Lange wollte ich einen eigenen Server betreiben, hatte aber Respekt vor den Kosten und der Komplexität. Dann bin ich auf Proxmox VE gestoßen — und im Nachhinein frage ich mich, warum ich es nicht früher getan habe. Proxmox ist eine kostenlose, quelloffene Virtualisierungsplattform auf Debian-Basis: KVM für vollwertige VMs, LXC für schlanke Container und ein Web-Interface, das einem den Alltag wirklich erleichtert.
Das Schöne ist, dass man keinen teuren Server braucht. Mein Einstieg war ein gebrauchter Mini-PC (ein Dell OptiPlex Micro) mit aufgerüstetem RAM und einer NVMe-SSD — leise, stromsparend und für 10–15 Container plus ein paar VMs völlig ausreichend. Bei den Strompreisen hierzulande macht ein Mini-PC mit 10–15 Watt Idle einen riesigen Unterschied zu einem Rack-Server.
Nach der Installation habe ich als Erstes das Enterprise-Repository deaktiviert und die Community-Repos eingerichtet, SSH-Login per Key abgesichert und Fail2ban installiert. Dann kamen die ersten Services: Pi-hole als netzwerkweiter Werbeblocker, Nginx Proxy Manager und Portainer. Die Reihenfolge hat sich bewährt — klein anfangen, nicht gleich zwanzig Container auf einmal.
Mein wichtigster Rat, den ich selbst erst schmerzhaft lernen musste: Richte Backups ein, bevor du den ersten Service installierst. Nach der 3-2-1-Regel, und die eingebauten Snapshot-Backups von Proxmox machen das fast schon zu einfach. RAID ist übrigens kein Backup — das habe ich auch erst begreifen müssen.
Fang einfach an. Ein Container, ein Service, und du lernst mehr über Infrastruktur als in jedem Online-Kurs. Und wer erst nur ausprobieren will, kann zum Lernen auch einen günstigen Cloud-Server nehmen.
Quelle: Homelab Guide
על פי IT之家, שרת האחסון QNAP עם ארבעה מפרצים בשם Qu405-N150-8G נמכר כעת ב-JD.com. יש בו 8GB זיכרון ואחריות סטנדרטית לשנתיים. המכשיר לבדו עולה 2599 יואן, והחבילה עם כונן Seagate IronWolf בנפח 4TB עולה 3599 יואן.
העיצוב פשוט. הגוף מודד 165 מ"מ x 168 מ"מ x 217 מ"מ ומשקלו נטו 2.15 ק"ג. המעבד הוא Intel N150 עם 4 ליבות ו-4 תהליכונים. לפי היצרן, הוא מסוגל לקודד מחדש וידאו ב-4K ולהריץ מכונות וירטואליות וקונטיינרים של Docker, יתרון גדול למי שאוהב לעבוד על שרתים ביתיים. זיכרון ה-SODIMM DDR4 בן 8GB שמגיע עם המכשיר ניתן לשדרוג עד 16GB.
לאחסון יש ארבעה מפרצים לכונני SATA בגודל 3.5 או 2.5 אינץ'. בתוך המכשיר יש גם שני חריצי M.2 2280 NVMe מסוג PCIe Gen 3 x1, שאפשר להשתמש בהם כמטמון או לאחסון נתוני מערכת וקונטיינרים. החיבורים כוללים שני פורטי רשת 2.5GbE, שני USB-A 3.2 Gen 2, USB-C 3.2 Gen 2 אחד ו-HDMI 2.1 אחד.
לדעתי, השילוב של שני פורטים של 2.5G עם N150 הפך בשנתיים האחרונות לתצורה נפוצה בשרתי NAS ביתיים בסיסיים. הוא מריץ Docker בלי לצרוך הרבה חשמל, והמחיר סביר. עם זאת, המאמר מציג רק מפרט טכני בלי בדיקות מעשיות, ולכן אם אתם שוקלים לרכוש אותו, כדאי לבדוק קודם רעש, צריכת חשמל וחוויית התוכנה בביקורות עצמאיות.
מקור: IT之家
Synology הודיעה על סדרת neo+ החדשה לגרמניה, הכוללת את DS725neo+, DS925neo+, DS1525neo+ ו-DS1825neo+. ComputerBase מתארת אותן כגרסאות זולות יותר של דגמי Plus, שבהן השתנתה רק תצורת הזיכרון.
