מה מלמדת רשימת ה-ALA של 150 הספרים האסורים ביותר ב-35 שנה

לקראת שבוע הספרים האסורים פרסמה איגוד הספריות האמריקאי (ALA) רשימה של 150 הספרים המאותגרים ביותר שתועדו בין 1990 ל-2025, ובריטני אלן מ-Literary Hub עברה עליה לפי קטגוריות. הפירוט שלה עניין אותי יותר מהמספרים שבכותרת.

קודם הרקע: מחלקת החופש האינטלקטואלי של ה-ALA רשמה בשנה שעברה 4,235 כותרים מאותגרים, השנייה בגובהה שנרשמה אי פעם. מתוך 150 הספרים ברשימה, 20 הם קלאסיקות למבוגרים, בהן \"להרוג לוחמן\" מאת הארפר לי ו\"אני יודעת למה הציפור בכלוב שרה\" מאת מאיה אנג'לו, לצד יצירות של סלינג'ר, טוום, רייט, מוריסון וקסלי. אלן התפלאה לגלות גם ספרים חדשים יותר, כמו \"Homegoing\" מאת יאא גיאסי ו\"מים לפילים\" מאת שרה גרואן.

הקבוצה הגדולה ביותר היא ספרות נוער, עם 81 כותרים. אלן מציינת שספרים העוסקים במגדר ובתוכן מיני אותגרו לעתים קרובות יותר מספרים על אלימות בנשק, אלימות גזענית, מחלות נפש, סמים או חוויית המהגרים. לאלן הופקינס יש 14 ספרים ברשימה, ללורן מיראקל שישה. יש גם 11 כותרים לילדים ולגיל הביניים, רובם על זהות מגדרית או משפחות קוויריות, כמו \"ג'וליאן היא בת ים\" ו\"וטנגו הופך לשלושה\". בנוסף שמונה רומנים גרפיים, שמונה ספרי זיכרונות ועשרה ספרי רומנטה-פנטזיה, תשעה מהם של שרה ג'יי. מאס.

יש גם כמה מוזרויות: חמישה מדריכים על גיל ההתבגרות, מדריך אנטי-גזעני אחד וקבוצה שקשה לסווג, הכוללת שני קבצים של רופי קאור ואנתולוגיה של סיפורי רוחות, שלדעת אלן עשויה להיות שריד של \"הבהלה השטנית\".

מסקנתה של אלן היא שלמוציאים ספרים להורג אין הרבה היגיון בבחירותיהם, והיא מעודדת את הקוראים לקחת את הכותרים, שמופיעים ב-ala150.org. לדעתי, דרך מעשית לציין את השבוע היא לקרוא אחד מהם.