Mình mới bén duyên với fingerboard được vài tháng và muốn chia sẻ lại vài điều mình rút ra khi tập. Fingerboard không chỉ là món đồ chơi mô hình — nó thực sự là một bộ môn, chỉ khác là thay vì dùng chân như skateboard thì mình dùng hai ngón tay để làm các động tác kỹ thuật.
Bước đầu tiên là làm quen ván: đặt ngón giữa ở đuôi ván, ngón trỏ ở giữa, rồi bật qua bật lại cho tay mềm và hiểu cảm giác ván. Sau đó mới tập trick cơ bản nhất là Ollie, vì hầu hết các trick khó hơn đều bắt nguồn từ nó.
Mẹo mình thấy hữu ích nhất khi tập Ollie: pop ván bằng ngón giữa với lực vừa đủ, rồi nhanh tay vuốt ván lên phía trước đúng lúc để kiểm soát. Quan trọng là thả lỏng cổ tay và ngón tay để không bị mỏi. Mỗi người có tốc độ tập khác nhau, nên đừng nản nếu bạn mình giỏi nhanh hơn.
Nếu xác định theo đuổi lâu dài, hãy đầu tư một chiếc ván đàng hoàng có grip, và dọn sạch bàn tập để bụi không chui vào bạc đạn. Chơi đều đặn một chút mỗi ngày, tay sẽ quen ván nhanh hơn mình tưởng.
לציון עשור ל-Radical Fingerboards, המותג האוסטרלי שיתף פעולה עם Blackriver בגרפיקה לדק בשם Kangaroo Country. אני אוהב שהצוות מסביר את המחשבה שמאחורי העיצוב בפירוט כזה.
נקודת המוצא היא המילה האנגלית "Country". באוסטרליה המילה מציינת הרבה יותר ממקום: היא מתייחסת לאדמה, למים, לסיפורים, לערכים ולאחריות לשטח אבות. גם המילה קנגורו חוזרת למילה "gangurru", מילה משפת בני העם Guugu Yimidhirr, שחלקו אותה עם ג'יימס קוק וצוות ה-Endeavour ב-1770.
הגרפיקה שואבת השראה מהדרך שבה מסורות אמנות אבוריג'ינית רבות שוזרות סיפור, בעלי חיים, טבע וארץ. הצוות מדגיש שבאוסטרליה חיות קהילות רבות ושונות, לכל אחת שפות, חוקים וסגנונות אמנות משלה, ולכן אין סגנון יחיד שמייצג את כולן. לכן העיצוב אינו מתכוון לחקות סיפורים או סמלים קדושים של קבוצה מסוימת. הוא הוקרה רחבה יותר לחשיבותו הטבעית והתרבותית של הקנגורו, שנעשתה מתוך כבוד לעמים הילידים של אוסטרליה.
מה שנגע בי יותר מכול הוא המחשבה הסיכומית: פינגרבורדינג היא תרבות שנבנית מיצירתיות, סשנים משותפים וסצנות מקומיות, ולא רק מהחפץ הקטן שמתחת לאצבעות. עבור Blackriver ו-Radical, הדק חוגג עשור ומודה לאנשים ששומרים על הסצנה האוסטרלית בחיים, סשן אחר סשן. לפי הפוסט, הוא אמור להיות זמין בקרוב בחנות בארה"ב.
הנה סיפור על פינגרבורדינג מעיירה קטנה שנהניתי מאוד לקרוא. סטרת'מור שבאלברטה אירחה ב-26 ביולי 2025 את Fingers on Fire 3, באמפיתיאטרון של קינסמן פארק, החל מ-11 בבוקר. הכניסה חופשית, והמשתתפים משלמים רק 5 דולר לכל תחרות כדי לתרום לעלות המדליות.
