד ובדרום המדינה. מעניין שב־741,000 בתי אב בוגרים אחד לפחות וללא ילדים, וההודעה לעיתונות פירשה זאת כסימן לשינוי באורחות החיים.
החתולים, לעומת זאת, ירדו ב־3.5% מאז 2024, לכ־1,582,000. ובכל זאת החתול הוא בבירור חיית המחמד הפופולרית ביותר בשוודיה: ל־20% ממשקי הבית יש לפחות חתול אחד. הם פופולריים במיוחד במשפחות עם ילדים, שם ל־30% ממשקי הבית עם ילדים מתחת לגיל 15 יש חתול.
מוניקה טובלִיד, מנהלת Agria בשוודיה, מכנה את העלייה במספר הכלבים החדשה המשמחת של השנה, ומציינת שהחתול עדיין בראש, לא בכדי בקרב משפחות עם ילדים. מבחינתי, המעניין ביותר הוא עד כמה חיות המחמד הולכות יד ביד עם אורח החיים שלנו. ככל שיותר אנשים גרים ללא ילדים בבית, נראה שיותר מהם בוחרים כלב כדי לחלוק איתו את היום־יום.
קראתי כתבה של העורך של Bezprawnik על כמה עולה לטפל בכלב, ואני רוצה לשתף את המספרים החשובים, כי כל בעל חיית מחמד צריך להכיר אותם.
הכותב, שיש לו כלב ושתי חתולות, מספר כמה סיפורים. הסרת אבנית משיניו של כלב מוזנח שאימץ עלתה ב-2022 כ-200 זלוטי אצל רופא שיניים לבני אדם (בלי הרדמה), ושנה לאחר מכן אצל וטרינר 400 עד 500 זלוטי. חטיף בעלות של כ-10 זלוטי הפריע לקיבה של הכלב, והדבר הסתיים בביקור חירום ביום ראשון, עם צילום רנטגן וזריקה נגד הקאות: כ-700 זלוטי, מהם 300 זלוטי תוספת על עבודה ביום חופשי. הכותב לא רכש ביטוח, כי לא ידע את ההיסטוריה המלאה של הכלב, והחריגים בתנאים הכלליים הרתיעו אותו.
הכתבה מביאה גם מחירים משוערים לכלבים לשנת 2026. עיקול הקיבה עולה בדרך כלל עד 5,000 זלוטי. קרע בצלב הברכיים כ-2,000 עד 6,000 זלוטי. שבר ברגל נע בין 1,000 ל-6,000 זלוטי, תלוי אם מספיק גבס או שנדרשים לוחיות ובורגים. כימותרפיה עולה עד 2,000 זלוטי לטיפול, רנטגן או אולטרסאונד עד 400, הסרת אבנית עד 500, סירוס בין 300 ל-1,000, ויום אשפוז עד 400 זלוטי.
הכותב מציין שהמחירים תלויים בעיר, במוניטין של המרפאה ובגודל הכלב, כי כלב גדול צריך יותר תרופות וחבישות. הוא גם מעיר שבדיקת דם לכלב או לחתול עשויה לעלות פי כמה מבדיקה לאדם, ושלבעלי חיים אין מערכת בריאות ציבורית.
מבחינתי המסקנה פשוטה: כדאי לשמור כרית כספית לחיית המחמד, ולקרוא בעיון את תנאי הביטוח לפני שרוכשים אותו או דוחים אותו.
הרבה אנשים רואים בהקאות של חתול חלק רגיל מהחיים של חתולים, ואפילו חומר לסרטונים מצחיקים. קראתי כתבה של CNN Brasil שמסבירה מדוע הגישה הזו עלולה לעכב טיפול, ולכן החלטתי לסכם אותה כאן.
הכתבה מזכירה שהתפיסה הזו עלולה לדחות את האבחון של בעיות חמורות. כדור שיער אמיתי (טריכובזואר) הוא מסה כהה וגלילית של שיער מכווץ, שנדיר להקיא אותה, למעט אצל חתולים ארוכי שיער או חתולים עם בעיות קיבה. הקאה של אוכל, מרה או כמה סיבי שיער בודדים היא סיפור אחר. תמונות או סרטונים של מה שהחתול הקיא עוזרים מאוד לוטרינר.
נקודה אחת שמצאתי מעניינת: הווטרינרית ברונה אוליביירה, מ-Med. Felina, מסבירה שמה שבעלים חושבים שהוא הקאה הוא לעיתים שיעול, אחד הסימפטומים של אסתמה בחתולים. חתול עלול להשתעל יבש או עם הפרשה, ובעלים שמים לב לרוב רק שהחתול בולע ריר. העצה שלה ברורה: אם חתול משתעל, בררו את הסיבה, כי ככל שמטפלים מוקדם יותר, איכות החיים טובה יותר.