לפי הדיווח, המילה "neo" פירושה "Non-ECC option". המכשירים משתמשים בזיכרון רגיל ללא ECC, ותמיד רק 4 GB. בדגמים DS725+ ו-DS925+ מותקנים 4 GB זיכרון ECC, ובדגמים DS1525+ ו-DS1825+ מותקנים 8 GB זיכרון ECC, כך שלגרסאות neo+ יש פחות זיכרון. מעבר לכך, הציוד, היכולות ואפשרויות ההרחבה זהים לדגמי Plus, וגם מערכת DSM והאפליקציות זהות.
במחיר המומלץ לצרכן, ההפרש עומד על כ-200 יורו: DS725neo+ מופיע ב-549 יורו נטו, ו-DS725+ ב-748 יורו נטו. בחנויות, לעומת זאת, הפער אינו בולט כל כך: DS725+ נמכר כיום החל מ-663 יורו, ו-DS725neo+ החל מ-629 יורו. את הזיכרון אפשר לשדרג בהמשך בקלות לזיכרון ECC.
Synology מסבירה זאת במצב הנוכחי בשוק הזיכרונות, כלומר בעליות המחירים המשמעותיות שפגעו גם בדגמי Plus.
לשרתים ביתיים, לדעתי זהו פשרה מעניינת. מי שמשתמש ב-NAS בעיקר לגיבויים, מדיה וכמה קונטיינרים, כנראה יסתדר עם 4 GB ללא ECC. מי שמקפיד על שלמות הנתונים צריך לבדוק היטב מה הוא מקבל תמורת התוספת.
מקור: ComputerBase
אתר Hardware.com.br מציג הומלאב שבולט בגודלו הקטן. משתמש ב-Reddit פרסם ב-r/HomeServer ארון רשת קטן בגודל 10 אינץ' שכולל חומת אש, שלושה מיני-מחשבים, NAS וכל תשתית הרשת הדרושה כדי להריץ עשרות שירותים בבית.
את העיבוד מבצעים שלושה מיני-מחשבים, שלכל אחד מהם מעבד עם 8 ליבות ו-16 תהליכונים ו-32 GB זיכרון RAM, כלומר בסך הכול 24 ליבות, 48 תהליכונים ו-96 GB להפעלה וירטואלית. הוא משתמש ב-Proxmox ליצירת מכונות וירטואליות ומכולות LXC. בין העומסים שרצים: מכונה וירטואלית ל-Jellyfin, מחסנית arr שפועלת ב-Docker, מארח Docker נוסף עם Portainer, Pi-hole ולוחות מחוונים כמו Homer ו-Homepage, וכן שרתי משחקים כמו Terraria ו-Core Keeper.
אחסון הנתונים נמצא ב-HP ProLiant MicroServer עם ארבעה דיסקים קשיחים של 4 TB ב-RAIDZ1 של ZFS, כך שניתן להמשיך לגשת לנתונים גם אם דיסק אחד מתקלקל. מדובר ב-16 TB גולמיים, והמקום השמיש קטן יותר בשל הזוגיות. את הרשת מנהל Fortinet FortiGate שאחראי על ניתוב, VLAN ו-SSL VPN, וזרם רציף APC Back-UPS 850 מגן מפני הפסקות חשמל.
לדעתי החלק המעניין ביותר נמצא מחוץ לבית: לבעלים יש שני שרתי VPS עם Debian במרכזי נתונים חיצוניים, שמחוברים להומלאב באמצעות רשת WireGuard בתצורת hub-and-spoke. הם משמשים כשכבה הציבורית של התשתית, כש-Traefik פועל כשרת פרוקסי הפוך.
זו דוגמה טובה לכך שהומלאב לא צריך ארון ענק: עם תכנון נכון, מכשירים קטנים וסדר טוב, אפשר להריץ הרבה במעט מקום.
מקור: Hardware.com.br
כשמריצים על שרת אחד יותר מפרויקט אחד, במוקדם או במאוחר נתקלים בפורטים 80 ו-443, שרק תהליך אחד יכול להאזין להם. מאמר ב-Habr מהבלוג של Selectel מראה צעד אחר צעד איך לפתור את זה עם Nginx Proxy Manager.
הכותב מסביר קודם את הבעיה: פורטים מוגנים, הכלל של מאזין אחד לכל פורט, בעיות CORS כשהפרונטנד והבאקנד מופרדים בפורטים שונים, והעדר HTTPS. פרוקסי הפוך פותר זאת כמתווך, ומנתב את התעבורה לפי דומיין ונתיב. יתרון נוסף הוא שחומת האש צריכה רק את הפורטים 22, 80 ו-443 פתוחים.
