Als ich mit dem 3D-Druck angefangen habe, war ich schnell überfordert — und hätte mir gewünscht, jemand hätte mir ein paar ehrliche Tipps mitgegeben. Genau die will ich hier teilen, aus eigener Erfahrung und aus einer Anleitung, die mir selbst geholfen hat.
Das Wichtigste zuerst: Lerne die Theorie, bevor du wild drauflosdruckst. Versteh den Unterschied zwischen FDM, SLA und Co., was eine STL-Datei ist und wie Filament sich verhält. Und nimm dir Zeit für deinen ersten Drucker — die Einstellungen wie Bett-Kalibrierung, Drucktemperatur und Geschwindigkeit entscheiden über Erfolg oder Frust.
Gerade am Anfang lohnt sich gutes Material. Billiges Filament oder Resin führt oft zu unregelmäßigen Drucken und ist schwerer zu verarbeiten. Und behalte den Drucker im Auge, besonders bei langen Drucken — das ist auch ein Sicherheitsthema.
Mein bester Rat: rüste nicht sofort auf. Viele Anfänger (ich eingeschlossen) wollen direkt neue Firmware oder Hardware einbauen und handeln sich damit Fehler ein. Arbeite erst mal mit dem Gerät, wie es ist. Und wenn es mal hakt — mach Pausen. Frust gehört dazu, aber der Spaß an den eigenen Drucken auch.
Bleib neugierig: Die Technik entwickelt sich ständig weiter, lies Artikel, schau Messen, sammle Ideen. Dann wird aus dem Einstieg schnell eine richtige Leidenschaft.
Quelle: threedom
מדפסות שרף שולחניות נוטות להיות קטנות מדי כשרוצים להדפיס קסדה בגודל אמיתי או אצווה גדולה של חלקים. Anycubic Photon P1 Max מנסה לפתור את הבעיה, והסקירה של 3DWork היא אחת המקיפות ביותר שקראתי עליה.
הנתונים המרכזיים: נפח הדפסה של 285.5 x 214 x 300 מ"מ (18.3 ליטר), כמעט פי שלושה מה-Photon P1 הרגילה, ומסך מונוכרומטי 12K בגודל 14 אינץ' עם פיקסלים של 24.8 מיקרון. יש בה בורג כדורי C7 עם מסילות לינאריות בציר Z, פלטת בנייה פלדה במשקל 3.5 ק"ג, סרט Wave Release ומיכל מחומם של 1.9 ליטר שניתן לכוונו עד 40 מעלות ומתאים לשרפים של עד 8,000 cps.
במהלך שבועות הבדיקה לא אירעו כשלי הדפסה שנבעו מהמכונה עצמה. ההידבקות נשארה אחידה על כל הפלטה, פרטים דקים כמו קפלים או נוצות יצאו טוב, ולא נראה הבדל בהקשחה בין המרכז לפינות.
גם החסרונות ברורים. פלטת הפלדה כבדה ומשטחה השטוח אוגר שרף, המכסה מאפשר לריחות לצאת ללא מפלט פעיל, מצלמת המעקב ברזולוציה של 640x480 ונראית כתומה, ותחנות הרחצה וההקשחה לפורמט גדול יקרות. בנוסף, כשהדפסה נכשלת הפסד השרף גדול יותר.
בסופו של דבר, ה-P1 Max עומדת במה שהיא מבטיחה ומתאימה לחובבי קוספליי, מכיני אביזרים להצגה ולייצור בסדרות קטנות. היא לא הבחירה הטובה ביותר אם מדפיסים בעיקר מיניאטורות, יש מעט מקום, או שזו הפעם הראשונה בשרף. הכותב מציין ש-Anycubic השאילה לו את המכונה, וזה לא השפיע על התוכן.