הכתבה מבחינה גם בין הקאה לבין רגורגיטציה. לפי המומחית לחתולים פאטי בסטוס, רגורגיטציה היא פסיבית, בלי מאמץ נראה לעין, והאוכל חוזר בצורתו המקורית, ללא מרה. הקאה מלווה בדרך כלל בליקוק שפתיים, אי-שקט ורוק מוגבר, יחד עם התכווצויות בטן. רגורגיטציה תכופה אינה נורמלית, ואכילה איטית יותר במנות קטנות יותר יכולה לעזור.
ומתי כדאי לדאוג? אם חתול חולה מקיא כמה פעמים בזמן קצר, טיפול במחלת הבסיס עשוי לפתור את העניין. אבל הקאה כמה ימים בשבוע במשך שבועות דורשת בירור, גם אם החתול נראה בריא והבעלים כבר התרגל לכך. הלקח שאני לוקח מזה: להתרגל למשהו לא אומר שהוא נורמלי.
קראתי דיווח של Al Jazeera Net על האגמה הקוצנית של עומאן, זוחל שהפך לנחשק מאוד בשוק חיות המחמד האקזוטיות. בכתבה יש דברים שכל מי ששוקל לרכוש חיה נדירה צריך לדעת.
הדיווח נפתח ברקע. לפני כמה חודשים סיכלה משטרת עומאן ניסיון להבריח את הלטאה דרך שדה התעופה הבינלאומי במסקט. ב־2012 נתפס במנחת מינכן נוסע שהגיע מעומאן עם עשרות כאלה. הכותב איתר מודעות מכירה אחרונות במחיר של 700 עד 1,000 יורו לחיה: 999 יורו בגרמניה, 700 באוסטריה, 800 בצרפת ו־1,000 ביוון.
הלטאה חיה רק באזורי חוף ומדבר מוגבלים בעומאן. היא אנדמית, חופרת מחילות באדמה ומבלה בהן חלק גדול מחייה. במשך זמן רב חסר למדע מידע מספק עליה. הזוחלן הגרמני תומאס ווילמס העריך במחקר משנת 2002 שמספר הדגימות הידועות למדע לפני תחילת המחקר ב־1998 לא עלה על שלושים. לאחר מכן החל תוכנית רבייה מדעית, ותועד הרבייה המוצלחת הראשונה בשבי. חובבים רואים בכך את תחילתו של השוק הזה.
החלק המדהים ביותר הוא שאלת "הלבנת המקור". ד"ר עומר אל־שייח'לי מאוניברסיטת בגדאד סבור שההצלחה בגידול בשבי עלולה לשמש כיסוי להברחת חיות בר שמוצגות כמגודלות בשבי. הדוח "חיות בר גנובות 2" של הארגון Pro Wildlife הצביע על פער בין היצוא שעומאן הצהירה עליו לבין מספרים גדולים בהרבה ברישומי מדינות אחרות שמופיעים כמגודלות בשבי: 182 בארצות הברית, 130 בשוויץ ו־120 בהולנד.
רשות הסביבה של עומאן מתארת בדוח השנתי שלה לשנת 2025 את הלטאה כמין בעל חשיבות אקולוגית ואינדיקטור חיוני לבריאותן של מערכות אקולוגיות צחיחות. המסקנה שלי פשוטה: נדירות מעלה את המחיר, ומחיר גבוה מגביר את הסכנה לחיה בטבע. לכן לפני רכישת כל חיה אקזוטית כדאי לשאול מאיפה היא הגיעה.
בזמן קריאת כתבה ארוכה של Zooinform על גילם של חיות המחמד שלנו, כמה מספרים משכו את תשומת ליבי. לפי הכתבה, בערך חיית מחמד אחת מכל ארבע ברוסיה מעל גיל שבע. שבע שנים הן סף מוסכם לצורכי סטטיסטיקה ותכנון מוצרים, ולא הרגע המדויק שבו הזקנה מתחילה: כלבים גדולים מזדקנים מוקדם יותר, קטנים מאוחר יותר וחיים יותר. חיות מחמד חיות בדרך כלל יותר היום, בזכות תזונה טובה יותר, טיפול וטרינרי נגיש, בדיקות מניעה וחיסונים.
הכתבה מצטטת גם מפקד מ-2023 שערך המרכז ללימוד התזונה ורווחת בעלי החיים יחד עם IPSOS: ברוסיה יש 49.2 מיליון חתולים ו-25.5 מיליון כלבים, ו-23% מהחתולים ו-25% מהכלבים מעל גיל שבע.