סביבת הבדיקה היא VDS עם 2 vCPU, 2 ג'יגה-בייט RAM ו-40 ג'יגה-בייט NVMe, עם Ubuntu 24.04 ו-Docker מהמאגר הרשמי. הרשת נוצרת עם docker network create proxy, ואז עולה הקונטיינר jc21/nginx-proxy-manager עם נפחים לנתונים ולתעודות. אהבתי שממשק הניהול בפורט 81 קשור רק ל-127.0.0.1 ונגישים אליו דרך מנהרת SSH.
אחר כך מוגדר מארח פרוקסי: בשדה Forward Hostname נכתב שם הקונטיינר, ותעודת ה-SSL מקושרת בלשונית SSL. לבדיקה משתמשים ב-traefik/whoami. גם המקרה שבו היישום רץ ישירות על המארח מטופל בנפרד: כתובת ה-gateway של רשת Docker מתקבלת עם docker network inspect, וחומת האש מוגדרת כך שלא ניתן להגיע ליישום בעקיפת הפרוקסי.
יש גם הערות. הדוגמאות מערבבות דומיינים שונים, והאימג' משתמש בתג latest, מה שעלול לפגוע בשחזוריות עם הזמן. עם זאת, זו נקודת פתיחה טובה למי שרוצה להריץ כמה שירותים בבית או על VDS בלי לערוך ידנית קונפיגורציות של nginx.
מקור: Habr (הבלוג של Selectel)
המהדורה השבועית של Self-Host מ-selfh.st מרכזת חדשות שאנשי ה-homelab כדאי שיכירו. אני אוהב סיכומים כאלה, כי הם חוסכים הרבה זמן של מעבר על פידים אחד אחרי השני.
הסיפור המרכזי מסובך: חבילה חדשה של חלופות קוד פתוח ל-Adobe הואשמה בהעתקה של פרויקטים קיימים, ובעיקר של Photopea הפופולרי בקהילה, שמפתחו היה מהראשונים להזעיק את הקול. שני הפרויקטים שבמרכז, PhotoSuite ו-PhotoCraft, נראים מחוברים, וקשה לעקוב אחר הכרונולוגיה. הניוזלטר ממליץ להתרחק מהם עד שיוכיחו שהם יותר מיצירה נגזרת.
יש גם פריטים קטנים יותר שכדאי לשים לב אליהם. Let's Encrypt הודיע שמפברואר 2027 תוקף תעודות SSL החינמיות יקוצר מ-90 ל-64 ימים, מה שהופך חידוש אוטומטי אמין לחשוב עוד יותר למי שמפעיל reverse proxy בבית. Nabu Casa משנה את השם של Home Assistant Cloud ל-Home Assistant Link, בגלל המשמעות השלילית שהמילה cloud מקבלת כיום. פרויקט שיתוף הסודות המוצפנים Hemmelig הועבר לארכיון ב-GitHub. ו-NVIDIA Shield TV, תיבת סטרימינג בת שבע השנים שפופולרית בקרב חובבי homelab, התייקרה ב-100 דולר, ויצרנית החומרה מייחסת זאת לאינפלציה בחומרה שמונעת על ידי AI.
הכותב גם השיק את סקר המשתמשים של Self-Host לשנת 2026, שכולל 45 שאלות אפשריות על חומרה, תוכנה, מערכות הפעלה, דמוגרפיה ובינה מלאכותית. בסקר של השנה שעברה התקבלו קצת יותר מ-4,000 תשובות, והשנה כבר יש 2,000 בתוך יומיים. הסקר פתוח עד 31 באוקטובר, והתוצאות צפויות בתחילת נובמבר.
לדעתי, השינוי בתעודות הוא הפריט המעשי ביותר. אם ההגדרה לחידוש שלכם קצת שבירה, עכשיו זה זמן טוב לבדוק אותה.
מקור: selfh.st
RedesZone עונה על שאלה נפוצה אצל מי שבונה שרת ביתי: האם צריך להפעיל מחדש את ה-NAS מדי פעם, או שאפשר להשאיר אותו דלוק כל הזמן?