מקור: 3DWork
הסיבוב הראשון במאבק הפטנטים בין Stratasys ל-Bambu Lab הסתיים, אבל המשחק עדיין לא נגמר. ב-17 בספטמבר קבע מושבעים פדרלי במחוז המזרחי של טקסס שארבע חברות הקשורות ל-Bambu Lab הפרו בכוונה ארבעה פטנטים של Stratasys, וקבע פיצויים של 27.6 מיליון דולר. זה פסק הדין הראשון בתביעה שהחלה באוגוסט 2024, ומשפט שני כבר ממתין. Bambu Lab הודיעה שהיא חולקת על פסק הדין ושתבקש עיון חוזר ותערער.
כמה ימים אחר כך, ב-22 בספטמבר, החברה חשפה את ה-R1, מכונת חריטה וחיתוך בלייזר CO2 בעוצמה של 55 וואט. זה המוצר הראשון של Bambu שאינו קשור ישירות להדפסה תלת-ממדית, ובשבילי זו הידיעה המעניינת ביותר בכל הסיפור.
ה-R1 חותכת וחורטת עץ, אקרילי, עור, נייר ובד, וגם חורטת זכוכית, אבן ומתכת צבועה. היא מעבדת לוח דיקט עד עובי של 18 מ״מ ואקרילי עד 20 מ״מ, בשטח עבודה של 600 x 300 מ״מ. התכונה המעניינת ביותר היא Auto Laser Alignment. מי שעבד עם לייזר CO2 יודע כמה מייגע ליישר את המראות בעזרת נייר תרמי וברגים. לפי Bambu, המערכת מזהה את הקרן ומתקנת אותה באמצעות מפעילים ממונעים בתוך דקה בערך.
חלק מהפתרונות הגיעו ממדפסות: פיצוי רטט שמונע ringing בהדפסות תלת-ממדיות, וכוח שמותאם למהירות כדי לשמור על גוון אחיד. ה-R1 משתמשת באותו חשבון MakerWorld ובתוכנת Bambu Suite. ההזמנות המוקדמות פתוחות במחיר 2,499 דולר בארצות הברית ו-2,499 יורו באיחוד האירופי, והמשלוחים מתחילים באוקטובר.
מקור: 3Dnatives
החודש נתקלתי במדריך של MundoBytes על כיול מדפסות תלת-ממד, שמסדר דבר שכמעט כולנו חווינו: חצי שעת הדפסה שנזרקת לפח בגלל הגדרה קטנה אחת. הרעיון המרכזי פשוט. כמעט כל התקלות נפתרות בשלושה דברים: היסט Z, טמפרטורה ותחזוקת המכונה.
בחלק הבסיסי הטקסט מדגיש ליישר את משטח ההדפסה לעיתים קרובות, ידנית או בעזרת חיישן, ולכוונן את היסט Z כך שהחוט ידבק בלי לסתום את הזרבובית. כנקודת ייחוס לטמפרטורה, PLA פועל בין 190 ל-220 מעלות צלזיוס ו-ABS בין 230 ל-270, וכדאי לשמור על משטח יציב כדי להימנע מהתכווצות פתאומית. לשכבה הראשונה ממליצים להתקדם לאט, בערך 25 מ"מ לשנייה.
מה שאהבתי במיוחד הוא רשימת האבחון, כי היא מובילה ישירות מהתסמין לסיבה. אם השכבה הראשונה לא נדבקת: מנקים את הבסיס באלכוהול, מאטים ומשתמשים ב-brim או raft. נגד עיוות (warping): משטח חם, ובמקרה של ABS תא סגור. חוטים דקים (stringing) במערכות Bowden נלחמים בהם על ידי העלאת הנסיגה (retraction) החל מכ-8 מ"מ. בהזרקת יתר מורידים את הזרימה בתוכנת החיתוך; כשיש רווחים בין המילוי לדפנות מעלים את החפיפה ל-20 עד 25 אחוזים. רגל הפיל משתפרת אם מורידים מעט את טמפרטורת המשטח אחרי השכבה הראשונה, וסדקים בחלקים גבוהים מתוקנים בדרך כלל על ידי העלאה של כ-10 מעלות בטמפרטורת המזריק.