בנושא התזונה כותב המחבר שאין ”דיאטה לקשישים” אוניברסלית. כלבים בשלב הראשון של ההזדקנות מאבדים פעילות ומשמינים בקלות, והשמנה מחמירה כאבים ודלקות במפרקים, ולכן לעיתים קרובות נדרשות מנות דלות בקלוריות. בשלבים המאוחרים יכול לקרות ההפך: ירידה במשקל ובמסת השריר, חוש ריח מוחלש וצורך במזון ארומטי ועשיר באנרגיה יותר. אצל חתולים בולטת מחלת כליות כרונית, ולכן בדיקות והמעקב הקבועים חיוניים. פרט מעניין: במחקר של Royal Canin חתולים מבוגרים (בממוצע בני 11) העדיפו מזון רטוב שחומם לכ-37 מעלות צלזיוס, כנראה משום שהריח חזק יותר.
לגבי תוספי תזונה, הטקסט כן: חומצות אומגה-3 (EPA ו-DHA) הן הנחקרות ביותר, ההוכחות למוצרים רבים אחרים אינן מספיקות, והם אינם מחליפים אבחון וטיפול. מהדברים המעשיים לבית מומלצים מדרגונים ומדרגות, מיטות אורתופדיות, שטיחונים נגד החלקה ומעמדים לקערות.
בחלק של השאלות והתשובות בסוף נכתב שחיות מחמד צעירות ובריאות צריכות בדרך כלל ביקור אחד בשנה אצל הווטרינר, ואילו מבוגרות כדאי שיבקרו כחצי שנה. ההליכות צריכות להיות קצרות יותר, אבל תכופות יותר. בשבילי הטקסט הזכיר שהזקנה של חיית מחמד אינה מחלה, אלא תקופה שאפשר להתכונן אליה מראש.
כתבה שפורסמה ב-Posta מביאה נתונים מעניינים על התקציב היומיומי של בעלי חיות מחמד, ורציתי לשתף בהם.
לפי הכתבה, תעשיית חיות המחמד בטורקיה מגיעה לכ-70 מיליארד לירות. בעולם, הענף היה שווה כ-250 מיליארד דולר ב-2025, מתוכם כ-30 מיליארד רק שוק מזון החיות. בטורקיה יותר ממחצית המכירות מגיעות ממזון, ומזון לחתולים ולכלבים יחד מהווה יותר מ-60% מהסך. כ-70% מהמשקים הביתיים שיש בהם חיות מחמד מחזיקים לפחות חתול אחד.
אֶרֶן אוג'ונג'ו, מנכ״ל קבוצת Anadolu Pet, אומר שהענף צמח בשנים האחרונות בשיעורים דו-ספרתיים, והוא צופה שמזון פרימיום וסופר-פרימיום יצמח מהר יותר משוק הכול. הצרכנים, לדבריו, מסתכלים היום על איכות הרכיבים, מקור החלבון ואמינות הייצור. בין גורמי הצמיחה נמנים עיור, עלייה במספר משקי הבית של יחיד, שינויים באורח החיים אחרי המגפה והתפיסה של בעלי חיים כבני משפחה. גם גזעי כלבים קטנים פופולריים, כי הם מתאימים לחיי דירה.
גם אומדני העלויות החודשיות בולטים. מזון לחתול בוגר עולה בין 500 ל-2,000 לירות, ובקטגוריית הפרימיום בין 2,500 ל-4,500 לירות. לכלב קטן בין 500 ל-2,500 לירות, ולגזע גדול מ-1,000 לירות ולעיתים מעל 5,000. הסכום בפועל תלוי בסוג המזון, בגיל ובמשקל של החיה ובצרכים תזונתיים מיוחדים, אם יש.
הכתבה מזכירה גם את Effeffe Pet Türkiye, מיזם משותף שהוקם ב-2016 על ידי Anadolu Pet Group והחברה האיטלקית Effeffe. למפעל שלה בסאליחלי שבמחוז מניסה יש קיבולת שנתית של 50 אלף טון, והוא מייצא ליותר מ-40 מדינות ושואף להעלות את חלק היצוא מהמחזור מ-25% ל-50%.
מה שנשאר לי בראש הוא זה: כשמביאים הביתה חתולה חמודה, לוקחים על עצמנו גם הוצאה קבועה שצריך לתכנן.