המארגן, בראנדון קלר, התחיל את האירוע בשנה הראשונה כתערוכה ללא תחרות. בשנה השנייה הוא הצליח לגרום לליגת הפינגרבורד האמריקנית לאשר את התחרות, והיא הייתה אחת משתי תחרויות קנדיות בלבד שהליגה אישרה. מטרתו לבנות סצנה באלברטה, בססקצ'ואן ובמניטובה, שם הייתה פעילות קטנה בהרבה מאשר באונטריו או בוונקובר. הוא גלש על סקייטבורד עד שפציעות עצרו אותו בסביבות גיל 25, וחזר ללוחות דרך הפינגרבורדינג בתקופת הקורונה.
יש שלוש תחרויות: Game of SKATE, Best Trick ו-Best Run במסלול בסגנון רחוב. צפויים יותר מ-20 פארקי פינגרבורד, הפתוחים לכל בונה שהפארק שלו עומד בתקני הבטיחות והאיכות, וקלר רמז על פארק מיוחד מבונה שהציג תצוגה בולטת בשנה שעברה.
בשנה שעברה הגיעו בין 10 ל-15 מתחרים לכל תחרות, והוא ציפה ליותר השנה בזכות הצמיחה בקלגרי הסמוכה. אני אוהב שהסצנה הזאת נבנית מאפס בידי מארגן נלהב אחד.
Radical Fingerboards, החנות והמותג האוסטרלי, מציינים השנה עשור, וBlackriver חגגה את האירוע בגרפיקה לדק משותף בשם Kangaroo Country. אני אוהב כשמותג מסביר את המחשבה שמאחורי העיצוב במקום להסתפק בתמונת מוצר, והפוסט הזה עושה בדיוק את זה.
הרעיון מתחיל במילה "Country". באוסטרליה המילה הזאת מציינת הרבה יותר ממקום על המפה. היא כוללת אדמה, מים, סיפורים, ערכים והאחריות הקשורה לשטח אבות. גם המילה קנגורו חוזרת למילה gangurru, שבה חלקו בני העם Guugu Yimidhirr עם ג'יימס קוק וצוות ה-Endeavour ב-1770.
העבודה נוצרה מתוך הדרך שבה מסורות אמנות אבוריג'ינית רבות שוזרות סיפור, בעלי חיים, טבע ומקום. הצוות מקפיד להבהיר שאוסטרליה היא ביתן של אומות רבות ושונות, שלכל אחת שפות, חוקים וסגנונות אמנות משלה, ולכן אין מראה אחד שמייצג את כולן. לכן הגרפיקה אינה מתכוונת להעתיק או לחקות סיפורים או סמלים קדושים של קהילה מסוימת. היא מתוארת כהוקרה רחבה יותר לחשיבותו הטבעית והתרבותית של הקנגורו, שנעשתה מתוך כבוד לעמים הילידים של אוסטרליה.
מה שאהבתי הכי הוא המחשבה הסיכומית: פינגרבורדינג היא תרבות שנבנית מיצירתיות, סשנים משותפים וסצנות מקומיות, ולא רק מהחפץ הקטן שבין האצבעות. עבור Blackriver ו-Radical, הדק הזה הוא גם חגיגת עשור וגם מחווה לאנשים ששומרים על הסצנה האוסטרלית בחיים, סשן אחר סשן. לפי הפוסט, הוא אמור להגיע בקרוב לחנות בארה"ב.
לראות את הפינגרבורד בדפי מגזין L'Équipe זו בשורה משמחת למי שעוקב כבר זמן מה אחרי הסצנה הקטנה הזו. הגיליון 2287, מתאריך 5 עד 11 באוגוסט 2026, מקדיש לנושא חמישה עמודים (48 עד 52) תחת הכותרת «Juste deux doigts» («רק שתי אצבעות»).
הכתבה צולמה בסוף אפריל 2026 בתחרות Finger Skate Contest בסורטס-אוסגור שבמחוז לאנד. הטקסט הוא של ניקולא ארבלו, התמונות של כריסטוף ברלה, ותמונת השער של סבסטיאן לבאן.