התשובה הקצרה היא כן, אפשר להשאיר אותו דלוק 24 שעות ביממה. ה-NAS נועד לפעול ברציפות, משתמש בכונני אחסון המיועדים לכך, ומשמש לגיבויים, לפינוי מקום במכשירים אחרים או לשיתוף קבצים גדולים. כמובן שהוא צורך חשמל, כמו נתב או מצלמת אבטחה. אבל מכשירים אלה תוכננו לצרוך מעט מאוד אנרגיה במצב המתנה. גם אחרי חודשים של שימוש רציף אין סיבה מחייבת להפעיל אותו מחדש, מלבד חיסכון בחשמל או פשוט מפני שאינכם זקוקים לו.
יש מצבים שבהם כדאי להפעיל מחדש: לאחר עדכון של מערכת ההפעלה, הקושחה או חבילות מסוימות, גם אם המכשיר אינו מבקש זאת; כאשר יש בעיות תוכנה, כמו אפליקציה שמפסיקה לעבוד, שירות איטי, ממשק ווב שמתנהג בצורה מוזרה או שגיאות באחד החלקים; לאחר החלפת חומרה, ולאחר כל שינוי משמעותי בדרך הפעולה שלו. לפעמים תהליך נתקע או תוכנה לא נסגרה כראוי, והפעלה מחדש מחזירה הכול לקדמותו.
זו בעיניי עצה סבירה וללא דרמטיות. עבור מעבדה ביתית, הכלל המעשי הוא לתת ל-NAS לעבוד ולהפעיל אותו מחדש בכוונה, אחרי עדכון או כשמשהו מתנהג בצורה מוזרה, ולא מתוך הרגל.
מקור: RedesZone
כששמים אפליקציות קוד פתוח על שרת ביתי, לעיתים קרובות צריך לשלוח מיילים, למשל להרשמה או לאיפוס סיסמה. אבל שליחת מייל ישירות מהבית דורשת הקמת שרת SMTP והגדרת דומיין שולח, וזה יותר עבודה ממה שנדמה. המאמר הזה, שמצאתי ב-Qiita, פותר את הבעיה בצורה פשוטה באמצעות Mailpit ו-Discord.
במקור Mailpit היה כלי לבדיקת שליחת מיילים. אפשר להשתמש בו כשרת SMTP, ויש לו גם API לבדיקות. אם מגדירים webhook, הוא יכול לקרוא ליישום חיצוני ברגע שמגיעה הודעה. המאמר מנצל את היכולת הזו כדי לבנות מערכת שמעבירה את תוכן המיילים הנכנסים ל-Discord.
המבנה פשוט: שני מיכלים שמופעלים עם Docker Compose, Mailpit ו-webhook-handler. ה-webhook-handler הוא אפליקציית Python קטנה שנכתבה עם FastAPI. היא מקבלת את ה-webhooks מ-Mailpit, מעצבת את השולח והנמען, ומעבירה אותם ל-webhook של Discord. ההתראה יכולה לכלול גם קישור לממשק הווב של Mailpit, כדי לבדוק את המייל כשצריך. הגדרות כמו כתובת ה-webhook נשמרות בקובץ .env נפרד.
גם בלי לשלוח מייל החוצה, שימושי לדעת מיד שהגיע מייל לאיפוס סיסמה. למי שמפעיל כמה אפליקציות בהומלאב, ריכוז כל הדואר במקום אחד כנראה יקל מאוד על הניהול. הפוסט מאוגוסט 2026.
מקור: Qiita
סיפור קטן, אבל שווה מחשבה לכל מי שמנהל בעצמו את הרשת הביתית. לפי GenK, משתמש ב-X בשם @NomadsGalaxy בדק את ה-Wi-Fi של הוריו וגילה שמכונת קפה של Keurig יצרה תוך 10 ימים בלבד כ-1 TB של העלאות וכמעט 10 GB של הורדות.
הוא גילה זאת כשהסתכל על מערכת הרשת UniFi בבית ההורים. נפח הנתונים החריג הכביד על נקודת גישה אחת של ה-Wi-Fi. במקום לחקור את הסיבה, הוא ניתק את המכונה מהחשמל וקנה להוריו מוצר אחר. לפי המאמר, נראה שרוב התעבורה נשארה ברשת הפנימית ולא יצאה לאינטרנט, ולכן עדיין אין הוכחה שהמכונה שלחה את נתוני המשפחה לשרתים חיצוניים. הסיבה הסבירה ביותר היא באג בתוכנה או תקלת תקשורת ברשת, וייתכן שהפעלה מחדש פתרה את הבעיה.