שימושי בעיניי שהמדריך מזכיר גם את הדברים המשעממים: שימוש בחוט של מותגים מוכרים, הימנעות מחוט לח, ובדיקה מדי פעם של רצועות, ברגים וכבלים. זה טקסט שכדאי לשמור במועדפים לפעם הבאה שהדפסה משתבשת ולא יודעים מאיפה להתחיל.
מקור: MundoBytes
Klipper הפך לתקן עבור בעלי מדפסות רבים, אבל מאמר של Алексей Свиридкин בבלוג של Ænix מעלה שאלה לא נוחה: מה קורה אם פרויקט נשען על אדם אחד? הכותב מבהיר שזו דעתו האישית, ומגבה אותה בטיעונים מסוימים למדי.
הטענה המרכזית: הקוד של Klipper מצוין, אבל הפרויקט אינו מאורגן כמו ארגון. ב-CONTRIBUTING.md מופיע רק Kevin O'Connor. יש ארבעה סוקרים, אבל רק לו יש הרשאת commit ל-master, ולכן גורם האוטובוס הוא אחד. מעקב הבאגים סגור למעשה: נשארה בעיה אחת פתוחה שמציינת שאינו בשימוש, והדיונים עברו לפורום שבו מחכים יותר מ-200 PR.
כדוגמה הכותב בוחן את PR מספר 6826, שמוסיף האזנה על שקע TCP לצד שקע Unix. לפי ההערכה שלו, המבוססת על תמונת Docker של mkuf/moonraker, יותר מ-400 אנשים היו משתמשים בתכונה, אבל לא הגיעה תשובה עניינית. כתוצאה מכך, תכונות שאינן בליבה נודדות לפורקים. Snapmaker שינתה כ-20% מבסיס הקוד עבור המדפסת U1 שלה, ו-Creality וספקים אחרים משגרים גרסאות ישנות וקפואות.
לדברי הכותב, פורקים יקרים לספקים בגלל rebase ו-backport, ולכן יש לתרום לענף הראשי במקום שבו ערוץ הקבלה עובד. לפורקים מסחריים הוא מציע קרנות ניטרליות בדוגמת OpenTofu, Valkey ו-OpenSearch.
אפשר לא להסכים עם חלק גדול מהדברים, אבל מי שבוחר מדפסת וקושחה מרוויח לדעת על איזו מערכת אקולוגית הוא נשען. בעיניי, המסקנה המרכזית היא שרישיון פתוח אינו מבטיח פיתוח פתוח.
מקור: Habr (Ænix blog)
מי שמדפיס בשרף יודע שההדפסה היא רק חצי מהעבודה. אחריה מגיע החלק המלוכלך: להוציא את החלק, עדיין רטוב משרף לא מוקשה, מהפלטה, להעביר אותו לתחנת שטיפה, לתת לו להתייבש ורק אז לרפא עם UV. כל העברה היא הזדמנות למרוח את הכפפות או את השולחן. ה-S10 החדשה של UniFormation מנסה לבטל את ההעברות האלה, והרעיון באמת מעניין אותי.
ה-S10 משתמשת במסך LCD מונוכרומטי של 16K עם מקור אור של 405 ננומטר. בסיום ההדפסה הפלטה מסתובבת כדי לנקז שרף עודף, מכסה מחליק מעל המיכל והחלק עובר למיכל שטיפה שנפחו עד 9 ליטר. השטיפה מתבצעת בשני סבבים: הפלטה זזה מצד לצד ואז נוטה כדי לנקז, ואחר כך מסתובבת אל פתח ייבוש שנושף אוויר בטמפרטורה של 35 עד 45 מעלות צלזיוס, והכול מאחורי דלת סגורה.