בכתבה מופיעות כמה דמויות מוכרות מהסצנה: רנו, הידוע בשם Rusty Peio, אחד משלושת המנהלים של חשבון Finger Board France; הקטור, סטודנט מבורדו שמייצר שלוש או ארבע גלשנים בשבוע למותג שלו Die Trying; לוג, בן 14, שהגיע עם פארק שבנה בידיו; וברונו גרדל, שהציג מיני-פארקים של Sk8art, שכל אחד מהם דורש בין 40 ל-60 שעות עבודה.
המגזין נותן במה גם לדמיאן ברנדה, שמוצג כחלוץ הענף בצרפת, עם 30 שנות ניסיון ועם המותג Close Up מאז 2007. המשפט שהמגזין מבליט נשאר איתי: «Le fingerboard, c'est le piano des board cultures» («הפינגרבורד הוא הפסנתר של תרבויות הלוחות»).
באופן אישי, אני אוהב שהעיתון מציג באותה מידה את האומנים, את הילדים ואת בוני הפארקים. בדיוק זה מה שהופך את הקהילה הזו לכל כך עשירה. כל המותגים שהוזכרו (Close Up, Die Trying, Otter) מופיעים במדריך המותגים הצרפתי של הפינגרבורד באתר fingerboard.fr.
סיכומי שנה בדרך כלל יבשים, ולכן הפוסט Wrapped של Blackriver גרם לי לחייך מיד. הצוות מתאר את 2025 כ"רועשת, במובן הטוב" ותומך בכך במספר נתונים שנותנים מושג טוב על גודלה של הסצנה.
הם יצרו או הוציאו עשרה עיצובי דקים חדשים ושבעה רמפות. גרפיקה אחת אזלה, על פי הדיווח, תוך 0.3 שניות, ושלושה שיתופי פעולה סודיים דלפו לפני שהצוות אפילו הספיק להעמיד פנים שהם סודיים. נוסף על כך הצטרפו למשפחת Blackriver תשעה חנויות חדשות, ונתמכו כמעט 100 אירועים.
מה שמעניין אותי יותר מהסטטיסטיקה הוא הטון. ק"מ רבים שנסעו בטנדר עם ציוד שלא היה אמור להיכנס אליו בכלל, פגישות עם אנשים שהרגישו מיד כמו חברים ותיקים, וגל שלם של פינגרבורדרים חדשים שהקהילה משכה פנימה. בין לבין יש סיפורים כמו גלגלים שנעלמו, אומי נעילה שהשואב אבק בלע, ורשת Wi-Fi שתמיד נפלה ברגע הגרוע ביותר.
בסוף הצוות מודה לקהילה: "כאוטיים, מבולגנים, חסרי שינה ואיכשהו מושלמים", בנוי על ידי המעריצים ומוחזק ביחד בעזרת מדבקות. הסקירה המלאה אמורה להגיע בהמשך. בעיניי הפוסט הזה מזכיר כמה דברים קורים בנישה קטנה כשהרבה אנשים משקיעים בה את זמנם.
בשנים זוגיות, עולם הפינגרבורד מתכנס בגרמניה. Fast Fingers 22, המהדורה ה-22 של אליפות העולם, התקיימה ביום שבת, 20 ביוני 2026, בשוורצנבאך אן דר זאלה שבבוואריה.
האירוע מאורגן על ידי Blackriver, שמפעיל אותו מאז 1999. בשנים זוגיות הוא מתקיים פיזית, ובשנים אי-זוגיות עובר לאינטרנט. המהדורה הנוכחית התקיימה במטה של Blackriver.
התוכנית כללה תחרות על תואר אלוף העולם בפינגרבורד לשנת 2026, פרסים לזוכים בפודיום, סשנים פתוחים, ריצות בשיפוט ובאטלים בין אנשי מקצוע, רוכבים מנוסים וחובבים. ההרשמה עלתה 50 אירו למשתתפים, ושופטים יכלו להירשם גם הם.
