En traînant sur les sites d'escalade cette semaine, je suis tombé sur une info qui m'a scotché : la Suissesse Noé Looser a enchaîné « L'isola che non c'è », un 9a ouvert à Amden par Fred Nicole en 2009, et elle l'a fait sans corde, au-dessus de pads. C'est la première féminine sur cette ligne, et dans un style qui fait jaser.
Pour situer : c'est un toit d'une quinzaine de mètres qui démarre par un bloc coté 8B+ (« Ragtime »), enchaîne une transition en 7A/B puis une sortie en 8A, avant une fin plus tranquille. La voie n'avait été répétée qu'une dizaine de fois, toujours encordée et uniquement par des hommes. Autant dire que Noé, membre de l'équipe nationale et connue pour avoir coché 8c à 13 ans, signe un sacré coup.
Ce qui me plaît dans cette histoire, c'est qu'elle relance le vieux débat du « solo ». Des grimpeurs comme Dave McLeod ou Alex Huber avaient déjà poussé l'exercice jusqu'à 8c. Ici, pas de corde mais des pads, une hauteur finale inférieure à beaucoup de highballs et le dur en bas. Le risque reste donc mesuré, un peu comme la répétition de « The Fly » par Kevin Jorgensen.
Bref, entre performance pure et question d'engagement, c'est exactement le genre de news qui anime les forums. Et vous, vous appelleriez ça un vrai solo, ou un highball glorifié ?
Simone Tentori continua a stupirmi. Da quando si è trasferito negli Stati Uniti il livello non è sceso di un millimetro: dopo la seconda salita di Sword of Damocles ad agosto, ora ha chiuso Insomniac, la linea simbolo del Lincoln Lake sul Mount Blue Sky (l'ex Mount Evans), una delle aree estive più frequentate del Colorado.
Insomniac l'ha liberato Drew Ruana nel 2021, proponendo 8C+. Si trova su un enorme tetto dove corrono diversi altri blocchi estremi ed è proprio la connessione tra due di questi: si seguono 8 movimenti di Wheel of Wolvo (8B+) fino a un riposo e poi si prosegue su We Can Build You, altro 8B+. In tutto una trentina di movimenti sfiancanti. Praticamente tutti i boulderisti americani più forti ci sono passati e diversi l'hanno ripetuto; adesso nella lista c'è anche il lecchese.
La cosa che mi colpisce di più è il tempismo: l'ha chiuso all'ultima occasione utile, prima che il meteo renda il Lincoln Lake inaccessibile. Lui stesso l'ha descritto come probabilmente la lotta mentale più grande della sua arrampicata, una montagna russa emotiva che non dimenticherà.
Con Insomniac, Tentori arriva a quattro 8C+ nel suo palmarès, insieme a Sword of Damocles, Ephyra e Deep Fake, più una lunga serie di 8C. Ha promesso altri dettagli a breve: speriamo arrivi anche il video.
פיוטר שאב, שמזה יותר מעשור הוא אחד המובילים של טיפוס הסלעים בפולין, הראה את כוחו במוכובקה. המטפס מקרקוב סיים את פרויקט הבולדרינג הארוך ביותר שלו, וכך נולד ה־Dobramoc 8C, אחד הבולדרים הקשים בפולין. כמה ימים קודם לכן הוא גם טיפס בסלובקיה את מסלול הטטרה Ultimate Tatras Hold'em 8B+, ליד הבקתה שמעל לאגם פופרדצקי סטאב.
ה־Dobramoc משלב שני בולדרים: החלק הראשון של Insomnia, שפיוטר היה הראשון לחזור עליו ב־2023, והקושי המרכזי של Renesans 8B, המסלול שלו עצמו מ־2024. תנועת ההתחלה בערך 8A והחציה בערך 7C. לאחר שסיים את Renesans כתב שחיבורו ל־Insomnia יהפוך לאחד הבולדרים הקשים והטובים בפולין.
הדרך לניצחון הייתה ארוכה. שאב כתב שכמעט שנתיים חלפו והוא השקיע בפרויקט כ־15 אימונים. מוכובקה הוא מקום הפכפך: האחיזות דורשות חיכוך טוב, והאוויר היבש והקר עם הרוח מופיע רק כמה ימים בשנה. ההצלחה הגיעה בניסיון החמישי והאחרון של הערב.