אם יש לכם כלב או חתול, הידיעה הזו ממשרד החקלאות ראויה לתשומת לב. ביום שלישי, 6 באוקטובר 2026, קיים המשרד בג'קרטה דיון קבוצתי ממוקד (FGD) כדי לנסח הנחיות ליישום רווחת בעלי חיים בגידול כלבים וחתולים.
I Ketut Wirata, מנהל בריאות הציבור הווטרינרית בהנהלה הכללית לבעלי חיים ובריאות החיות, מסביר את הסיבה: הביקוש לכלבים וחתולים כחיות מחמד ממשיך לעלות, והגידול כבר לא נעשה רק על ידי עסקים, אלא גם על ידי קהילות ופרטים. המשרד רוצה שהצמיחה הזו תלך לפי עקרונות בריאות ורווחה של בעלי חיים.
לדברי Wirata, גידול אחראי חייב להתחשב במצב האם, בבריאות הגורים, בצרכים הבסיסיים, בתזונה ובהתנהגות טבעית. בין הסיכונים שהודגשו: שימוש מוגזם בנקבות רבייה, ניהול רבייה לא נכון, מתקנים לא מספיקים, והתרבות בתוך המשפחה שלא מנוהלת היטב, מה שמגביר את הסיכון לבעיות גנטיות אצל הצאצאים. המשרד הדגיש גם את הצורך למנוע גידול המוני שמזניח את הרווחה, שבו מרחב, תברואה, תזונה, טיפול רפואי והזדמנויות להתנהגות טבעית נשכחים בקלות.
הבסיס המשפטי הוא תקנה מס' 32 לשנת 2025 של שר החקלאות בנושא יישום רווחת בעלי חיים, ותקנה מס' 34 לשנת 2025 בנושא רישוי עסקים מבוסס סיכון במגזר החקלאי. ההנחיות הטכניות שנכתבות צפויות לכלול שיטות גידול טובות, זיהוי סיכונים בריאותיים, רווחת בעלי חיים ומחלות זואונוטיות, וכן הנחיה ופיקוח. Wirata ביקש גם מהמשתתפים להעביר הערות מפורטות מניסיונם בשטח, כדי שההנחיות יישארו ריאליות.
אני רואה בזה צעד מעודד. אם אתם מתכננים לקנות גור או גורת חתולים, שווה לשאול קודם איך מטפלים באמא.
קראתי כתבה ב-Thanh Niên על קרציות ופרעושים אצל חיות מחמד, ורציתי לשתף בה, כי עדיין הרבה אנשים חושבים שזו בעיה רק של כלבים וחתולים.
לפי הכתבה, מרפאה וטרינרית בהואה מקבלת ללא הפסקה מקרים של טפילי דם שמועברים על ידי קרציות ופרעושים. ד״ר טראן קונג באנג, מנהל המרפאה הווטרינרית MB Vet Huế, אמר שבשבועיים בלבד המרפאה קיבלה וטיפלה ביותר מ-30 כלבים החולים במחלה, וכינה את המצב מדאיג. קרציות מעבירות את טפילי הדם Babesia ו-Ehrlichia, שגורמים לכלבים לחום גבוה, דימום מהאף ודם בשתן, ויכולים להביא למוות אם לא מטפלים בזמן. כלבים רבים מתו אחרי שהגיעו למרפאה, כי הבעלים שלהם לא התייחסו לבעיה ברצינות.
הסיכון לבני אדם חשוב באותה מידה. קרציה שנופלת על הרצפה יכולה לטפס על מיטה ולנשוך אדם, וזה עלול לגרום לקדחת מנוקדת או למחלת ליים. אצל ילדים, תולעי עגל של כלבים וחתולים (Toxocara) עלולות לגרום לגרד עור ממושך, לחרלת, לשיעול, לראייה מטושטשת ואפילו להתכווצויות. תולעים מסוג אנקילוסטומה חודרות דרך העור של כפות רגליים יחפות כשהולכים על אדמה מזוהמת בצואת בעלי חיים, ותולעת הסרט של הכלב (Echinococcus) עלולה ליצור ציסטות בכבד ובריאות, ובדרך כלל זה דורש ניתוח.
ד״ר באנג נותן כמה המלצות קונקרטיות: הפטרה קבועה מתולעים (גורים וגורי חתולים כל שבועיים עד גיל שלושה חודשים, אחר כך כל חודש עד גיל שישה חודשים, כלבים בוגרים כל שלושה חודשים), לא לתת בשר נא, לא לתת לחיית המחמד לשוטט במקומות שיש בהם צואה של בעלי חיים אחרים, לשטוף ידיים בסבון אחרי משחק עם חיית המחמד, לאסוף את הצואה כל יום ולחטא את הרצפה. לא לתת לחיה ללקק את הפנים או לישון במיטה שלכם לפני שהקרציות והתולעים נשלטים לגמרי. אם ילד סובל מגרד עור או לחרלת שחוזרים שוב ושוב אחרי מגע עם חיית מחמד, כדאי לבדוק אותו.