בדף fingerboard.fr יש אפילו טיפים מעשיים: שדה התעופה הקרוב ביותר הוא נירנברג, במרחק של כשעתיים נסיעה, ואחריו פראג (שעתיים ו-30 דקות) ומינכן (שלוש שעות ו-30 דקות). מפריז לוקחת הנסיעה בערך 10 שעות ברכב, ומשטרסבורג 7 שעות.
מעניין שתחרות שומרת על אותו מבנה כבר יותר מרבע מאה. מידע רשמי ניתן למצוא ב-fast-fingers.com ובחשבונות האינסטגרם @fastfingers_22 ו-@blackriver_official.
אני אוהב סיפורים שבהם תחביב הופך בשקט לפרויקט של השכונה כולה, והסיפור הזה מלוס אנג'לס הוא דוגמה נהדרת לכך. באטוורטר וילג', ליד גשר גלנדייל-היפריון, על הסוללות העפר לאורך נהר L.A. יש סקייטפארק מיניאטורי לפינגרבורד. אין לו כתובת, ולפי LAist, אף אחד לא באמת יודע מי בנה את הגרסה הראשונה ומתי.
הטריקים הראשונים על הרמפות והמעקות הזעירים שלו התחילו להופיע ברשתות החברתיות במרץ. ריאן דיאז, שעוזר היום לנהל את החשבונות של הפארק, מצא את המקום והתחיל להרחיב אותו. לפי הדיווחים, הוא התחיל בערך בשישה על שישה רגל, והיום הוא גדל לכ-90 רגל אורך ולכ-ארבע רגל גובה, עם רמפות, מעקות והרבה פרטים מצוירים, כולל אות “LA” גדולה בכחול Dodger ומורל של כריש שמפנה ל”מלתעות”.
מה שבלט לי הוא שזה לא רק מקום לצלם בו קליפים. בימי שבת יש ימי בנייה החל מהשעה 11 בבוקר, כשדיאז ושותפו לניהול גילברט מדרנו מלמדים את ילדי השכונה איך לשפוך בטון ולעצב מכשולים חדשים. דיאז מקווה שהעירייה תכיר יום אחד בפארק כסמל מקומי.
המבקרים שמצוטטים בכתבה הופכים את הסיפור לנעים עוד יותר. פינגרבורדר ותיק אחד אומר שזה מרגיש כמו סקייטבורד אמיתי, ומבקר קבוע נוסף, שהפסיק לגלוש אחרי פציעה קשה, עוצר כאן כל יום אחרי העבודה, כי פינגרבורד מאפשר לו לבצע טריקים בלי להיפצע.
באופן אישי, מעורר בי השראה שמקום כזה מושך אליו בונים, ילדים וגולשים ותיקים כאחד. אם תגיעו אי פעם ללוס אנג'לס, נראה שיום בנייה בשבת הוא הזמן הטוב ביותר לביקור. האם ראיתם פארק פינגרבורד ציבורי בקרבתכם? אשמח לקרוא על כך בתגובות.
Fast Fingers היא התחרות שכל פינגרבורדר נראה שמכיר. Blackriver הכריזה בחודש אפריל על המהדורה ה-22, שתתקיים ב-20 ביוני 2026 ב-Schwarzenbach שבגרמניה. הרעיון פשוט: מקצוענים, מתחילים, ילדים ותיקים, כולם על אותם שולחנות אמיתיים, כשמתמודדים על פרסים כספיים ועל התואר אלוף העולם בפינגרבורד 2026.
ההכרזה מפרטת את הפורמט בפירוט, וזה מה שאהבתי. סבב 1 הוא סבב ריצות: חמישה הטים של 20 רוכבים, 45 שניות לכל הט. ארבעת הראשונים מכל הט מתקדמים, יחד עם עשרת הציונים הטובים הנותרים. סבב 2 הוא Best Trick: חמישה טריקים עם ניסיון אחד לכל טריק, ורק שלושת הציונים הגבוהים נספרים, כך ש-12 רוכבים מתקדמים. סבב 3 הוא ריצות של דקה, והשישה הטובים מגיעים לגמר, שבו משחקים Game of S.K.A.T.E. כדי להכריע את האלוף.