עד כה הייתה לפולין רק בולדר אחד בדירוג 8C: ה־Obsesja של לוקאש דודק מ־2015 בקוסיינטה, שעדיין לא חזר עליו איש. זו בעיה בעלת אופי מיוחד, שמטפסים בה ללא חבל ויש בה 40 תנועות.
אני אוהב שפיוטר מודה לכל מי שחולק איתו את האהבה לאבן, ומזכיר שמוכובקה עדיין מסתירה כמה פנינים.
הבולדרן ממדריד פבלו סמורה עשה זאת שוב: הוא ביצע את העלייה הראשונה ב-La ley del más fuerte, בולדר קשה מאוד על הקיר המרכזי בקמפיסאבאלוס שבמחוז גוואדלחרה, ומציע לו דירוג של 8C.
לפי תיאורו, הבולדר מתחיל במהלך דינמי משתי אחיזות צביטה קצרות ומתחבר לקלאסיקה Selección natural, שדירוגה 8B+. בקו הזה הוא נמנה עם הקשים באזור, לצד Solozabal שגם לו מוצע דירוג 8C.
לסמורה כבר יש אוסף מרשים של קווים קיצוניים. הוא הגיע לראשונה לרמת 8C בסוף 2022 בחזרה על Soyuz בזארזאלחו, ובתחילת 2023 חיבר את Entropía בקסטיו דה באיוילה, ה-8C הספרדי הראשון. אחריהם באו El indomable, El proyecto de tu vida ו-Hipoxia, והוא סגר את אותו חצי שנה עם Muerte por asfixia בלה פדריסה, שההצעה לדירוג 8C+ שלו אושרה על ידי חורחה דיאס-רוליו.
באביב 2025 חזר ל-8C עם Trío con Charlotte בלה פדריסה, ולפני שנה הוסיף את Koraen Hoyamoros, שהוצע כ-8C/+. יחד עם La ley del más fuerte, יש לו לפחות שמונה בעיות ברמה הזאת ביומן שלו.
אני מעריך את הדרך שבה הבולדרינג הספרדי ממשיך לצמוח עם עלייה ראשונה חדשה בסלע המקומי.
חורחה דיאס-רולו סיים זה עתה טיול בולדרינג של שלושה שבועות בשוויץ, עם אחת מרשימות הטיפוסים המרשימות ביותר שראיתי השנה. השיא היה Hazel Grace Sit של ג'וליאנו קמרוני, קלאסיקה ענקית בדירוג V15/16, לצד החזרה השנייה של P.I.G. (V15), הבעיה החדשה של סטפנו גיסולפי, ו-Big Snapper (V15) של שון ראבוטו.
הוא גם עשה את ה-flash הקשה ביותר שלו עד כה, Paradise Lost (V13/14) של דאי קויאמדה. Hazel Grace Sit היה הבולדר שעבד עליו הכי הרבה עד כה, ולדבריו, בגלל התנאים הקשים הוא נזקק ליותר ניסיונות מכל בולדר אחר בקריירה שלו.
לפני שיצא עשה עצירה קצרה ב-Magic Wood וסביב חצות טיפס על Practice of the Wild (V14) של כריס שארמה, מתוך תקווה לטמפרטורות טובות יותר. אחרי נגיעה ברגל בתנועה האחרונה וכמה החלקות קרוב לפסגה, כמעט וויתר לפני שהגיע למעלה סוף סוף. בגלל אותה נגיעה תיעד את הטיפוס פעמיים ב-8a.nu.
דיאס-רולו מוכר בעיקר בזכות טיפוס ספורט קשה. מוקדם יותר השנה הוא השלים את Cafe Colombia (5.15d) אחרי 240 ימים של עבודה על המסלול הזה בן 30 המטרים של כוח-סיבולת. עם זאת הוא ממשיך לטפס בולדרים אחד אחרי השני: עד כה ב-2026 יש לו ארבעה V15 וארבעה V14, שלושה מה-V15 רק בטיול הזה.