זה עדיין לא לגמרי ללא מגע יד. עדיין צריך להוציא את המודל, להסיר את התמיכות ולבצע פוסט-ריפוי, אם כי ניתן להרכיב על המכונה מודול ריפוי אופציונלי מסוג plug-and-play. נפח הבנייה הוא 223 x 125.9 x 200 מ״מ. המכונה מגיעה מיושרת מראש, עם הזנה וחימום אוטומטיים של השרף, וחיישני לחץ אמורים לזהות גופים זרים במיכל. היא עובדת עם Chitubox ו-Lychee וגם עם תוכנת החיתוך של החברה, שכוללת חמישה פרופילים לשרף.
לחוות הדפסה יש גם את ה-S10 Fluid Hub האופציונלי, שמשרת עד שלוש מכונות ומחזר את נוזל השטיפה בשני שלבים כדי להאריך את חיי ה-IPA. היצרן מכוון בעיקר לשחקני משחקי שולחן ולצבעי מיניאטורות. קמפיין Kickstarter בדרך, כך שהתוצאות בשטח עדיין לא ידועות, אבל אני מקווה שזרימת עבודה נקייה יותר עם שרף תצליח.
מקור: 3Dnatives
Stratasys הכריזה על מערכת F870 FDM, פלטפורמת ייצור תוספי בקנה מידה גדול. היא נמצאת בליגה אחרת לגמרי ממדפסות FDM ביתיות, עם נפח בנייה מרבי של 1000×610×610 מ״מ.
ההכרזה פורסמה ב-9 בספטמבר 2026 (שעון מקומי), ולפי הדיווחים מחלקת הנדסת הייצור של טויוטה בצפון אמריקה וחברת Rivian Automotive כבר מאמצות את המערכת. היא משמשת לתבניות ולכלי עזר לייצור ברכב, למתקנים גדולים לאחיזה, לכלי הרכבה ולמדי בדיקה. היתרון שמעריכים בו הוא היכולת להדפיס בתוך המפעל עצמו את הכלים שנדרשים בשטח.
תכונה בולטת היא תא בקרת טמפרטורה שמחמם את כל שטח הבנייה, ולא רק את משטח ההדפסה. חלקים גדולים נוטים להתעוות בגלל הבדלי טמפרטורה, ולכן חימום התא כולו נראה כגישה הגיונית. גם מי ש-FDM הוא תחביב עבורו מכיר היטב את המאבק בעיוות.
החומרים הנתמכים הם Nylon 12CF, ASA ו-ABS, ובנוסף חומר חדש בשם FDM ABS Draft (אפור). במיוחד Nylon 12CF עם סיבי פחמן אמור לספק את החוזק, הנוקשות והעמידות שנדרשים לתבניות ולמתקני האחיזה בקו הייצור. החברה מסבירה שניתן לייצר בעזרתו תבניות גדולות וחלקי שימוש סופי, תוך שמירה על החזרתיות, העמידות והתפוקה שמתקני ייצור דורשים.
זהו עולם שונה לגמרי ממכונות שולחניות, אבל מעניין לראות עד כמה טכנולוגיית FDM הוגדלה לשימוש בקווי ייצור של רכב.
מקור: MONOist
ה-Creality SparkX i7 הוא מדפסת FDM עם מיטה נעה, הנמכרת עם כמה מערכות חוט, וניתוח של 3DWork עוזר להבין איזו מהן שווה את הכסף. הוא פותח בהבהרה של-Creality אין גרסה בשם CFS Line. התצורות הרשמיות הן ארבע: Standalone, Autofill Combo (CFS Mini), Nano Combo (CFS Nano) ו-Color Combo (CFS Lite).
הבסיס הטכני איתן: נפח הדפסה של 260 x 260 x 255 מ"מ, מהירות מרבית של 500 מ"מ לשנייה עם תאוצה של עד 10,000 מ"מ לשנייה בריבוע, אקסטרדר בהנעה ישירה עם הוטאנד להחלפה מהירה, זרבובית פלדה מקשיחה עד 300 מעלות צלזיוס, מיטה מחוממת עד 100 מעלות עם לוח PEI מחוספס משני הצדדים, ופילוס אוטומטי עם חיישן מד מתיחה. התוכנה שבה משתמשים היא Creality Print, המבוסס על OrcaSlicer.