המאמר מציג גם את התמונה הרחבה של הבית החכם: ככל שיש יותר מכשירים מחוברים, גדלים הסיכויים לתקלות, לפרצות אבטחה או להפסקות שירות. מכשירי IoT עלולים להפוך לכניסה להתקפות אם היצרן אינו מעדכן את התוכנה באופן קבוע, וחלק מהמוצרים מאבדים את רוב יכולותיהם כשהחברה סוגרת את השרתים שלה.
בעיניי, הלקח המעשי הוא להשתמש בכלי שמציג את התעבורה של כל מכשיר ברשת הביתית, ולשקול להעביר את מכשירי ה-IoT לרשת נפרדת. בלי מספרים קשה מאוד לשים לב למה שמכונת הקפה עושה בפועל.
מקור: GenK
מי שמנהל רשת ביתית או הומלב קטן מכיר היטב את הסיומת .lan: היא מופיעה בלוחות הניהול של נתבים, בשרתי DNS פנימיים ובכתובות שבהן אנחנו משתמשים כדי להגיע למכשירים ללא דומיין רשום. IlSoftware.it מדווח כי בקשה שהוגשה ל-ICANN עלולה להפוך אותה לדומיין אינטרנט הנגיש בכל העולם.
הבקשה לדומיין הרמה העליונה .lan הוגשה על ידי החברה האמריקאית Coffee Danger, והיא עדיין נמצאת בשלב Pre-Evaluation Processing. המשמעות היא שהדומיין אינו מאושר ועדיין אי אפשר להשתמש בו לרישום כתובות ציבוריות. הבקשה היא חלק מהסבב החדש של הקצאת דומיינים ברמה העליונה ש-ICANN פתחה ב-2026, ובו משתתפות מאות חברות: בין המגישים נמצאות Google עם .browser, OpenAI עם .openai ו-.chatgpt, Meta עם .facebook והחברה האיטלקית Aruba עם דומיינים כמו .pec, .vps, .lab, .roma ו-.ciao. כל הבקשות עדיין כפופות להערכה.
הנקודה הרגישה היא ש-.lan אינו שם רגיל. טכנאים רבים משתמשים בו מזה זמן, למשל nas.lan, router.lan או camera.lan. אם שם שנחשב פנימי ייכנס ל-DNS הציבורי, עלולות להיגרם תקלות, שאילתות DNS שיצאו מהרשת, ותקשורת שתגיע ליעדים שונים מהמתוכנן.
בתור מי שאוהב רשתות ביתיות, אני רואה בחדשות תזכורת טובה: לשמות פנימיים כדאי להשתמש בסיומות שתוכננו למטרה הזו, ולא להסתמך על מוסכמות שנהגו בפועל. בינתיים אין החלטה, אבל כדאי לעקוב.
מקור: IlSoftware.it
Korben חוזר לפקודה של Cloudflare שכבר משתמשים בה מפתחים רבים: cloudflared tunnel --url. היא מפרסמת שרת שרץ על המחשב שלכם בכתובת trycloudflare.com, בלי חשבון, בלי שם דומיין, ובעיקר בלי צורך לפתוח פורט בנתב. למי שמארח שירותים בבית, זו דרך פשוטה להראות פרויקט למישהו לבדיקה קצרה.
התוספת החדשה ביותר היא האפשרות --allowed-mail. עד כה, כל מי שהיה לו הקישור יכול היה להתחבר לשירות. עכשיו אפשר להגביל את הגישה לכמה כתובות דוא"ל שאתם מגדירים, כשקוד חד-פעמי נשלח דרך Cloudflare Access.
המדריך מתחיל משרת אינטרנט מקומי קטן בפורט 8080 שמגיש דף בדיקה באמצעות Python. cloudflared הוא מחבר קוד פתוח שיוצר את החיבור היוצא לרשת של Cloudflare. במק מתקינים אותו דרך Homebrew. ב-Debian או Ubuntu צריך להשתמש במאגר הרשמי של Cloudflare, שמפתח החתימה שלו השתנה לאחרונה, ולכן הכותב ממליץ להשתמש בפקודות העדכניות ולא בפקודות ממדריכים ישנים.
נקודה אחת עניינה אותי: אם אתם מפעילים סוכני בינה מלאכותית עם הכלי הזה, Cloudflare ממליץ על hook מסוג PreToolUse שחוסם כל פקודה בלי --allowed-mail, כדי שסוכן לא יחשוף בטעות מנהרה ציבורית.
להומלאב, זו חלופה קלה לפתיחת פורטים או ל-VPN, בתנאי שזוכרים שמנהרה ציבורית היא עדיין חשיפה לאינטרנט, גם אם זמנית.
מקור: Korben