מה שבולט לי הוא עד כמה בסבלנות מטפס מסלולים ברמה עולמית מסתגל לבולדרינג. ניסיונות כנים, תנאים גרועים וסשן בחצות נשמעים לי כמו הסיפור האמיתי של הבולדרינג.
תחרות Rock Master הסתיימה בארקו, אחת המהדורות המשמעותיות בהיסטוריה שלה, שהוקדשה לארבעים שנות תחרויות טיפוס בעיירה שבטרנטינו. שלושה ימי תחרויות, מפגשים וחגיגות משכו יותר מ־12,000 צופים, ונציגים מיותר מ־50 מדינות השתתפו בה.
בערב השני נערך מוקד ה־KO בולדר, מתכונת הדחה. בין הגברים זכה אדם אונדרה, שבגמר ניצח את פיליפ שנק, הזוכה בדו־קרב הליד. הסלובני לוקה פוטוצ'אר סיים שלישי. עבור אונדרה זהו הניצחון התשיעי שלו ב־Rock Master, שיא בהיסטוריה של האירוע. בין הנשים זכתה שוב ג'סיקה פילץ, שכבר ניצחה גם בדו־קרב הליד, לפני לוצ'קה רקובץ' והיפנייה הנה קויקה.
במסלול הגברים התחרו גם יאניק פלוהה, ג'ובאני פלאצ'י, סשה להמן, שיון אומטה וג'ונאס אוטלי. בין הנשים סיימה לאורה רוגורה במקום הרביעי, ואילו ברוק ראבוטו ואלכסנדרה טוטקובה לא השתתפו בשל בעיות גופניות.
אולם ערכה של המהדורה לא היה ספורטיבי בלבד. יום השנה הארבעים היה הזדמנות להביט לאחור על הקשר בין ארקו לטיפוס, בהשתתפות אורחים כמו דידייה ראבוטו, רובין ארבספילד, לין היל, יוג'י היראיאמה, פרנסואה לגרן ומיוריל סרקאני.
מה שהרשים אותי הוא בדיוק האיזון הזה בין מופע הבולדרים לזיכרון ההיסטורי: דרך טובה לזכור מאין הגיעו סצנת הבולדרינג והתחרויות.
אחיזה שבורה, בטא חדשה, או פשוט חוסר הסכמה: יש הרבה סיבות שבגללן בולדר או מסלול מקבלים דירוג נמוך יותר. Lacrux אסף חמש הורדות דירוג שזכו לתשומת לב מיוחדת או שהיו חשובות מבחינה היסטורית. הבחירה סובייקטיבית, אבל מצאתי אותה מעניינת מאוד.
המקרה האחרון הוא The Megg בסקוואמיש. גייב לוסון ביצע את העלייה הראשונה בינואר 2023, והיא הייתה אמורה להיות ה-8C+ הראשון בקנדה. אנדי למב חזר על הבולדר ביוני 2023 וקבע שדירוגו הוא 8B+ לכל היותר. לפי חקירה של Climbing Magazine מספטמבר 2026, לוסון לא הצליח להציג הוכחות לעליותיו.
דוגמה נוספת: ב-2023 קייטי למב הפכה לאישה הראשונה שטיפסה 8C+ עם Box Therapy בפארק הלאומי רוקי מאונטיין. זמן קצר לאחר מכן ברוק ועוד אח או אחות מהמשפחה של ראבוטו חזרו על הבולדר והורידו את דירוגו ל-8C, ואחריהם הלכו דייב גרהם ודרו רואנה. מאוחר יותר קייטי למב החזירה לעצמה את העלייה הנשית הראשונה ב-8C+ עם The Dark Side ב-Camp 4 בעמק יוסמיטי.
ואז יש את "Barefoot" צ'ארלס אלברט, הידוע בטיפוס יחף. הדירוג של ה-9A הראשון שלו, No Kpote Only בפונטנבלו, הורד פעמיים לאחר העלייה הראשונה ב-2018: ב-2019 ל-8C+ וב-2020 ל-8C.
אני אוהב את המסר המרכזי: דירוגים הם סובייקטיביים, והסכמה לוקחת זמן. והורדת דירוג לא יכולה להקטין הישג גדול.