ה-CFS Nano מוברג על הפורטל, מקטין את שטח הבסיס האופקי ב-37% ומחליף צבע בפחות משנייה, אבל אינו תומך ב-TPU, אינו מזהה סתירות חוט, והמדף הפתוח שלו אינו מגן מפני לחות. ה-CFS Lite הוא האפשרות המלאה ביותר: קופסה אטומה עם חומר ייבוש, זיהוי סתירות, קורא RFID ו-TPU בקשיות Shore 64D ומעלה.
בבדיקות, האיכות בהגדרות היצרן הייתה טובה, ו-Benchy חד-צבעוני לקח 17 דקות. הנקודה החלשה היא ה-purge. בערכי ברירת המחדל, היחס בין purge לחלק השימושי יכול לעבור 15:1, ובחלקים של כ-30 גרם ה-purge מגיע לכחצי קילוגרם, ולכן כדאי לכוונן ידנית את הנסיגה וה-purge. בנוסף, גליל PLA שהושאר במדף הפתוח התדרדר תוך כמה ימים.
הציון הכולל הוא 3.8 מתוך 5. לפי הניתוח, ה-CFS Nano הוא בחירה מעניינת אם המקום מצומצם ואין צורך ב-TPU, וה-CFS Lite אם הסביבה לחה. מה שמעניין אותי הכי הרבה בביקורות מסוג זה הוא שהן מדברות על purge ולחות, כי שם באמת מתבזבז הכסף.
מקור: 3DWork
צוות מ-MIT הציג את ShiftLens, מערכת שמאפשרת להדפיס בתלת-ממד חפצים שהמשטח שלהם משנה את מראהו כשלוחצים עליו, מזיזים אותו או מסובבים אותו, וכל זאת בלי חיישנים, סוללות או מסכים. המערכת פותחה במסגרת Human-Computer Interaction Engineering Group ב-CSAIL. מה שמשך אותי במיוחד היה הרעיון שחפץ יוכל להראות בעצמו את מצבו.
הדוגמה היא בקבוק ריאגנט: כשהפקק סגור היטב מופיע סימן V, וכשהפקק רופף מופיע סמל סכנה. שתי התמונות מודפסות ישירות על דופן הבקבוק. גם שלט על דלת מתחלף בין שתי הודעות באמצעות מתג.
מבחינה טכנית, ShiftLens משלב שכבה של עדשות לנטיקולריות, כמו אלה שמכירים מכרטיסי ברכה עם תמונה משתנה, עם שכבת דפוס מתחתיה, שבה התמונות מחולקות לפסים צרים ומשולבים. כששכבת העדשות זזה כמה מילימטרים, העדשות מגדילות פסים אחרים ונראית תמונה אחרת. התנועה נוצרת או מהפעולה של המשתמש עצמו, למשל בפתיחת פקק, או ממנגנון שמודפס יחד עם החפץ, כמו מתג או גלגל.
העדשות, הצבעים, הגוף והמכניקה מיוצרים בהדפסה אחת. הצוות השתמש במכונת Stratasys J55 בשיטת Material Jetting, כשחומר תמיכה מסיס במים ממלא את החללים ואז נשטף החוצה. יש גם מגבלות ברורות: מבנים דקים מ-200 מיקרון אינם ניתנים להדפסה, במרחק עדשות של 5 מ״מ יש לכל היותר עשרה מצבים, והגיאומטריה מוגבלת למשטחי הזזה וסיבוב.
מקור: 3Dnatives
קראתי מדריך למתחילים שפורסם ב-2026 על ידי Pea3D, ומצאתי שהוא מסדר בצורה מסודרת את השאלות שמעסיקות מתחילים. המדריך מחלק את תהליך ההדפסה לשלושה שלבים: מודלינג, חיתוך (slicing) והדפסה. לתכנון מוצעים Tinkercad, Fusion 360 או Blender; למודלים מוכנים Printables, Thingiverse או Cults3D; ומבין תוכנות החיתוך מוזכרות Cura, PrusaSlicer ו-OrcaSlicer.