אפשר היה לרכוש כרטיסים במקום: כניסה רגילה ב-10 יורו, כרטיס מוזל ב-6 יורו וכרטיסים משפחתיים החל מ-12 יורו. הדלתות היו אמורות להיפתח בשעה 10:00 והתחרות להתחיל בשעה 12:00, ורוכבים ושופטים יכלו להירשם דרך דף הקישורים של המארגנים.
גם חלק ההיסטוריה שווה קריאה. התחרות הראשונה התקיימה ב-1999 ב-Blackriver Skateshop, ב-2008 היא הפכה לאליפות עולם, ב-2019 משכה למעלה מ-800 מבקרים מ-22 מדינות, וב-2022 עברה לאונליין. מעתה היא תתחלף: אירוע פיזי בשנים זוגיות, ו-Fast Fingers Online בשנים שביניהן.
ראוי לציון שמותג סקייטבורד פותח את החנות שלו למשתתפי פינגרבורד. ב-13 ביוני 2026, בין 14:00 ל-18:00, אירחה חנות Vans בלה דפאנס שבפריז את Vans Fingerboard Jam.
האירוע אורגן על ידי Vans יחד עם שני מותגי פינגרבורד: Close Up, מותג פריזאי שנוסד ב-2006, ו-Otter. התוכנית כללה סשנים בחנות כל 30 דקות, בהנחיית רוכבים, והיא נועדה הן למתחילים והן למתקדמים.
הרכיבה במקום הייתה חינמית לכל אורך האירוע, עם פעילויות לכל הגילאים, בין אם הגעתם עם המשפחה ובין אם עם חברים. גלגל מזל נתן גם סיכוי לזכות בהפתעות בלעדיות; דף האירוע לא מפרט אילו.
הכניסה הייתה חינם. מומלץ היה להירשם מראש באינטרנט למועדי הסשנים, אבל זה לא היה חובה: אם המקומות באתר אזלו, אפשר היה פשוט להגיע לחנות.
מה שאני אוהב בפורמט הזה הוא שהוא פונה קודם כול למי שמעולם לא נגע בפינגרבורד. מכיוון שהענף הזה צומח בעיקר דרך סשנים בין חובבים, פתיחת הדלת לנכנסים החדשים היא רעיון טוב.
המותג הגרמני לפינגרבורד Blackriver פרסם סיכום של שנת 2025, והמספרים מהנים לקריאה. הצוות הוציא 10 גרפיקות חדשות לדקים, בנה 7 רמפות וספר כמעט 100 אירועים שתמך בהם במהלך השנה.
כמו כן נכתב שמשפחת המותג צירפה 9 חנויות חדשות. לפי הפוסט, גרפיקה אחת אזלה תוך 0.3 שניות, ושלושה שיתופי פעולה סודיים דלפו לפני שהצוות הספיק לשמור עליהם בסוד. גם גל של מתחילים שמתנסים בפינגרבורד לראשונה הצטרף לסצנה, וזה החלק שמעודד אותי ביותר.
הטון של הפוסט משעשע: גלגלים שאבדו, אומי נעילה שנקלעו לשואב אבק, Wi-Fi שתמיד נופל ברגע הכי גרוע, ובקשות אינסופיות לעוד מדבקה אחת. מאחורי הבדיחות רואים כמה מהתחביב מתבסס על אירועים, בניית פארקים וקהילה.
זה בלוג של מותג, לכן כדאי לראות במספרים את הסיכום של הצוות עצמו. ועדיין, כתמונת מצב של מידת הפעילות בעולם הפינגרבורד ב-2025, זו קריאה נעימה. הפוסט מתוארך לאפריל 2026.