ב־17 וב־18 באוקטובר תארח העיר טורחון דה ארדוס, ליד מדריד, את המהדורה הראשונה של Urban Climbing, תחרות שמעבירה את הבולדרינג אל הרחובות. המתחרים יתמודדו עם 40 בולדרים ברמות קושי שונות, המפוזרים על מבנים ובמרחבים עירוניים במרכז העיר, עם פרסים בשווי של יותר מ־50,000 יורו.
ההרשמה לתחרות נסגרה, אבל האירוע פתוח לכולם: מטפסים, חובבים, משפחות או סתם סקרנים. רוב הפעילות מתרכזת בכפר שהוקם בפלאזה מאיור.
לדעתי, הכי טוב הוא שאפשר לנסות לטפס גם בלי שום ניסיון. Sputnik Climbing תנהל את הבולדר הראשי בפלאזה מאיור, La Sportiva תציג את הציוד שלה ותשאיל נעלי טיפוס לניסיון על הבולדר, והילדים הקטנים יקבלו בולדר ייעודי שמותאם להתחלה בטוחה.
יהיו גם מפגשים עם ספורטאי עילית, בדיקות ציוד, מוזיקה חיה והגרלות. אני אוהב שתחרות מוציאה את הבולדרינג מחדר הטיפוס ומקרבת אותו לאנשים ברחוב.
לכל מי שחולם על בולדרינג בפונטנבלו יש חדשות חשובות: לאחר השריפה הגדולה ביולי, שהשמידה יותר מ-2,000 הקטאר משמורת הביוספרה של אונסק"ו הנמצאת כ-70 ק"מ דרומית-מזרחית לפריז, 18,000 מתוך כ-22,000 הקטאר באזור פתוחים מחדש מאז 22 באוגוסט 2026.
פונטנבלו היא אחד מאזורי הבולדרינג החשובים בעולם. כ-10 אחוזים משטח הכולל נשרפו, ואפילו אזורים שלא נפגעו ישירות עדיין מתקשים, כי כמה גלי חום השאירו את היער פגיע מתמיד.
ב-18 באוגוסט התכנס הקולקטיב Respect Bleau כדי לדון במצב והביא יחד מטפסים, מועדונים, בעלי עניין ביער ורשויות מקומיות. חמישה שבועות לאחר פרוץ השריפה, עדיין פעלו 900 כבאים ביום ו-500 בלילה. קרקעית היער ממשיכה לבעור כשריפת כבול, ובחלק מהאזורים טמפרטורת הקרקע מגיעה ל-400 מעלות.
לכן האזורים השרופים נשארים סגורים. אין להיכנס לאזורים המסומנים בשלטים. שורשי העצים השרופים אינם יציבים, ועצים יכולים ליפול זמן רב לאחר השריפה. פסטיבל הבולדרינג לנשים נדחה לזמן בלתי מוגדר, ורק סדנאות בניית המסלולים יתקיימו בספטמבר בלונדון.
לדעתי המסר ברור: הגישה אינה היתר לכל דבר. מי שנוסע לשם צריך לכבד את הסגירות ולהיזהר מסיכון השריפה.
המטפס האיטלקי סימונה טנטורי חזר על Insomniac V16 של דרו רוואנה ב-Lincoln Lake שבקולורדו. רוואנה פתח אותו ביולי 2021, והבעיה מחברת פתיחה נמוכה בערך V13 אל We Can Build You (V13) של דייב גרהם. את הבעיה חזרו עליה גם שון ראבוטו, ג'ימי ווב, דניאל ווודס, קינן טקהאשי, אנדי לאמב ונוח ווילר, בין היתר.
טנטורי תיאר את הטיפוס ב-8a.nu כקרב מנטלי עצום, שבו נלחם בלחץ של סגירת הכביש. הוא טיפס בו ביום האחרון של העונה, וקרא לזה אחת מחוויות האינטנסיביות ביותר בקריירת הטיפוס שלו. הפרט הזה של חלון זמן שנסגר הוא מה שגורם לסיפור להרגיש לי כל כך אנושי.