בשבילי המסר של הכתבה פשוט: לטפל היטב בחיית המחמד זה גם לדאוג לבריאות של כל המשפחה.
מי שיש לו כלב או חתול יודע שביקור אצל הווטרינר יכול להכביד על הכיס. Keuze.nl ריכז את הנתונים לשנת 2026, ואני רוצה לשתף אותם כאן.
ייעוץ רגיל עולה לכלב כ-33 עד 86 יורו ולחתול 33 עד 60 יורו. ייעוץ חירום בערב או בלילה עולה לכלב בין 105 ל-560 יורו, ולחתול בין 100 ל-220 יורו. ניתוח פשוט עולה לכלב 500 עד 1,500 יורו, וסירוס 389 עד 525 יורו. טיפולים בסרטן מגיעים במהירות ל-1,500 עד 3,000 יורו. המחירים שונים מאוד בין מרפאה למרפאה. לשירותים הווטרינריים חל גם שיעור מע”מ גבוה של 21%, והתעריפים עלו בשנים האחרונות במהירות של עד פי שלושה מהאינפלציה.
הממשלה רוצה לטפל בעלויות הגבוהות. מזכירת המדינה ארקנס רוצה כללים שיגבילו את רווחי הווטרינרים, שקיפות רבה יותר בתעריפים, טיפול חירום טוב יותר ופתרון למחסור בכוח אדם. תקרות מחירים לא ייכנסו לתוקף לעת עתה, ולכן לבעלי החיות צפוי מעט שינוי בטווח הקצר.
מה אפשר לעשות בעצמכם כבר עכשיו? הכתבה מציינת שלושה דברים: לבדוק אם המרפאה שלכם שייכת לרשת ולבקש מחירון, לבקש מראש הערכת עלות בכתב, ולשקול ביטוח לחיית המחמד שיכול להחזיר עד 90% מההוצאות. לפי הכתבה, ביטוח בסיסי לכלב מתחיל בסביבות 15 יורו לחודש, ולחתול ב-9 יורו. יש לבדוק אם מחלות תורשתיות או מולדות מכוסות, כי לא כל חברת ביטוח מכסה אותן. לגזעים עם בעיות נשימה ידועות, כמו הבולדוג הצרפתי, הביטוח עשוי להחזיר את עלותו מהר יותר. אם אינכם יכולים לשלם על הטיפול, הקרן Stichting Sterk voor Dieren מציעה לפעמים סיוע כספי.
אני מוצא את הסקירה הזו מועילה: עדיף לבנות כרית ביטחון מראש מאשר לחשב בחצות הלילה.
לרגל יום בעלי החיים הבינלאומי, la Repubblica פרסם מחדש את נתוני Eurispes על הקשר בין האיטלקים לחיות המחמד. מה שהכי הפתיע אותי הוא הניגוד: החיבה גדלה, אבל גם החשבון בבנק.
ב-2026 בערך אחד מכל שלושה איטלקים חי עם לפחות בעל חיים אחד. הכלב חוזר להקדים את החתול (41% לעומת 37.1%), אחרי התיקו של 2025. אבל מה שבאמת משתנה הוא ההוצאה: ב-2015 כמעט מחצית הוציאו פחות מ-30 יורו בחודש; היום הקבוצה הזאת ירדה ל-16%, הרוב מוציאים בין 31 ל-100 יורו, ויותר מרבע עוברים את ה-100. יותר ממחצית מוציאים מעל 50 יורו על אוכל בלבד.
יש גם צד חיובי, לדעתי: האימוץ משתנה. ב-2017 החנות הייתה הערוץ שהוזכר הכי הרבה; היום כמעט 40% מבעלי החיים מגיעים מהרחוב או ממקלט. 23% מבעלי חיות המחמד לא לקחו חיות נוספות מסיבות כלכליות, ו-11.4% ממי שאין להם נאלצו לוותר על כך לגמרי.
כשקראתי את זה, חשבתי על החברים שלי שמדברים על ביטוחים, על הורשה לטובת הכלב, על וטרינריה חברתית. לאהוב בעל חיים לא אמור להפוך לפריבילגיה. המספרים אומרים שהקשר חזק מתמיד — ושנדרשת מדיניות שתקל על עלויות הטיפול, לא רק כוונות טובות.