החלק על ההגדרות היה השימושי ביותר בעיניי. גובה שכבה של 0.1 עד 0.12 מ"מ נותן פרטים עדינים אבל מאריך את ההדפסה, ואילו 0.2 עד 0.28 מ"מ מהיר יותר לחלקים פונקציונליים. ל-PLA המדריך מציין 190 עד 220 מעלות לזרבובית ו-50 עד 60 למשטח, ול-PETG 230 עד 250 ו-70 עד 80. כדי למצוא את הטמפרטורה הטובה ביותר הוא ממליץ על בדיקת מגדל טמפרטורות. אם רוצים חלק חזק, הוא מדגיש שהגדלת מספר הדפנות, למשל מ-2 ל-4, יעילה יותר מהעלאת צפיפות המילוי.
החלק על פתרון תקלות קצר אבל ממוקד. נגד עיוות (warping) מציעים להעלות את טמפרטורת המשטח בכ-5 מעלות, לנקות את המשטח באלכוהול, להשתמש ב-brim ולמנוע זרמי אוויר. לסתימות מוצעים משיכה קרה (atomic pull) או ניקוי במחט דקה; להזזת שכבות בודקים מתיחות רצועות וערכי תאוצה; ולחוטים דקים (stringing) מכווננים את הנסיגה (retraction) ומייבשים חוט לח.
גם הגימור לא נשכח: הסרת תמיכות בצבת צד, ליטוש רטוב מגרגיר 200 עד 1000 או דק יותר, וריסוס פריימר לפני צביעה. אהבתי גם את ההערה שהחלקת פני השטח באדי אצטון עובדת רק על ABS ו-ASA ולא על PLA או PETG. המסר הסיום מוכר לי: ההדפסות הכושלות הראשונות דורשות סבלנות, אבל דווקא מהן לומדים הכי הרבה.
מקור: Pea3D
Flashforge הכריזה על ה-CJ270, מדפסת תלת-ממד שולחנית מסוג פוטופולימר בשיטת סילון דיו. היא פועלת בטכנולוגיית MultiJet Printing (MJP) ומדפיסה מודלים ברזולוציה גבוהה עם יותר מעשרה מיליון גוונים. מכונות מסוג זה קיימות כבר זמן רב, אבל לרוב היו אלה מערכות תעשייתיות יקרות, כמו אלה של 3D Systems ו-Mimaki. לפי כותב הביקורת, המוצר החדש נגיש לעסקים קטנים ואפילו לחובבים אמידים, וזה מה שתפס את תשומת ליבי.
כמו בסטריאוליתוגרפיה, משתמשים בשרפים שמתקשים באור, אבל המודל אינו צומח בתוך אמבט. הוא נבנה שכבה אחר שכבה על ידי ריסוס חומר על פלטפורמה. כל שכבה מיושרת ומתקשה באור UV לפני שמניחים את הבאה. העיקרון דומה למדפסת דיו משרדית רגילה, אלא שבמקום דיו על נייר מודפסים פוטופולימרים.
שבעה חומרים מוזנים בו-זמנית דרך מכלול הראשים. שישה מהם יוצרים סט CMYK מורחב: מלבד ציאן, מגנטה, צהוב ושחור, יש גם נוסחאות לבן ושקוף. השביעי הוא שרף תמיכה מסיס במים, שמפשט משמעותית את העיבוד שלאחר ההדפסה. במידת הצורך, ניתן להחליף כל אחד משבעת הראשים בנפרד.
מאחר שגובה השכבה המינימלי הוא שבעה מיקרומטרים בלבד, בדרך כלל אין צורך בעיבוד מכני. השאלה המרכזית בשבילי כעת היא המחיר ועלות החומרים המתכלים. עם זאת, העובדה שמדפסת דיו בצבעים מלאים בגודל שולחני הגיעה לשוק נראית לי צעד קדימה עבור חובבים וסטודיואים קטנים.
מקור: 3D Today