לטנטורי כבר יש רשימה ארוכה של טיפוסים קשים, ובהם Sword of Damocles, Deep Fake ו-Ephyra, כולם ב-V16, וכן מסלולי V15 כמו Dreamtime, From Dirt Grows the Flowers, Monkey Wedding ו-The Finnish Line. ב-2021 ביצע את הפתיחה הקשה ביותר שלו עד כה, Megalodonte (V15) בוואל מאסינו.
לאחר הפתיחה שלו עצמו של Insomniac אמר רוואנה שזה הקשה ביותר שעשה עד כה, ושבעבר זה היה הפרויקט הגדול של Lincoln Lake. עכשיו נוספה עוד חזרה, של אחד הבולדרים הטובים בזמננו.
זה באמת הרשים אותי: יאניק פלוה השלים את הפלאש של Flow State (8C) בוואל דאונה. הגרמני בן ה-27 כבר ב-2025 היה המטפס הראשון בעולם שטיפס 8C בניסיון הראשון, את Foundation's Edge בפיונה, ועכשיו מגיע הפלאש השני שלו ב-8C.
Flow State נפתח על ידי פייטרו ויידי באפריל 2024, בתחילה בדירוג 8C+. אדם אונדרה חזר עליו באוגוסט 2024 והוריד את הדירוג ל-8C, אך הודה שלמטפסים קטנים יותר זה עשוי להיות 8C+ אם הרגל לא תחזיק בתנועה האחרונה. פלוה מעריך שהבולדר קשה בבירור מ-Foundation's Edge.
ההכנה הייתה יסודית: כשלוש שעות התבוננות בבעיה ודמיון התנועות, שעות של סרטוני בטא, ושיחה עם אונדרה, שהסביר לו את האפשרויות ואת הנעל הטובה ביותר. זו הייתה הפעם הראשונה שלו בוואל דאונה, וזה הופך את הפלאש לרושם עוד יותר.
Flow State חולק בהתחלה את ה-crux של Grizzly (8A+) ואז ממשיך אל Flow (8B+). הקו עובר דרך הגג המלא של הבלוק. בתנועה הגדולה האחרונה הרגל לא נשארה במקום ופלוה לא אחז בהחזקה כראוי, אבל איכשהו החזיק.
במיוחד נהניתי מההערה שלו: המתח של הניסיון הראשון, שיש רק אחד, הוא מה שנותן לפלאש את הקסם שלו.
המטפסת הצרפתייה מארין טבנה ביצעה את העלייה הנשית הראשונה ב-Méithra, בולדר ברמת 8C בארולה, אזור באלפים השוויצריים המוקף בהרים גבוהים. היא העבירה שם את הקיץ וסיימה אותו ביום שבת, 3 באוקטובר, לאחר יותר מעשרה ימי עבודה וניסיונות.
היא עצמה תיארה את זה כקרב אמיתי על אחיזות זעירות מתחילה ועד סוף. בשבילה, מה שחשוב הוא התהליך: לגלות את הקו, לחפש שיטות, להטיל ספק ולהתחייב לחזור שוב ושוב, בין השקט שם למעלה לבין התסכול מהצורך לרדת. היא גם שמחה לחלוק את יום ההצלחה עם הוריה.
בקצת אירוניה היא ציינה שלבלות יותר מעשרה ימים בבולדר בגובה שלושה מטרים, בזמן שאחרים שם ליד מטפסים על פסגות של 4,000 מטר בפחות משני ימים, זה היופי של האירוניה של הבולדרינג. המשפט הזה גרם לי לחייך.
Méithra נפתח בנובמבר 2018 על ידי השוויצרי תיאו שאפקס, והחזרה הראשונה הגיעה שלוש שנים מאוחר יותר מהצרפתי בנג'מן ניקולה. האמריקאי סם וייר חזר עליו בסוף החודש שעבר. זהו ה-8C השני של טבנה, אחרי Juneru באלבאראסין באוקטובר 2024.
הדירוג קצת שנוי במחלוקת: שאפקס הציע 8C, אבל מחזירים אחרים בחרו ב-8B+. לא משנה מה המספר, הסיפור של ההתמדה הוא מה שאני אוהב הכי הרבה.
