התחייה של קלטות הכסית: חוויית השימוש והחיבה הייחודית שוב כאן.

שמעתי לאחרונה שקלטות אודיו חוזרות להיות פופולריות, ולכן הוצאתי מהארון מכשיר הקלטה ישן וקלטות. לפני שה-CD הפך לפורמט הדומיננטי, קלטות אודיו היו הדרך היחידה "להקליט" מוזיקה. אני זוכר את הימים שבהם הקלטתי שירים מהרדיו, ואת הימים שבהם שכרתי דיסקים והעברתי אותם לקלטות.

אחת ההנאות של אותה תקופה הייתה בחירת הקלטות. היו דרגות איכות שונות של קלטות, כמו TDK, SONY, maxell, AXIA ו-That's, גם באותה רמת איכות בסיסית. פשוט להסתכל על האריזות והעיצובים היה מבלה את הזמן. הייתי מכוון את עוצמת ההקלטה לגבול העליון, ומפעיל את טכנולוגיית הפחתת הרעשים של Dolby. כך, הקלטתי כל קלטה, ויצרתי את "האוסף" האישי שלי.

כשחושב על זה היום, אני חושב שהמאמץ הזה הוא שיצר את החיבה שלי למוזיקה. גם התסכול כשקלטה נגמרה באמצע שיר, וגם ההתלבטות לגבי נקודת החיתוך בין הצד א' לצד ב' – הכל היה חלק מהחוויה. תמיד חלמתי על מכשיר ה-DRAGON של Nakamichi, אבל בסופו של דבר לא הצלחתי להשיג אותו. עם זאת, אני שמח לדעת שמכשירים כמו TASCAM עדיין מייצרים מכשירי הקלטה, וזה נותן לי תירוץ להמיר את הקלטות הישנות שלי לפורמט דיגיטלי.

מקור: מגזין של חנות JATO online.