שני הנפחים האחרונים בקדונגקנדנג שבמאלנג עדיין מחשלים מגלים ומאצ'טות

בקדונגקנדנג, בעיר מאלנג, עדיין פועלת סדנת נפחות מסורתית עם כבשן דולק. לפי TIMES Indonesia, סונאר ובן אחיו יונו ממשיכים לחשל את הברזל ביד בסדנה שליד משרד תחנת המשטרה Polsek Kedungkandang. פעם עבדו שם כעשרה אנשים, והיום נשארו שניים בלבד.

אין תיעוד כתוב על השנה שבה הוקמה הסדנה; ההיסטוריה שלה הועברה מדור לדור באמצעות סיפורים. כיום מפוח חשמלי עוזר לשמור על הגחלים לוהטות, אך עיצוב הכלים נעשה עדיין ברובו ביד. הברזל נרכש מאספי גרוטאות, והפלדה מגיעה בחלקה מקפיצי עלים של כלי רכב משומשים, כמו אוטובוסים.

החומר מחומם ונחבט שוב ושוב עד שהופך למגלים (arit) ולמאצ'טות (parang). הידיות עשויות עץ לאמטורו ומעובדות על מחרטה ידנית כדי שיהיה נוח לאחוז בהן. המחיר נע בין כ-150 אלף ל-250 אלף רופיות, והייצור נעשה לפי הזמנות ולא לפי יעד יומי.

הגישה של סונאר הרשימה אותי. הוא נשאר במקצוע הזה לא בשביל עושר או מעמד, אלא כדי להתאים את עצמו לצרכי הקונים. אני מקווה שהמיומנות של חישול והתקנת ידיות כאלה לא תאבד ככל שממשיכים פחות ופחות.

מקור: TIMES Indonesia